איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל
פארבאנד פון ווילנער און אומגעגנט אין ישראל
THE ASSOCIATION OF JEWS FROM
VILNA AND VICINITY IN ISRAEL

 
עברית  |  English  |  

דף הבית >> אישים >> אישים בתקופת השואה >> הרמן קרוק

קרוק, הרמן

 הרמן קרוקקרוק, הרמן  1944-1897 Herman Kruk
בצעירותו רושם קורות גטו וילנה. ק' נולד בפלוצק שבפולין.  הצטרף לקבוצה סוציאליסטית יהודית המקורבת ל'בונד'. בהשפעת המהפכה ברוסיה עבר למפלגה הקומוניסטית הפולנית, אך במהרה התאכזב מעמדת הקומוניסטים בשאלה היהודית ובתחילת שנות ה 20- חזר ל'בונד' והיה פעיל ב'צוקונפט', תנועת-הנוער של המפלגה. ק' עבר לורשה, התרכז בעיקר בתחום החינוכי החברתי, היה פעיל בארגון ספריות
 פועלים, השתתף ב'פולקס צייטונג', בטאון ה'בונד', ונמנה עם מנהיגי ה'בונד' בפולין.
עם פלישת הגרמנים לפולין בספטמבר 1939 ברח ק' מורשה והגיע לוילנה, שעברה אז לשלטון ליטה. בוילנה התרכזו אז פליטים רבים מפולין וק' היה פעיל בארגון חייהם שם. בעזרת ה'בונד' קיבל ק' אשרה לארצות-הברית, אך השלטונות הסובייטים מנעו ממנו לצאת מברית-המועצות. כשתקפה גרמניה הנאצית את ברית-המועצות וצבאה התקרב לוילנה, החליט ק' להישאר בשלטון הגרמנים ולרשום את אירועי התקופה. בפתח יומנו כתב: ’אין הכוח ליטול שוב את מקל הנדודים ולצאת רגלי לדרך. אני נשאר... ואם אני נשאר, ואם אהיה קורבן הפשיזם, אטול למיצער את העט ואכתוב פנקס של עיר. ברור: וילנה תיכבש, הגרמנים יתחילו בפשיזציה של העיר, יהודים יוכנסו לגטו. כל זה ארשום.’
יומנו של ק', הכתוב ביידיש, הוא אחד המסמכים החשובים ביותר של גטו וילנה. לא כול היומן השתמר, וחלק מהדפים חסר. אך מה שנשאר נותן תמונה מדוייקת על האירועים ועל גורל יהודי וילנה בשלטון הכיבוש הנאצי. היומן מתחיל בליל 23 ביוני 1941 , ערב כניסת הגרמנים לוילנה, ומסתיים ב 14- ביולי 1943 , כחודשיים לפני החיסול הסופי של גטו וילנה. ק', צופה חד-עין באירועים המתרחשים, פעיל בחיי הציבור בגטו ומקורב להנהלת הגטו וליושב-הראש שלו יעקב גנס, מוסר ביומנו מידע בלתי-אמצעי על האירועים המרכזיים בגטו, תהליך הגירושים וההשמדה, חיי היום-יום, המאבק לקיום, חיי התרבות, המחתרת בגטו ויחסיה עם
היודנרט. הוא נוקט עמדה ביחס לאירועים המתרחשים ומשקף נאמנה את עמדת ה'בונד' בגטו, שלעיתים היא ביקורתית ליודנרט ולעיתים מצדיקה את מעשיו ופעילותו. ק' אירגן את הספרייה בגטו והיה מנהלה. הוא גם עבד ביחידה של 'מטה מבצע רוזנברג' שפעלה באיסוף חומר דוקומנטרי יהודי ממכון 'ייווא' (מכון למדע יהודי) והעברתו לגרמניה. ק' ועובדים אחרים הצליחו להבריח לגטו כתבי-יד חשובים, ובכך מנעו את העברתם לגרמניה. יומנו נכתב
במכונת-כתיבה בשלושה עותקים, והם הוסתרו במקומות שונים. אחרי המלחמה מצא המשורר אברהם סוצקבר את אחד העותקים ומסרו ל'ייווא' בניו יורק, ושם פורסם היומן (ראה ביבליוגרפיה).
עם חיסול גטו וילנה בספטמבר 1943 נשלח ק' למחנה הריכוז קלוגה שבאסטוניה. בקלוגה המשיך ק' בכתיבת יומן, ואחרי המלחמה נמצאו קטעים גם מיומן זה, הובאו לישראל ונמסרו למוסד 'מורשת'. הם פורסמו בספרה של ר' קורצ'אק (ראה ביבליוגרפיה). ההערה האחרונה ביומן ממחנה הריכוז היא מ 17- בספטמבר 1944 . למחרת, ב 18- בספטמבר, רצחו הנאצים את ק' במחנה לגדי Lagedi 

מקור: יד ושם

קרוק עמד בדיבורו וכתב ביומן כמעט מדי יום ביומו. כך אכן הצליח להעמיד מראה מונומנטלית ששיקפה נאמנה כל פינה כמעט בגטו וילנה: חיי הפרט והציבור, הספרייה שניהל, פעילות התרבות ובתי הספר, היודנראט, המשטרה היהודית, המחתרת וכיו"ב. קרוק ואחרים גם הצליחו להחביא כמה מאוצרות התרבות החשובים שנמצאו בווילנה, ובין השאר הטמין העתקים של יומנו. אחרי המלחמה נמצא חלק הארי של היומן (גם אם מקוטע) על ידי עמיתיו. "היומן של גטו וילנה" ראה אור ביידיש ב-1961 ובאנגלית ב-2002.

ביום הכיפורים תש"ב (1941) - קטע היומן המובא להלן - כבר נרצחו כמעט מחצית מיהודי וילנה בפונאר (לאחר שהובלו תחילה אל בית הסוהר לוקישקי). מעט לפני כן עברו היהודים שהיו ברשותם אישורי עבודה ("שיין") לשני גטאות בווילנה. ביום הכיפורים התרחשה אקציה גדולה, ובה החלו הגרמנים לחסל את הגטו הקטן, גטו 2. אחרי שורת אקציות נוספות נותר בווילנה רק גטו יהודי אחד, ששרד עד ספטמבר 1943. עם חיסול הגטו נשלחו קרוק ושאר תושבי הגטו למחנות עבודה באסטוניה. יום לפני השחרור נשרף למוות, יחד עם רוב האסירים האחרים.

יום שלישי, 30 בספטמבר 1941

"כל נדרי"

ערב יום הכיפורים הזה בגטו הוא מיוחד במינו. אנשים מבשלים בדירותיהם בסירים גדולים, כאילו כלום לא קרה; מכבסים וממרקים (כאילו כלום לא השתנה משום בחינה).

בשער הגטו תלו הגרמנים כתובת: "סכנת מגיפה" (Seuchengefahr). מגיפה. כלומר, צריך לברוח מכאן כמו ממצורעים. היהודים מרוצים. הגרמנים לא ייכנסו לכאן. ואם הם לא ייכנסו, תהיה לנו מנוחה.

פועלים החוזרים מהעיר מספרים שהגרמנים שיחררו אותם לכבוד יום הכיפורים...

התושבים הולכים לשמוע את תפילת "כל נדרי". צריך לגמור את תפילת "כל נדרי" עד 6 וחצי. כך ציווה היודנראט. "כל נדרי" נאמר כאן בחשיכה. בתי המדרש עולים על גדותיהם, ואנשים עומדים על המדרגות, לפני הכניסה. בחצר, ברחוב - הכל רצוצים ועצובים.

יהודים אחדים באים אלי לספרייה כדי שאשאיל להם מחזורים.

בזמן תפילת "כל נדרי" אירעו כמה התקפים. אנשים התעלפו. בקיצור: יום כיפורים, על כל פרטיו ודקדוקיו.

מספרים כי הגרמנים ציוו על היהודים במקום כלשהו, שיבואו מגולחים לעבודה...

 

התעללויות

ההכאה בקסרקטין נמשכת. אתמול שוב הוכו יהודים בקסרקטין קלוורייסקה (Kalwaryjska) מכות אנושות. הנשים הצטוו לכרות בור, והוכרחו (לכסות) אחת מהן עד ראשה, ורק אחר כך הורו להן להוציא אותה.

האנשים בורחים מהעבודה. אבל הגרמנים אינם מרגיעים אותם. אל מקום אחר, שאליו היו אמורות להגיע אתמול 53 נערות, הגיעו... שלוש. הגרמנים מתוחים ומאיימים.

יום הכיפורים, יום רביעי, 1 באוקטובר 1941 יום הכיפורים שלנו החל השכם בבוקר, בציוויה של המיליציה על כולם להתייצב במקומות עבודתם כבכל יום רגיל. בסביבות 9 בבוקר נכנסו אנשי גסטפו אל הגטו והחלו לחטוף אנשים לעבודה. הם לא נגעו לרעה באנשים בעלי "שיינים" ותעודות המורות על עבודתם במוסדות היודנראט.

עם כניסת הגסטפו לגטו קמה מהומה גדולה. יהודים התרוצצו בטליתות ברחובות ועיניהם מבועתות. בתי המדרש היו שוממים. כל אחד חיפש לו פינה להתחבא.

בסביבות השעה 3 אחר הצהריים התברר כי היום תובע מנהל הגסטפו ש(ווייננברג) למסור לו 1,000 יהודים. או שייתנו לו אותם עד (... א)ו שהוא ייקח בעצמו. היודנראט מחליט למסור (... לאסוף) בין אלה שאין להם אישורי עבודה. (בגטו קמה) מהומה שאין לתאר. המשטרה רודפת אחר התושבים. (כל אחד) מתחבא ככל יכולתו. הכל יודעים שעל שאלת נציג היודנראט, אם היהודים יובלו לגטו מס' 2, ענה האחרון בשליל(ה. המקום שאליו) יובלו אינו ברור. תושבי הגטו כבר מרגישים את טעמו של בית הסוהר, ואחר כך - פונאר...

השעה כבר 7 וחצי בערב, והרחוב הומה. כבר יודעים כאן שמגטו מס' 2 גורשו היום בערך 1,500 אנשים. לאן? לכיוון בית הסוהר לוקישקי...

 

סוחרים

תושבי הגטו מתחילים לאטם לחיות את חייהם. בסביבות 4 אחר הצהריים חוזרים מהעיר גדודי עובדים, (וכל) אחד נושא אתו דבר-מה: עץ, שק תפוחי אדמה, שתי כיכרות לחם. אין פלא (...) בינתיים, אין להתלונן, הלוואי שלא יהיה גרוע (יותר...) על שברחוב מתמלא (...) עגבניות. היא עומדת ברחוב ו(...)

(...) צועקים (...) סיגריות.

בחנות אפשר לראות כמה קילוגרמים (...) למסחר.

 

אירו(עי יום הכיפורים)

יום הכיפורים השנה היה יום כיפורים במלוא מובן המלה. בהלת היום הזה העידה על השלמה עם הגורל. אנשים מאמינים שהגיהנום לא ייגמר לעולם.

ההשלמה עם הגורל גדלה והולכת מרגע לרגע.

יוציאו אותנו להורג בתשלומים!...

 

9 בערב. עכשיו כבר ברור: עד 7 וחצי התייצבו בשער רק 46 (!) אנשים. ב-8 בערב הגיע לגטו שווייננברג, גרמני בן 23, שחיינו ומותנו מסורים בידיו. הוא הורה להביא את כל יהודי הגטו אל השער ולאסוף את מניין האנשים שנקבע - 1,000. מיד נכנסה אל הגטו קבוצת גרמנים ואנשי מיליציה ליטאים. בכחנליה פראית התחוללה במקום. המיליציה היהודית ציוותה, והליטאים גירשו. באפילת הלילה החלו תושבי הגטו המיואשים והרצוצים לשאת את רכושם אל השער, אל המקום שבו עליהם "להציג את אישורי העבודה" שלהם. מי שיכול - התחבא, וחסך לעצמו את ההתייצבות בשער. היו שלא רצו לקחת אתם דבר, שכן... אל המוות אפשר ללכת בידיים ריקות. ב(חסות החשיכה) התחבאתי במרפסת ברחוב סטראשון 6, וראיתי הכל:

 

(...) שלובי זרוע אל השער, וכרוכים (...) ביקש ללכת מהר יותר, מפני... שחבל על הזמן!

בין כה וכה טוהרו לחלוטין הבתים ברחוב רודניצקה 23 ,19 ו-17, החצרות שנראו לשווייננברג הקרובות ביותר אל השער. בחצר הבית ברחוב רודניצקה 19 נתנו הליטאים (...) דקות כדי לצאת.

פ(אטי קרמר) הזקנה נלקחה מהדירה עד רודניצקה. איש מיליציה הדף אותה שם לתוך שער, וכך הציל את חייה.

הציל? - כן, כל מי שעברו את השער - אין לדעת לאן הלכו...

מהשער גורשו 1,200 נפשות - לא אל גטו מס' 2, אלא דרך רחוב טרוקי, ומשם - לעבר בית הסוהר לוקישקי.

באותו אופן גורשו לסירוגין אנשים מגטו מס' 2: ב-1 וחצי אחר הצהריים - 800 אנשים, ב-6 וחצי בערב - 900 אנשים. בסך הכל, אם כן - 2,900 אנשים.

בסביבות השעה 3 בלילה שכך ליל ברתולומיאוס הזה.

כך עבר איפוא יום הכיפורים של שנת 1941 בגטו וילנה מס' 1 ובנספח אליו, גטו מס' 2.



Go Back  Print  Send Page
 e-mail vilna.il@gmail.com בית וילנה, שד' יהודית, 30  ת.ד. 65220,  תל אביב 67016, טלפון 5616706 03
האתר נבנה ע"י צבי שורצמן relationet@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים