איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל
פארבאנד פון ווילנער און אומגעגנט אין ישראל
THE ASSOCIATION OF JEWS FROM
VILNA AND VICINITY IN ISRAEL

 
עברית  |  English  |  

דף הבית >> שואה >> חיי הרוח

חיי הרוח
נכתב על ידי ד"ר אהרון עינת

גטו וילנה בלט בפעילות תרבותית ענפה ואינטנסיבית עד להתמיה. ישעיהו טרונק מציין במחקרו המונומנטאלי על היודנראטים: "הקורא...על הפעילויות התרבותיות בגטו וילנה, מתפתה תכופות שלא להאמין כי פעילות כה מגוונת, כמעט 'כבימים כתיקונם', התרחשה בגטו (וילנה ), שבו רוכזו שרידיה של קהילה שחרבה ברובה, אשר חיו בפחד מתמיד של השמדה".

הפעילות המיוחדת הזו, שללא ספק הושפעה מהמסורת התרבותית –למדנית המפוארת של העיר, תרמה רבות להעלאת המוראל של יהודי הגטו והיוותה ביטוי להתמודדותם עם המדיניות ומעשי הרצח הנוראים של הנאצים. 

מערכת החינוך: זמן קצר לאחר הקמת הגטו נוסדו בו שני בתי ספר. זה נעשה ביוזמת המורים והיודנראט נתן את תמיכתו. בנובמבר 1942 התוסף בית ספר שלישי.לאחר תקופת האקציות התייצב מספר התלמידים על כ-1,500 ילד. בנוסף פעלו שני גני ילדים ובית ספר ברמה תיכונית עם כ-100 תלמידים.  נערכו גם קורסים מקצועיים לבנים ובנות והבוגרים אף זכו בשיינים. פעל גם בית ספר למוסיקה בעל שלוש מגמות לימוד עם כ-100 תלמידים.

בבתי הספר התקיימו חגיגות וטקסים הקשורים במועדי ישראל ובאירועים היסטוריים – ספרותיים שונים. הקשר בין המורה לתלמיד היו הדוק ביותר, עם הרבה רגש, והפעילות הייתה אינטנסיבית ביותר. קרוק מציין ביומנו ב-8 במרץ 1942 לאחר ביקור בשתי עצרות: "מתוך המעטה של פונאר פורצים החוצה חיים השואפים למחר טוב יותר...היום היה בשבילי יום כיפור קטן. לא יכולתי לשלוט בעצמי, הדמעות זלגו כמו ממעיין...אולם מלא אנשים בוכים...קשה לספר מה זה אומר היום לבכות בגטו וילנה".

בגטו נוסדו מועדון לנוער (לבני 18-16) ומועדון לילד, אשר קיימו פעילות ענפה עד להתמיה של חוגים, משפטים היסטוריים, דרמה, הרצאות על סופרים וכדומה. יצחק רודאשבסקי נותן ביטוי נלהב ביומנו ב-9 בינואר 1943: "הערב חגיגת המועדון הגדולה...עד 12 בלילה הראה החוג הדרמטי שלנו את כוחו...רוחנו שאנו נושאים אותה בגאון בין חומות הגטו, תהיה המתנה היפה ביותר לעתיד הזורח עתה. יחי הוער! הקדמה של עמנו".

היודנראט נתן דעתו לטיפול בילדים, יתומים וילדים במצוקה והקים פנימייה לבנים, פנימייה לבנות, בית יתומים לגיל הרך ומעון יום לילדים של הורים עובדים.

תוכנית הלימודים של בתי הספר התגבשה לאחר חילוקי דעות, וכללה בנוסף ליידיש ומקצועות כלליים גם עברית, תנ"ך ומקצועות של ארץ ישראל.

התיאטרון: תיאטרון הגטו (געטא-טעאטער) הוקם ביוזמה "מלמטה" – של השחקנים, הזמרים והבמאים שנותרו בחיים -  וקיבל מיידית את האפוטרופסות של הנהלת הגטו. המופע הראשון נערך בינואר 1942, כחודש לאחר האקציות הנוראות שכילו מעל למחצית מהתושבים, ונתקל בהתנגדות נחרצת מהציבור. ברחובות נתלו מודעות "אין עושים תיאטרון בבית קברות" ובמפלגות דנו בהחרמתו. קרוק מציין: "חשתי פגוע, פגוע אישית...במצב העצוב של גטו וילנה, בצל של פונאר...כאן, ברגע זה, זאת חרפה".

קטע מתוך המחזה "גטו" של סובול

עמדת הציבור השתנתה לחלוטין לאחר המופע הראשון ואלה שבאו אחריו והוא זכה להכרה ולהערכה נלהבת. ההצגות היו ברמה גבוהה ותרמו רבות להעלאת המורל של התושבים המדוכאים. כעבור שלושה חודשים עבר התיאטרון למשכן קבע באולם של "התיאטרון העירוני הקטן" בו היו למעלה מ-400 מקומות ישיבה. בתקופת קיומו הציג התיאטרון 6 תוכניות "רוויה" עם תוכן מגוון של הומור ושירה ונושאי אקטואליה. בנוסף לכך הועלו מחזות שלמים כמו "שדות ירוקים" ו"האיש מתחת לגשר". השחקנים והשירים נעשו פופולאריים ביותר בקרב הציבור.

ביוני 1943 נוסד תיאטרון עברי(!), שהציג את "היהודי הנצחי" מאת דוד פינסקי. השחקנים לא היו מקצועיים ועשו את החזרות והמופעים בזמנם החופשי.

מוסיקה: לצד התיאטרון פעלה תזמורת סימפונית (וממנה אף נגזרה תזמורת קאמרית) ומקהלה ביידיש. עם הזמן נוסדה גם מקהלה עברית, לראשונה בווילנה !

שיר הפרטיזנים היהודים - חבורת הזמר גן רוה

היצירה המוסיקלית של גטו וילנה הצטיינה במקוריות, רבגוניות והיקף עצום וחלק ממנה התפרסם ברבות הימים בכל העולם היהודי. כדוגמה לכך יכול לשמש המנון הפרטיזנים היהודים ("אל נא תאמר..."), שנכתב ולחנו עובד על ידי הירשקה גליק, והשיר "פונאר" שנכתב על ידי המשורר שמרקה קאצ'רגינסקי והולחן על ידי הנער בן ה-11 (!) אלק וולקוביסקי (כיום פרופסור אלכסנדר תמיר – מורה ופסנתרן נודע).

"אביב" (פרילינג) - משירי גטו וילנה

הפעילות התיאטראלית והמוסיקלית נתנה השראה ליוצרים. דוגמה לכך הוא המחזה "גטו" של יהושע סובול, אשר זכה להצלחה רבה, תורגם לשפות זרות והוצג על במות ברחבי העולם. מחזה  אחר של סובול,"אדם", מתבסס על קורות הגטו ומעלה את הדילמה של הסגרת איציק ויטנברג – ראש המחתרת.

באסופות ואנתולוגיות של שירי מחנות וגטאות שפורסמו אחרי המלחמה שירי גטו וילנה מהווים 55-40 אחוז. הם מושרים על ידי להקות שונות בעולם (למשל "גויים" האוסטרית) ומופקים בדיסקים.

הספרייה: הוקמה כמה ימים לאחר הכניסה לגטו ונוהלה על ידי הרמאן קרוק, כותב היומן הנודע. היא התבססה על הספרייה העברית של "חברת מפיצי השכלה" ברחוב סטראשון 6, בה היו ספרים וחוברות למכביר. הספרייה נהנתה מפופולאריות רבה: בשנה הראשונה לקיומה היא השאילה כ-90,000 ספרים ובנובמבר 1942 נערכה חגיגה מיוחדת לרגל השאלת הספר ה-100,000. בחודשי האקציות ההמוניות אוקטובר-דצמבר 1941 קריאת ספרים הייתה מרובה ביותר והושאלו בממוצע כ-8,500 ספרים בחודש.

הספרייה כללה אולם השאלות, אולם קריאה (היחיד המרווח בגטו ), ארכיון הגטו, מדור סטטיסטי וחנות ספרים (שנסגרה על פי צו גרמני) ועם הזמן אף הוקם מוזיאון יודאיקה.

הספרים שנקראו הכי הרבה היו בשפה הפולנית (כ-70% ) ואחריה ביידיש (כ-20% ).

ספורט ושחמט: נערכו תחרויות ואליפויות בין קבוצות מהגטו וגם ממחנה העבודה קייליס. הענפים הנפוצים היו אתלטיקה (ריצות, קפיצות ואפילו מרתון ), כדורעף, כדורסל, טניס שולחן והתעמלות וריתמיקה. ביולי 1942 הוקם מגרש ספורט. בין 400 ל-1,200 איש עסקו בספורט בצורה זו או אחרת ובנוסף לכך תלמידי בתי הספר.

התקיימה גם פעילות ענפה בשחמט, כולל אליפויות וחלוקת פרסים.

אירועי תרבות: בגטו נערך מגוון רחב של פעילויות על במות אמנים, בתי ספר ופנימיות, בעצרות וכיו"ב. חגיגות רבות היו במועדי ישראל ובחגים "חילוניים" כמו 1 במאי, ראש השנה האזרחית ו-ט"ו בשבט. ב-ט"ו בשבט שחל בינואר 1943 נערכו חגיגות בבתי הספר תחת הסיסמה "דרישת שלום מילדי הגטו לילדים בארץ ישראל" (!).היו גם ערבי עיון בארגון הסופרים והאמנים ותחרויות ספרותיות עם הענקת פרסים (ובין הזוכים היו המשורר אברהם סוצקבר, הספרן הרמאן קרוק והמשורר והמלחין הירשקה גליק). נערכו גם תערוכות ציורים ותחרויות עם פרסים ונתגלה כישרון הציור הנדיר של הילד בן ה-11 שמואל בק  (שברבות הימים זכה לשם עולמי).

הווי

בגטו נוצר פולקלור שכלל ביטויים, מטבעות לשון והומור- לעתים מקאברי, שנבעו מתנאי החיים. הדבר סיפק לאנשים  מפלט למצוקות היומיומיות. השתמשו בביטויים כמו "סופנו פונאר" לציון המוות הבלתי נמנע, "מאלינה" למחבוא הצלה, "כאפונעס" (חוטפי היהודים ורוצחיהם), "הלוואי ואזכה להגיע לקבר ישראל" למוות טבעי וגואל, "הוא יקר בעיניי כמו השיין", "יודנפארראט" – על משקל יודנראט שמשמעו ביידיש בגידת הוועד וכיוצא בזה.

נפוצו בדיחות כמו: מה ההבדל בין הגרמנים לשמש? והתשובה: השמש עולה במזרח ושוקעת במערב ואילן הגרמנים עלו במערב ושוקעים במזרח; מדוע הסובייטים אינם מפציצים את הגטו? כי הוא טריטוריה שלהם. איך זה? כי הוא ססס"ר (ברית המועצות ) ובו הרחובות שאוולי, שפיטאלנה (בפולנית הם מתחילות ב-"ס"), סטראשון ורודניצקה; מהי העיר הארוכה ביותר? סטאלינגראד, כי לקח לגרמנים הרבה חודשים להגיע מהפרוור עד המרכז; היטלר אומר שאת המלחמה ינצח ה"ראסה" (גזע), סטאלין- ה"מאסע" (ההמון) ורוזוולט- ה"קאסע" (הקופה" ).


חיי הרוח של גטו וילנה מצביעים על עמידתם של יהודי העיר מול הנאצים. מעשי הדיכוי והרצח של הגרמנים והליטאים והתנאים הנוראים שנכפו על היהודים, לא היה בהם כדי לשבור את רוחם של תושבי הגטו. לדעתנו הפעילות התרבותית של יהודי וילנה בשואה מהווה הוכחה מובהקת למאבקם בכוונות ההכחדה של הנאצים ולניצחון רוחם.

Go Back  Print  Send Page
 e-mail vilna.il@gmail.com בית וילנה, שד' יהודית, 30  ת.ד. 65220,  תל אביב 67016, טלפון 5616706 03
האתר נבנה ע"י צבי שורצמן relationet@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים