איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל
פארבאנד פון ווילנער און אומגעגנט אין ישראל
THE ASSOCIATION OF JEWS FROM
VILNA AND VICINITY IN ISRAEL

 
עברית  |  English  |  

דף הבית >> אישים >> פרטיזנים >> א
 
 
אהרון אהרונוביץ
מוצאו ממשפחה אמידה בוילנה, לאחר שסיים גימנסיה יהודית בעיר מגוריו, למד הנדסה באוניברסיטת קאן בצרפת. אהרונוביץ` לא השלים את לימודיו באוניברסיטה זו, חזר לוילנה וגויס לשרות סדיר בצבא הפולני ולאחר תום שרותו הצבאי הצטרף לעסקי הפרוונות של המשפחה.
לאחר כיבוש וילנה על ידי הגרמנים בשנת 1941, נכלא בגיטו ושם הצטרף למחתרת של פ.פ.או. מהגיטו הועבר למחנה העבודה "קייליס" ושם היה בין פעילי המחתרת הלוחמת.
אהרונוביץ` הגיע ליערות רודניקי עם קבוצה של כמה עשרות מחברי המחתרת ב"קייליס" שברחו משם ליערות רודניקי. ביער מונה למפקד הגדוד הפרטיזני "המאבק".
נפל בקרב. 
אברהם קרן-פז (קרפינקס)
מוצאו מבית מסורתי וציוני בוילנה. משחר נעוריו היה חבר פעיל בתנועת בית"ר בעיר מגוריו. למד בבית ספר עברי מרשת "תרבות" ובגימנסיה עברית.
באוגוסט 1940 כשליטא הסתפחה לברית המועצות אירגן תאי מחתרת של תנועת בית"ר שבמשך הזמן השתלבו במחתרת הציונית הכללית תע"ל - תנועה עברית לאומית.
ביוני 1941, לאחר שוילנה נכבשה על ידי הגרמנים נכלא בגיטו המקומי. באחת הפעמים שנחטף לעבודה בכפייה נצטווה על ידי המשגיח הגרמני להכות יהודי אחר, זו היתה חלק מההתעללות של הנאצים ביהודים, אברהם סירב ולא עשה זאת, למרות המכות הרצחניות שקיבל מידי הגרמני על אי ציות לפקודתו.
בהיותו בגיטו הצטרף למחתרת היהודית האנטינאצית פ.פ.או.
בספטמבר 1943 יצא מהגיטו בחברת קבוצה מזויינת לעבר הבסיסים הפרטיזניים ביערות נארוץ. שם הצטרף לחטיבה הפרטיזנית של מארקוב וסופח ל"ספצגרופה" (יחידה ללחימה מיוחדת) של צנחנים סובייטים. אברהם השתתף בפעולות חבלה, במשימות מודיעיניות שהוטלו על קבוצתו לבצע על ידי מטה הפרטיזנים במוסקבה, ולא פעם בא להתנגשות מזויינת עם האויב הנאצי, פנים אל פנים.
ביולי 1944 לאחר שהאיזור שוחרר על ידי הצבא הסובייטי אברהם שב לוילנה וחזר לפעול במחתרת הציונית, והפעם במטרה לצאת בהקדם לעבר חופי ארץ ישראל. אברהם עזב את וילנה יחד עם אחותו רבקה לפולין, משם עבר להונגריה ולאיטליה. באיטליה היה פעיל בתנועתו ונתמנה למזכיר קיבוץ ההכשרה "המורד".
בדצמבר 1945 עזב את איטליה בראש קבוצתו והפליג ארצה באניית המעפילים "אנצו סרני". האנייה נתגלתה על ידי האנגלים והמעפילים נכלאו במחנה עתלית. לאחר ששוחרר מהמחנה בעתלית הצטרף לאצ"ל. הוא נאסר על ידי האנגלים, הוגלה לקניה ושב ארצה עם גולי קניה המשוחררים ביולי 1948.
בארץ היה מנהל בית ספר, פעיל בתנועה הציונית לאומית, חבר במועצה העירונית של גבעתיים ופעיל במוסדות העוסקים בארץ בהנצחת תקופת השואה. אברהם הינו חבר ההנהלה ומזכירות ארגון הפרטיזנים בישראל. 
נתנאל ניסנילוביץ` סנקה
נתנאל סיים בית ספר עממי אידישאי בוילנה (VILNA) ולאחר מכן עזר בעסקי המשפחה. לאחר כיבוש וילנה בידי הגרמנים משפחתו וגם הוא נכלאו בגיטו המקומי. אולם הוא ואביו התחמקו מהגיטו והסתתרו בצד הארי של העיר. נתנאל נתפס והושב בכלא ולאחר ששוחרר מהכלא הוכנס לגיטו. בגיטו התחבר לארגון המחתרתי "קבוצת המאבק השנייה" שבראשה עמד יחיאל שיינבוים והכשיר את עצמו לפעילות מלחמתית נגד הנאצים. לאחר האיחוד של קבוצתו עם הארגון המחתרתי של פ.פ.או. נמנה על החבורה שהוציאה קבוצות של אנשי המחתרת מהגיטו לבסיס הפרטיזני ביערות רודניקי. בסתו של שנת 1943 הצטרף לגדוד הפרטיזני "הנוקם" ביערות רודניקי ובאותה עת גם נשא לאישה את זלדה טרגר גם היא פרטיזנית. נתנאל השתתף בפעולות קרביות רבות באומץ לב. לאחר המלחמה היה פעיל ב"הבריחה". עלה ארצה בשנת 1946.
בוריה פנאוסוב
לאחר שוילנה נכבשה על ידי הגרמנים נכלא בגיטו המקומי. בגיטו היה חבר במחתרת ב"קבוצת המאבק השנייה". בוריה עסק בגיטו, יחד עם אביו ואחיו, בתיקון כלי נשק עבור אנשי המחתרת. בספטמבר 1943 ברח מהגיטו והגיע ליערות רודניקי שם הצטרף לגדוד הוילנאי "נקמה". גם בהיותו בגדוד הפרטיזני המשיך הוא ובני משפחתו בתיקון ובתחזוקה של כלי הנשק בגדוד.
עלה ארצה בשנת 1946 ונפטר כעבור כשנה ממחלה.
 
פסח מיזרץ` פסחקה
לפני המלחמה היה פעיל בתנועת "הנוער הציוני" ובהנהגת הקן בעירו, וילנה. לאחר הכיבוש הגרמני, בקיץ 1941, נכלא בגיטו המקומי. בגיטו היה פעיל במחתרת הפ.פ.או ומונה לאחראי על מרתף האימונים בנשק שהיה בבית המרחץ ה- 2. כן יסד את הקיבוץ של "הנוער הציוני" בגיטו שהיה ברחוב שפיטלנה מס` 7. ברח מהגיטו, במסגרת הארגון של המחתרת, והצטרף לגדוד הפרטיזני "נקמה" ביערות רודניקי. נטל חלק בפעולות קרביות והשתתף עם יחידתו בשחרור העיר וילנה, ביולי 1944. לאחר שהאיזור שוחרר על ידי הצבא האדום עזב את וילנה ויצא לדרך כדי להגיע לארץ ישראל. עלה ארצה בשנת 1945.
פניה סרבניק (בולקין-וולוז`ני)
עם הכיבוש הגרמני של העיר וילנה נכלאה בגיטו. בגיטו היתה חברת המחתרת ב"קבוצת המאבק השנייה" ולאחר מכן יצאה ליערות רודניקי והצטרפה לגדוד הוילנאי "לנצחון". עלתה ארצה.
 
זלדה ניסנילוביץ` (טרגר) ורסוצקה זופיה
בוגרת בית ספר "תרבות" וחניכת "השומר הצעיר". בפרוץ המלחמה, בספטמבר 1939, היתה בהכשרה חלוצית בצ`נסטוחוב ומשם הגיעה לריכוז החלוצי בוילנה. בשנים 1940 - 1941, בעת השלטון הסובייטי בליטא היתה פעילה במחתרת הציונית. לאחר כניסת הגרמנים לוילנה, ביוני 1941, שהתה מספר חודשים בצד הארי בזהות שאולה. מאוחר יותר נכנסה לגיטו וגרה עם משפחתה. בגיטו הצטרפה למחתרת של האפ.פ.או ופעלה מטעמה כמקשרת עם גופים אנטינאצים מחוץ לגיטו. זלדה יצאה עם הקבוצה האחרונה של חברי המחתרת שעזבה את הגיטו ליערות רודניקי ומשם צורפה לגדוד הוילנאי "נקמה". בשנת 1943, בהיותה ביער, נישאה לנתנאל ניסנילוביץ` גם הוא פרטיזן באותה יחידה. בכל עת היותה פרטיזנית השתתפה בפעולות קרביות. לאחר שהאיזור שוחרר על ידי הצבא הסובייטי היא חזרה עם בעלה לוילנה והמשיכה בפעילות התנועתית הציונית שהיתה אסורה על פי החוק. זלדה היתה פעילה בהעברת חברי התנועה אל מחוץ לגבולות ברית המועצות בדרך לארץ ישראל. באותה עת גם השתייכה לקבוצת "נקם" שיסד אבא קובנקר. עלתה ארצה בשנת 1940.
מיצקה ליפנהולץ
ניצל את עובדת היותו מועסק בעבודות ביוב כדי ליצור קשר עם פולנים וליטאים ולרכוש מהם נשק עבור אנשי המחתרת בגיטו וילנה. בגיטו היה חבר ביחידה מחתרתית שהיתה בפיקודו של נתן רינג והשתייכה ל"קבוצת המאבק השנייה". יצא עם קבוצתו ליערות רודניקי והצטרף לגדוד "נקמה". השתתף בפעולות הקרביות והמשקיות של הגדוד כמפקד חוליה.
 
שמעון לוסקי
בפרוץ המלחמה בספטמבר 1939 היה תלמיד בגמנסיה העברית "תושיה" בוילנה. גם לאחר שליטא נשלטה על ידי הסובייטים המשיך בלימודים בגימנסיה ממלכתית. לאחר שוילנה נכבשה על ידי הגרמנים נכלא בגיטו. בעת חיסול הגיטו ברח ליערות רודניקי ושם הצטרף לגדוד הפרטיזני "לנצחון". מפקדיו הישירים בגדוד היו חיים לזר (ליטאי) ויצחק צ`וז`וי. השתתף במסגרת יחידתו בפעולות קרביות רבות נגד הגרמנים. במרץ 1945 עזב את וילנה בדרך לארץ ישראל. עלה ארצה בינואר 1946. בארץ גויס להגנה ובהמשך לצה"ל. השתתף במלחמת השחרור ונפצע בקרב.
נינה (מינה) פפירמכר (מרשק)
בפרוץ המלחמה ביוני 1941 הצליחה להמלט מזרחה. בהיותה בברית המועצות גויסה לצבא האדום ואומנה ללחימה פרטיזנית. בשנת 1944 הוצנחה בעורף האויב וסופחה למפקדה הפרטיזנית של החטיבה הליטאית שפעלה מיערות רודניקי. נינה תיפקדה כאלחוטאית החטיבה.
שמעון פלבסקי שימקה
בפרוץ מלחמת פולין-גרמניה. בספטמבר 1939 גויס לצבא הפולני נגד הגרמנים. כשצבא זה התפורר היה בעיר לבוב (LVOV). לאחר שפורק מנשקו על ידי אנשי הצבא האדום נשלח ברכבת לכיוון ברית המועצות. בדרך קפץ מהרכבת ושב למשפחתו בוילנה (VILNIUS).
לאחר שהגרמנים כבשו את וילנה נכלא עם משפחתו בגיטו המקומי. אשתו וילדו נלקחו והומתו בפונאר. הוא נשאר בחיים, כי באותה עת עבד מחוץ לעיר. כששב לגיטו התחבר למחתרת של האפ.פ.או ובהמשך יצא ליערות נארוץ` והצטרף לפרטיזנים. ביער הוצב למחלקה המשקית של הגדוד.
ביולי 1944 שב לוילנה ובתחילת 1945 עזב אותה ועבר לפולין.
היגר לארצות הברית. 
יהודית היילברג (סולונוביץ`)
היתה חברה במחתרת של האפ.פ.או בגיטו וילנה (Vilnius) ובהמשך הצטרפה לפרטיזנים ביערות נארוץ`.
אברהם-אריה ספירשטיין לייבל
לאחר שהגרמנים כבשו את וילנה נכלא בגיטו. לאחר ששהה כשנתיים בגיטו הצליח לצאת מהגיטו דרך תעלות הביוב והצטרף לגדוד הפרטיזני "לנצחון" שפעל מיערות רודניקי. השתתף בקרבות רבים נגד הגרמנים והפולנים הלאומנים. נפצע בקרב.
עלה ארצה.
צפורה קופרברג (מילשטיין)
צפורה הצטרפה בגיטו וילנה למחתרת של האפ.פ.או. בהמשך יצאה ליערות רודניקי והגיעה לפרטיזנים. מילאה תפקיד של קשרית ועסקה בהפצת כרוזים אנטינאציים.
עלתה ארצה. 
צשיה סלע (ברזק)

עד פרוץ המלחמה ב- 1941 למדה בגימנסיה. עם הכיבוש הגרמני נכלאה בגיטו וילנה. הצליחה לברוח מהגיטו ולאחר טלטולים רבים הגיעה לפרטיזנים ביערות נאליבוקי. ביער הצטרפה לגדוד הפרטיזני "ביילורוסיה הסובייטית" ובשורותיו לחמה נגד הגרמנים עד שהאיזור שוחרר על ידי הצבא האדום. עלתה ארצה כמעפילה בשנת 1946. עיטורים: מדלית הפרטיזן במלחמת המולדת.
שלמה קנת (קנטורוביץ)
בוגר הגימנסיה הריאלית בוילנה וחבר בתנועת "השומר הצעיר". בשנת 1939 יצא לקיבוץ ההכשרה בעיר קאליש (KALISZ) לקראת עליתו לארץ ישראל. בפרוץ מלחמת פולין-גרמניה שב לוילנה והחל ללמוד בטכניון המקומי. כשוילנה נכבשה על ידי הגרמנים נכלא בגיטו ושם הצטרף למחתרת של הפ.פ.או. במחתרת עמד בראש "חמישייה" של חברי המחתרת והיה אחראי על הנשק. בהמשך יצא ליערות נארוץ` בקבוצתו של יוסף גלזמן. ביער הצטרף בתחילה לגדוד "נקמה" ולאחר מכן הוצב בגדוד "איסטריביטל" והשתתף בהרבה קרבות נגד הגרמנים. כשהאיזור שוחרר על ידי הצבא האדום גויס לצבא והמשיך במלחמה נגד האויב עד תום המלחמה. לאחר השחרור מהצבא עבר לפולין. עלה ארצה בשנת 1946.
יעקב קושקין קובה
קושקין יעקב (קובה)

ברח מגיטו וילנה (VILNIUS), יחד עם בורקה שוב, ליערות רודניקי. צורף לגדוד הפרטיזני "המשחרר" ולחם בשורותיו נגד הגרמנים ועוזריהם. נפל בקרב.
שלום קוזיול סיומקה
יצא מגיטו וילנה ליערות רודניקי. לחם כפרטיזן. היגר לארצות הברית.
 
אמה פנאוסוב (בקנשטיין)
בוגרת הסמינר "תרבות" בוילנה וגננת מוסמכת. כשוילנה נכבשה על ידי הגרמנים נכלאה בגיטו יחד עם בעלה אברשה פנאוסוב מי שלימים היה פרטיזן ונשק בגדוד "הנוקם" ביערות רודניק. שניהם ברחו מהגיטו ליערות רודניקי והצטרפו לפרטיזנים. אמה היתה לוחמת פעילה עד שהאיזור שוחרר על ידי הצבא האדום.
עלתה ארצה בשנת 1946.
 
מיכאל פסטרנק
שירת בצבא הסדיר הליטאי. לאחר הכיבוש הגרמני נכלא בגיטו קובנה. היה חבר במחתרת הכללית האנטינאצית ובהמשך יצא ליערות רודניקי והצטרף לפרטיזנים. נכלל בגדוד "מוות לכובשים" וכשזה התפצל הוצב כמקלען בגדוד "קדימה" שיצא מיערות רודניקי והתבסס ביערות קוזלובה - רודה (KAZLU - RUDA). נטל חלק בקרבות רבים נגד הגרמנים ומשתפי הפעולה הליטאים.
עלה ארצה בשנת 1959.
 
שמואל פנאוסוב
היה חבר במחתרת של "קבוצת המאבק השנייה". עוד בגיטו עסק בתיקוני נשק עבור המחתרת. ברח מהגיטו ליערות רודניקי הצטרף לגדוד הפרטיזני "הנוקם" והמשיך ביער בתיקוני נשק.
עלה ארצה בשנת 1946.
 
יצחק ליפשיץ
בפרוץ המלחמה בין גרמניה לברית המועצות (יוני 1941) התגורר בעיר אליטה (ALYTUS). נכלא בגיטו המקומי ובעת חיסול הגיטו ברח לעיר דרוסקניק (DRUSKININKAI) גם שם היה בגיטו. בעת חיסול הגיטו בדרוסקניק הצליח להמלט משם ונדד במשך חודשים רבים ממקום למקום. בדצמבר 1942 הסתנן לגיטו קובנה. בגיטו הצטרף לאירגון המחתרתי "זארג" (ארגון להגנה עצמית), שבהמשך נכלל במחתרת הכללית בגיטו. בתחילת שנת 1944 יצא עם קבוצה של אנשי המחתרת מגיטו קובנה ליערות רודניקי והצטרף לפרטיזנים. יצחק נטל חלק בקרבות רבים נגד הגרמנים ולאחר שהאיזור שוחרר על ידי הצבא הסובייטי התגייס לצבא זה והמשיך במלחמה נגד האויב הנאצי. עוטר באות "הכוכב האדום". עלה ארצה בשנת 1972. פרסם את זכרונותיו בספר הזכרונות שכתב - "ללא כניעה".
יחיאל בורשטיין חילקה
בן למשפחה ציונית שורשית. בעודו צעיר בגיל הצטרף לתנועת "הנוער הציוני", בהמשך נהיה למדריך בקן בעירו וחבר בהנהגה האיזורית של התנועה. סיים בית ספר תיכון ולמד שנה אחת באוניברסיטה, בוילנה (Vilnius). ביוני 1941, כשוילנה נכבשה על ידי הגרמנים, נכלא בגטו. בגטו המשיך בפעילותו בתנועה והיה רכז העזרה ההדדית לחברים. בגטו נמנה גם עם מקימי הא.פ.או. ודגל, כבר מתחילת דרכו בארגון, ברעיון הלחימה מחוץ לגטו. בספטמבר 1943 ברח מהגטו, הגיע ליערות נארוץ` ולחם בשורות הפרטיזנים . בתום הלחימה הפרטיזנית, ביולי 1944, שב לוילנה ופעל בארגון הבריחה מרוסיה לכיוון ארץ ישראל. עלה ארצה באוקטובר 1945. בארץ היה פעיל ב"הגנה", שירת בצה"ל והשתתף במלחמות ישראל. עיטורים: - "עלה" עבור הלחימה נגד הנאצים. - אות הפרטיזן מהרפובליקה הביילורוסית. - מדלית ז`וקוב.
אלכסנדר בוגן (קצנבוגן) שורה
נצר למשפחה רבנית מפורסמת ביהדות ליטא. בוגר האקדמיה לאומנות בוילנה (VILNIUS). כשהגרמנים כבשו את וילנה אלכסנדר נכלא בגיטו המקומי והצטרף לארגון המחתרתי של הפ.פ.או. בהמשך ברח מהגיטו ליערות נארוץ` (NAROCH) ונתקבל לגדוד הפרטיזני "נקמה" ולאחר זמן מה נתמנה למפקד פלוגה בחטיבה הפרטיזנית של מארקוב (MARKOV). אלכסנדר העלה את הרעיון לחזור לגיטו וילנה, כדי לגייס משם לוחמים שיצטרפו לפרטיזנים ביערות ואכן, הוא הגיע לגיטו כשהוא מצוייד במכתב המלצה של מפקד החטיבה הליטאית יורגיס (JURGIS) ושל יוסף גלזמן, מפקד פרטיזנים שבעצמו יצא מגיטו וילנה ליערות.
בעקבות ביקורו של בוגן יצאו מהגיטו ליער כ- 150 מחברי הפ.פ. או והצטרפו לשורות הלוחמים הפרטיזנים.
עוד בהיותו ביער נהג לערוך רישומים מדמויות ומהוויי החיים של הפרטיזנים. רישומים אלה ועבודות נוספות שלו ראו אור באלבום מיוחד.
עלה ארצה. עוטר במדליות (דרגות 1 ו- 2) פרטיזן מלחמת המולדת.
אברהם בלום אברשה
אברהם נולד בוילנה למשפחה מהמעמד הבינוני, למד בגימנסיה בשפת יידיש וסיים לימודי הנדסת בניין בבלגיה. מנעוריו היה פעיל בתנועת הנוער של ה"בונד". בשנת 1929 עבר לורשה (WARSZAWA) והקדיש את כל זמנו לעבודה מפלגתית. בשנות ה- 30` היה חבר ההנהלה הארצית של "צוקונפט" ("עתיד", תנועת הנוער של ה"בונד") ופעיל ברשת בתי הספר שבחסות ה"בונד".
בתחילת מלחמת העולם השנייה היה בין המעטים בצמרת מפלגתו שלא עזבו את ורשה. הוא נטל חלק מרכזי בעבודת ה"בונד" במחתרת מתחילתה והיה פעיל בתחומים שונים, כגון בתי-התמחוי שברשות המפלגה, עיתונות חשאית, הדרכה פוליטית, עזרה וסעד.
מאז אביב 1942 צידד בדיונים השונים במחתרת שנגעו להקמת ארגון לחימה מאוחד, בהליכה משותפת עם הגופים הציוניים.
באוקטובר 1942 הצטרף ה"בונד" ל"ארגון היהודי הלוחם" ובלום התמנה מטעם מפלגתו לחבר הוועד המתאם בין ה"בונד" ובין ה"וועד הלאומי".
בזמן המרד, באפריל 1943, נלחם עם קבוצת הצעירים בשטח ה"מברשתנים". הוא נמנה עם הקבוצה שעלה בידה להימלט דרך התעלות לצד הפולני של העיר. כמה ימים הסתתר ביער קאמפינוס (KAMPINUS), ומשם חזר לורשה. כאשר נתגלה מחבואו, הוא ניסה להימלט דרך חלון הדירה בקומה רביעית. קשר סדינים ושילשל עצמו למטה, אולם הסדינים נקרעו, הוא נחבל, נתפס בידי הגרמנים, הובל לגסטפו ועקבותיו נעלמו.
 
חנה פנאוסוב (קלבק) אנה
הגיעה לפרטיזנים ביערות רודניקי יחד עם בני משפחתה, לוחמים ומומחים בתיקוני נשק. אנה כמו כל יתר בני משפחתה השתלבה היטב בגדוד. נפצעה קשה מנפילת עץ בעת סערה, אך הודות לטיפול הנאמן שקיבלה מהצוות הרפואי החלימה מפצעיה וחזרה לתפקד כרגיל.
עלתה ארצה בשנת ,1946 יחד עם בעלה שמואל ושני בניה אברהם (אברשה) ובוריה.
רחל בוגן (קצנבוגן- שחור) ראלא
למדה כימיה באוניברסיטת וילנה (VILNIUS). בתום לימודיה עבדה כמורה בבית ספר תיכון. כשהגרמנים כבשו את עיר הולדתה נכלאה בגיטו. היתה חברה במחתרת ובהמשך יצאה, יחד עם בעלה אלכסנדר, לפרטיזנים ביערות נארוץ` והצטרפה לגדוד "נקמה". השתתפה בפעולות קרביות ובתקופה מסוימת אף סופחה ליחידה שביצעה פעולות. עלתה ארצה. עיטורים: מדלית הנצחון.
טובה פלד גניה
עלתה ארצה.
יצחק גיגוז`ינסקי
היה כלוא בגיטו וילנה (VILNIUS). חבר במחתרת של "קבוצת המאבק השנייה". יצא מהגיטו ליערות רודניקי ב- 11 בספטמבר 1943.
עלה ארצה.
יפה בורשטיין (שפירא) שיינעלע
היתה משחר נעוריה חברה בתנועת "הנוער הציוני". עד לפרוץ המלחמה, ביוני 1941, היתה תלמידה. עם כיבוש וילנה (VILNIUS) על ידי הגרמנים, נכלאה בגיטו והצטרפה לאירגון המחתרת בגיטו, פ.פ.או. עם חיסול הגיטו בוילנה, בספטמבר 1943, ברחה דרך תעלות הביוב והגיעה ליערות רודניקי, שם נתקבלה ליחידה הפרטיזנית - "זא פאביידו" (לנצחון). בגמר המלחמה הפרטיזנית, ביולי 1944 חזרה לוילנה ושירתה במשטרה. באותה עת נישאה ליחיאל בורשטיין ויחד עימו פעלה למען יציאת חברי "הנוער הציוני" מוילנה לפולין. עלתה ארצה באוקטובר 1945. בארץ היתה חברה ב"הגנה". עיטורים: - "עלה", עבור הלחימה בנאצים. - אות הפרטיזן מהרפובליקה הביילורוסית. - מדלית ז`קוב.
הלנה קפלן (רודניק)
כשוילנה נכבשה על ידי הגרמנים נכלאה בגיטו. ברחה מהגיטו והצטרפה לפרטיזנים ביערות רודניקי. כשהאיזור שוחרר שבה ללימודים. סיימה לימודי רפואה והוסמכה כרופאה (ד"ר). עלתה ארצה בשנת 1959.
רות-ריקלה קפלן (גלזר)
נולדה בוילנה. עם כיבוש העיר על ידי הגרמנים ב-1941 נכלאה בגטו. קפצה מהרכבת שהובילה אותה ויהודים נוספים מהגטו לפונאר. שבה לוילנה והתגנבה למחנה "קייליס" שם יצרה קשר עם המחתרת של ה פ.פ.או . יצאה ליערות רודניקי והצטרפה כלוחמת בגדוד "מוות לפשיזם". עלתה ארצה. פירסמה ספר שירים באידיש - "לידער פון לעבן".
חסיה ורשבצ`יק - טאובס אליזבת
בוגרת גימנסיה "תרבות" חניכת "השומר הצעיר". פעילה במחתרת התנועה בעת שליטת הסובייטים בוילנה (VILNIUS). כשוילנה נכבשה על ידי הגרמנים (1941) נכלאה בגיטו המקומי. בגיטו היתה חברה במחתרת של ה- פ.פ.או. ובהמשך יצאה ליערות רודניקי והצטרפה לגדוד הפרטיזני "מוות לפשיזם". חסיה השתתפה בהרבה פעולות קרביות: במארבים, מיקוש רכבות של האויב הנאצי ובחבלה בקווי טלפון וגשרים. כן השתתפה בפעולות נקם נגד משתפי פעולה עם הנאצים. לאחר שהאיזור שוחרר שבה לפעילות במחתרת התנועתית - ציונית. פעלה ב"בריחה" ומילאה שליחויות שהוטלו עליה מטעם התנועה. בתחילת שנת 1946 היתה חברה בקבוצת "נקם" שאורגנה על ידי אבא קובנר. עלתה ארצה ביולי 1946.
זליג וולוז`ינסקי
זלמן דוקשטולסקי זיאמקה
כשהגרמנים כבשו את וילנה (VILNIUS) נכלא בגיטו המקומי. כשנודע לו שתנאי החיים בגיטו לידה (LIDA) משופרים יותר מאשר בוילנה, מצא דרך לעבור לשם. לאחר שהייה קצרה בלידה נאסר בעוון עזיבתו את וילנה באופן לא חוקי, הושם בבית הסוהר ומשם הובל, יחד עם יהודים נוספים שהואשמו בפשע זה, להוצאה להורג. זלמן הצליח לחמוק משדה הקטל, ברח ליערות שבסביבה והצטרף לפרטיזנים. נשלח על ידי מפקדת הפרטיזנים לגיטו וילנה, כדי להוציא חברי מחתרת ליערות, עבר ליערות נארוץ` ונתקבל לגדוד הפרטיזני "צ`אפייב" .
לאחר שחרור האיזור גוייס לצבא האדום והמשיך במלחמה נגד הנאצים.
עלה ארצה.
מירה ורבין (שבצקי)
היתה חברה במחתרת האפ.פ.או. בגיטו וילנה (VILNIUS). בהמשך יצאה והצטרפה ליחידה הפרטיזנית היהודית ביערות נארוץ`. בעת המצור הגרמני על היער ופירוק היחידה שלה נחלצה משם ועברה ליערות קוזיאן. שם שובצה "ביחידה המשקית".
עלתה ארצה.
מאיר - זלמן וולוז`ני
כשהגרמנים כבשו את וילנה (VILNIUS) נכלא בגיטו. בגיטו היה חבר במחתרת והשתייך ל"קבוצת המאבק השנייה". יצא ליערות רודניקי בקבוצה שמפקדה היה אלחנן מגיד. ביער הצטרף לפרטיזנים, היה סייר והשתתף בקרבות רבים נגד הגרמנים. עלה ארצה.
 
אלחנן טלרנט ניונקה
טלרנט אלחנן.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה היה תלמיד, וחבר פעיל בתנועת "בי`תר". כשהגרמנים כבשו את עיר הולדתו נכלא בגיטו המקומי. בגיטו היה חבר במחתרת של פ.פ.או. בהמשך ברח ליערות רודניקי שם הצטרף לגדוד הפרטיזני "המאבק", ומונה למפקד כיתה. השתתף בקרבות רבים נגד הגרמנים ומשתפי הפעולה.
על פועלו הקרבי הוענקה לו מדליהת "פרטיזן מצטיין".
עלה ארצה.
 
שולמית וולפה (זלצברג)
בוגרת תיכון וסמינר למורים "תרבות" בוילנה (VILNIUS). עד לפרוץ המלחמה עבדה כמורה. כשהגרמנים כבשו את וילנה נכלאה בגיטו. היתה חברה במחתרת של האפ.פ.או. ובהמשך יצאה מהגיטו יחד עם קבוצת חברי המחתרת, דרך תעלות הביוב ליערות רודניקי. הצטרפה לגדוד הפרטיזני לנצחון. השתתפה בפעולות קרביות. בשנת 1955 עזבה את ברית המועצות. עלתה ארצה בשנת 1959. עיטורים: - מדלית פרטיזן מלחמת המולדת דרגה 2. - מדלית הפרטיזן הלוחם. - אות הלוחם בנאצים.
הלנה המל (זץ) לנה
כשהגרמנים כבשו את וילנה (VILNIUS), ביוני 1941, נכלאה בגיטו המקומי. משם הועברה למחנה-העבודה "קייליס", שבתוך העיר. היתה חברה במחתרת של פ.פ.או. הצליחה לברוח ליערות רודניקי והצטרפה לפרטיזנים.
אחרי שחרור האיזור על ידי הצבא הסובייטי שהתה בוילנה והיתה חברה בתנועה הציונית שפעלה באופן בלתי ליגלי.
בדצמבר 1944 עזבה את וילנה בדרך לארץ ישראל. לפני עלייתה ארצה פעלה באירגון "הבריחה" והיתה חברה בקבוצת "נקם" שיסד אבא קובנר.
עלתה ארצה כמעפילה בחודש יולי 1946.  
אריה אורבך
ליבה אויגנפלד (מהרשק) ליבה`לה
גדלה בבית שהאב היה מחנך ומנהל בית ספר אידישאי והאם עבדה כאחות מוסמכת. הוריה של ליבה היו חברים פעילים ב"בונד" וכך גם היא, מצעירותה השתייכה לתנועת הנוער הבונדאי "צוקונפט". בשנת 1941, סמוך לפרוץ המלחמה בין ברית המועצות וגרמניה הצליחה לסיים את לימודיה בבית הספר התיכוני הריאלי בוילנה (VILNIUS).
עם פרוץ המלחמה בשנת 1941, לאחר שהגרמנים כבשו את וילנה נכלאה בגיטו המקומי. בגיטו התקשרה עם המחתרת האנטינאצית הפ.פ. או. ובהמשך להתארגנות זו יצאה מהגיטו להצטרף לפרטיזנים. הגיעה ליערות נארוץ` ושם נכללה בגדוד "הנוקם", והוצבה לשרת בתפקיד משקי. ביערות נארוץ` הכירה את בעלה לעתיד, דוד אויגנפלד, גם הוא פרטיזן בסביבה זו, ולאחר השחרור נישאו אחת לשני.
עם שחרור האיזור על ידי הצבא האדום חזרה לוילנה ומשם יצאה דרך פולין ואוסטריה לקנדה. 
מאשה ברנד
יצאה ליער מגיטו וילנה (VILNIUS) ליערות רודניקי עם הקבוצה האחרונה של "קבוצת המאבק השניה" (ארגון יחיאל שיינבוים) ב-15 בספטמבר 1943 והצטרפה לפרטיזנים.
 

לייב בן אשר
אריה טרבוצין לייבקה
טרבוצין צבי.

שהה תקופה קצרה בגיטו וילנה והועבר ממנו למחנה "קייליס". במחנה זה הצטרף ל- פ.פ.או. ברח מהמחנה והצטרף לפרטיזנים ביערות רודניקי. נטל חלק בקרבות נגד הנאצים ועוזריהם.
עלה ארצה בשנת 1948.
 
חיים-מנחם בסוק
למד בחדר, בישיבה ובגימנסיה, ושנה אחת באוניברסיטת וילנה (VILNIUS). כשהגרמנים כבו את וילנה נכלא בגטו המקומי. בגטו פעל במחתרת "בני עקיבא" והצטרף ל"קבוצת רובינוביץ`" המחתרתית ועימה לארגון של פ.פ.או. ב-1 בספטמבר הקיפו הגרמנים את הגטו וחיים נקרא לעמדת הלחימה ברחוב סטראשון 12, יחד עם רוז`קה קורצ`אק ויחיאל שיינבוים. ב-10 בספטמבר 1943 היה בקבוצה הראשונה של המחתרת שיצאה מהגטו ליערות נארוץ` ושם הצטרף לגדוד הפרטיזני "נקמה", שפעל במסגרת החטיבה הפרטיזנית הליטאית. אחרי שחרור האיזור על ידי הצבא האדום היה פעיל בתנועה הציונית, עזב את וילנה, ובדרכו לארץ ישראל פעל באירגון "הבריחה" ובתנועת "בני עקיבא" בפולין ובמחנות העקורים בגרמניה. עלה ארצהבשנת 1947. כתב ופירסם את הספרים: * "שערי שאול", * "אור הסמטאות האבודות" עוטר ב"מדלית ז`קוב".
צבי טרבוצ`ין הירשקה
מוצאו ממשפחה מסורתית. למד בבית ספר "יבנה" ולאחר מכן הייה שולייה בבית המלאכה של דודו הפרוון. באותה עת גם המשיך ללמוד לימודי קודש בערבים ובשבתות ב"תפארת בחורים".
ביוני 1941, כשהגרמנים כבשו את עיר מולדתו נכלא בגיטו המקומי. בגיטו הצטרף למחתרת של האפ.פ.או. בספטמבר 1943 ברח ליערות רודניקי והצטרף לפרטיזנים. צבי היה לוחם מסור והשתתף בהרבה פעולות קרביות שגדודו ביצע.
עלה לישראל, במסגרת מח"ל, בספטמבר 1948.
 
יעקב בלקינד אמבסדור
חניך הגמנסיה הראלית האידישאית בוילנה (VILNIUS) . כשהגרמנים כבשו את וילנה נכלא בגיטו המקומי.בגיטו היה חבר המחתרת של האפ.פ.או. בספטמבר 1943 ברח מהגיטו והגיע ליער רודניקי. ביער צורף לגדוד פרטיזני של יוצאי וילנה "לנצחון".
עיטורים: "מדליית פרטיזן מלחמת המולדת"
" מדליית משתתף במלחמת המולדת".
עלה לישראל ב-1961.  
אליהו יונס אלקה
יונס אליהו. יליד וילנה (VILNIUS). התייתם מאימו בגיל צעיר וגדל אצל קרובי משפחה. תוך כדי מאמציו לעבוד למחייתו ולהמשיך בלימודים, נעשה למחנכם האהוב של ילדי הרחוב. בשנת 1936, בעקבות הרצאה שנשא בכנס מדריכים ומחנכים, הוזמן על ידי ד"ר מאקס ויינריך לייוו"א וזה פתח בפניו דרך לרכישת השכלה מסודרת. אולם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, קטע את תכניותיו. אליהו עזב את וילנה, היה מורה בברסלב (BRASLAV) ובזדולבונוב (ZDOLBUNOV) ולמד בקונסרבטוריון בעיר לבוב (LVOV). כשהגרמנים כבשו את לבוב נכלא בגיטו ולאחר מכן שולח למחנות עבודה בגליציה המזרחית. בקיץ 1943 ברח מהמחנה ליערות הסביבה והצטרף ליחידת פרטיזנים שפעלה באיזור. לאחר שחרור האיזור גוייס לצבא האדום והמשיך במלחמה נגד הגרמנים. נפצע בקרבות ואיבד רגל אחת. בתום המלחמה היה פעיל בקרב שארית הפליטה בגרמניה. עלה לישראל ב-1950 ועבד ברשות השידור של "קול ישראל".
חנה שפרן (פוזנר) אניה
ילידת וילנה (VILNIUS). בפרוץ המלחמה ביוני 1941, היתה עם משפחתה בעיירה מולודצ`נו (MOLODECHNO). אמה נהרגה בעת נסיון בריחה מידי אנשי האס.אס. והיא עם יתרת בני משפחתה גורשו לגיטו בווילייקה (VILEYKA).
ביוני 1943 ברחה יחד עם אביה ואחותה מהגיטו בכוונה להצטרף לפרטיזנים. אחותה נעלמה בדרך, אולם היא ואביה הצליחו להגיע ליערות נארוץ` וצורפה לגדוד הפרטיזני "נקמה" שהיה בפיקודו של יוסף גלזמן.
עד ספטמבר 1943, המועד שבו הגרמנים שמו מצור על היער, שירתה בתפקיד מזכירת המטה ושימשה גם כחובשת קרבית. בהתארגנות החדשה של הגדוד, לאחר המצור, צורפה יחד עם אביה ללהקה בידורית, שהוקמה על ידי מטה החטיבה הפרטיזנית שלנו "מארקוב". בלהקה זו פעלה עד לשחרור האיזור ולאחר מכן המשיכה בכך בשורות הצבא האדום, עד תום המלחמה במאי 1945.
עלתה ארצה.  

 

מקור הרשימה: ארגון הפרטיזנים

 

Go Back  Print  Send Page
 e-mail vilna.il@gmail.com בית וילנה, שד' יהודית, 30  ת.ד. 65220,  תל אביב 67016, טלפון 5616706 03
האתר נבנה ע"י צבי שורצמן relationet@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים