איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל
פארבאנד פון ווילנער און אומגעגנט אין ישראל
THE ASSOCIATION OF JEWS FROM
VILNA AND VICINITY IN ISRAEL

 
עברית  |  English  |  

דף הבית >> שואה >> הכיבוש הגרמני

הכיבוש הגרמני
התנכלויות, אפליה ומעשי הרצח ההמוניים עד הגירוש לגטאות

נכתב על ידי ד"ר אהרון עינת

הגרמנים כבשו את וילנה ב-24.6.1941. בעיר התגוררו כ-60,000 יהודים מתוך אוכלוסייה של כ-200,000 תושבים. תוך זמן קצר ביותר החלו להפעיל את מדיניות האפליה כלפי יהודים, אשר שיבשה לחלוטין את חייהם. בין השאר הם נצטוו לסגור את החנויות, המפעלים וחשבונות הבנקים; נאסר עליהם להלך על מדרכות אלא רק על אבני הרחובות; בוטלו הלימודים בכל מסגרות החינוך ופוטרו מורים ואנשי אקדמיה; על היהודים, כולל ילדים מגיל 10, הוחל צו של ענידת סרט לבן עם מגן דוד צהוב על הזרוע, אשר הומר תוך זמן קצר לטלאי עם מגן דוד צהוב שבתוכו האות J (Jude-יהודי בגרמנית), אשר נתפר על כל בגד בחזית ובגב. בנוסף לכך החלו מעשי ההחרמה של רכוש, חיפושים בבתים ושוד של תכשיטים ודברי ערך אחרים, תפיסת יהודים לעבודות ומעשי רצח ספוראדיים.
האכיפה של החוקים נעשתה על ידי הגרמנים בשיתוף פעולה של ליטאים והתנהלה באופן אכזרי, תוך השפלה וביזוי. הרמאן קרוק (ששימש כמנהל הספרייה בגטו וניהל יומן חשאי) מציין ביומנו ב-29 ביוני 1941: "היום הכניסה המשטרה הליטאית חידוש בתורים לחנויות...בצד אחד יעמדו שמים ואילו נוצרים יעמדו בצד שמאל...ניסיון להוציא לפועל את חוקי נירנברג...באמצעות ליטאים... הייתי מן הסתם ה-500 בתור...אנשים הולכים מכות...אני בורח מהתור ונשאר בלי לחם".
ב-6 באוגוסט הטיל הממשל הגרמני על היהודים תשלום כופר ("קונטריבוציה" בפי היהודים) בסך חצי מיליון מארק לתשלום תוך יום ושלושה חברי יודנראט נקבעו כאחראים אישית לביצוע ההוראה ולא-ישלמו בחייהם.לבסוף, אחרי מספר ימים, סופקו קרוב למיליון וחצי רובלים ועוד16.5 ק"ג זהב , 189שעונים ודברי ערך אחרים.
יהודים מובלים לפונאר צייר פייבל סגל 
 
 ביולי-אוגוסט 1941 החלו מעשי החטיפה של גברים יהודים באמתלה שנלקחים לעבודה. החוטפים כונו "כאפונעס" (מלשון "כאפן"-לחטוף ביידיש). החטופים נעלמו בלי שוב, דבר שעורר דאגה עמוקה בקרב היהודים ורק בעבור זמן התחוור לכל שהם נרצחו ביער פונאר – גיא ההריגה של יהודי וילנה והסביבה בו מצאו את מותם לפי נתונים עדכניים קרוב ל-80,000 איש, מהם כ-80% יהודים. זה היה הרצח ההמוני הראשון מסוגו בשואה (ורק בקובנה היה דומה לו) ובו איבדו את חייהם כ-5,000 גברים תוך השארת אלמנות ויתומים. לא ייפלא שהיהודים התקשו לקבל את המשמעות האמיתית של פונאר, על אף עדויות של ניצולים.
 
 

המינהל הגרמני והליטאי
במרוצת יולי התקיים בווילנה משטר צבאי 1941 והמושל היה צנפנינג. בתקופה זו פעלה היחידה איינזאצקומאנדו 9 בראשותו של ד"ר אלפרד פילברט, אשר הוציאה לפועל את מעשי הרצח בפונאר. בראשית אוגוסט היא הוחלפה באיינזאצקומאנדו 3 בראשותו של קארל יגר, אשר המשיך לאורך ימים. יחידות אלה נעזרו במשתפי פעולה ליטאיים ובמיוחד ב"יחידת הנבחרים"- ה"איפאטינגה". בראשית אוגוסט עבר השלטון לידי הממשל האזרחי בראשות הגביטסקומיסאר האנס כריסטיאן הינגסט, אשר המשיך בתפקיד זה עד שחרור העיר. בתוך הממשל האזרחי הטיפול ביהודים היה מופקד בידיו של פראנץ מורר, ששימש גם כעוזרו של הינגסט וגם כממונה על מחלקת המזון והיה הדמות המרכזית בחיי היהודים.
בצד המנגנון הגרמני פעלו המוסדות המוניציפאליים הליטאיים בראשותו של דאבולוויצ'יוס, ומי שטיפל מטעמו ביהודים היה פ' בוראקאס. הממונה על ענייני הפנים של וילנה היה קוסטאס קאלנדרה, אשר גם טיפל ביהודים בעניינים הקשורים למשרדו.
במקביל לנאמר לעיל פעלה מערכת עצמאית של ס"ס ומשטרת הביטחון (סיפ"ו ). היא טיפלה ישירות ברצח היהודים והוציאה לפועל את המדיניות הגרמנית של השמדת העם היהודי. במסגרתה שולבו האיינזאצקומאנדוס. מפקד היחידה של משטרת הביטחון וה-ס"ס היה רוב הזמן סא"ל (אוברשטורמפירר) נויגבאואר. היחידה הורכבה מ-5 מחלקות ואחת מהן הייתה הגסטאפו, שטיפלה בארגוני ההתנגדות ובכל "הארגונים העוינים". בתוך הגסטאפו היה מדור מיוחד לענייני היהודים בראשותו של סרן (האופטשטורמפירר) מאייר, שניהל את מלאכת הרצח. במפקדת הגסטאפו היה קצין קישור מיוחד להפעלת ה"איפאטינגה". קציני ה-ס"ס שמילאו את התפקיד הזה נודעו לשמצה בקרב היהודים. הראשון היה הורסט שווייננברג (שוויינברגר במקורות הגרמניים), בין אוגוסט 1941 לינואר 1942, שהוחלף על ידי אוגוסט הרינג עד יוני 1942ואחר כך-עד חיסול הגטו- היה בתפקיד מרטין וייס.
 

היודנראט
כבר ב-4 ביולי 1941 יצא צו מטעם קאלנדרה, שנמסר באופן אקראי לשמש חיים מאיר גורדון, אשר חייב את היהודים להקים יודנראט בהרכב של 10 חברים. בעקבות הצו נערכה פגישה דרמטית של מכובדי הציבור, שהסכימו מתוך סיכון אישי רב לקבל על עצמם את התפקיד. כיושב ראש נבחר שאול טרוצקי. כעבור שלושה שבועות הוגדל היודנראט ל-24 חברים. אחד מתפקידיו המרכזיים היה לספק כוח עבודה על פי דרישות הממונים וזאת בזמן שהציבור היהודי נהג להתחמק ממנה (דבר שהשתנה לחלוטין בזמן הענקת תעודות העבודה – ה"שיינים"), עקב התנאים הקשים והניצול המרבי.
ימיו של היודנראט היו קצרים – הוא חוסל על ידי הגרמנים ב-2 בספטמבר וכמעט כל חבריו, בכלל זה גם טרוצקי, נרצחו בפונאר. לגרמנים כבר לא היה בו צורך – תוך ארבעה ימים עמד לקום הגטו!
 
 
"הפרובוקציה הגדולה" ופינוי השטח עבור הגטו
בדי לפנות שטח לגטו פורסמו ברבים ב-1 בספטמבר 1941 מודעות כזב חתומות על ידי הגביטסקומיסאר הינגסט, ש"באנדיטים" יהודים ירו מהמארב על חיילים גרמנים ושהם נתפסו ונורו למוות במקום. בפועל אכן היה ירי, אך מבוים על ידי שוטרים ליטאים. בעקבות "התקרית" פונו היהודים מהרחובות הסמוכים ובזאת הוכן השטח לגטו. הפינוי היה אכזרי והמשורר אברהם סוצקבר מציין בספר הזיכרונות שלו: "...לחצר נכנסו 20 שוטרים. מפקדם ציווה על הקהל להסתדר ארבעה-ארבעה בשורה. שווייננברג נשא נאום כי מובילים אותנו לגטו, שנלך בשקט ונציית לפקודות...עשרים הרובאים הוציאו אותנו בכידונים שלופים, משער החצר. זה היה בחצות...בבואנו לזאוואלנה, יותר קרוב לבית הסוהר לוקישקי, כבר ראו כולם, כי לא מובילים אותנו לגטו. נשים החלו לבכות, למרוט שערותיהן...". המפונים הוחזקו תחילה בכלא לוקישקי ובהדרגה הובלו לפונאר, הגברים בצעדה רגלית והנשים והילדים הן ברגל והן ברכב. אקציה זו, שכונתה על ידי היהודים "הפרובוקציה הגדולה", הייתה מתוכננת היטב לרצח יהודי העיר. היא הייתה הראשונה בסדרת האקציות הנוראות שהתנהלו באכזריות איומה עד סוף 1941 ומספר קורבנותיה הגיע לכדי 5,000 נפש.

 


Go Back  Print  Send Page
 e-mail vilna.il@gmail.com בית וילנה, שד' יהודית, 30  ת.ד. 65220,  תל אביב 67016, טלפון 5616706 03
האתר נבנה ע"י צבי שורצמן relationet@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים