איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל
פארבאנד פון ווילנער און אומגעגנט אין ישראל
THE ASSOCIATION OF JEWS FROM
VILNA AND VICINITY IN ISRAEL

 
עברית  |  English  |  

דף הבית >> אישים >> אישים בתקופת השואה >> יוסף גלאזמן

יוסף גלאזמן
נכתב על ידי סנונית אוסצקי

יוסף גלאזמןיוסף גלאזמן נולד בשנת 1913 בעיירה אליטוס, אשר בדרום ליטא. הוא קיבל חינוך דתי-מסורתי-לאומי. מילדותו נמנה על שורות בית"ר והתמנה למפקד קן בית"ר במקום. הוא בלט בכישרונו ובמנהיגותו והוזמן לנהל את המחלקה הארצית לחינוך ולתרבות בנציבות בית"ר בליטא כולה. במסגרת תפקידו סיפק חומר תרבותי לכל קיני בית"ר ליטא והוציא לאור אלמנך על תולדות התנועה. גלאזמן השתתף בקביעות בעיתונות בית"ר, והפך לאחד מראשי הנואמים בכינוסים של התנועה.
 
בשנת 1937 התמנה יוסף לנציב בית"ר ליטא, תפקיד אותו מילא עד שנהרג כפרטיזן ביערות נארוץ'. בשנת 1938 נבחר לנשיאות הכנס העולמי שנערך בווארשה – הכנס העולמי האחרון בהשתתפות ראש בית"ר זאב ז'בוטינסקי והאחרון בו השתתפו רבבות בית"רים אשר נספו בשנים הבאות בשואה. באותו כנס נבחר יוסף לקצין השלטון והוא שב לארצו מלא תוכניות לאימון צבאי של הנוער לקראת השתלבותו במלחמה נגד השלטון הבריטי בארץ-ישראל ונגד הכנופיות הערביות. גלאזמן וחבריו תכננו להעלות נוער בית"רי לארץ בעלייה ה"בלתי לגאלית".
 
בתקופת שלטון הסובייטים בליטא, הפכה פעילות תנועת בית"ר לאסורה ובלתי חוקית. חבריה ואוהדיה נרדפו ורבים נאסרו והוגלו לסיביר. גלאזמן עבר לחיות חיי מחתרת ונע חליפות בין קובנה לווילנה. בליטא התאספו אלפי פליטים פולנים, ביניהם רוב חברי נציבות בית"ר פולין. גלאזמן השקיע מאמצים להוציאם משטח הכיבוש הרוסי ולהצילם מהסכנה הגרמנית. פעמים רבות עמד הוא עצמו בפני סכנת מאסר וגירוש אך נשאר מסור למשימת ההצלה.
 
עם פלישת גרמניה לברית המועצות ב"מבצע ברברוסה", ב-22 ביוני 1941, יצא גלאזמן לעבודה ברשה, בקרבת וילנה, בחפירות כבול. הוא המשיך לקיים קשרים עם חבריו בעיר, לחזקם ולעודדם. בינו לבין חבריו קישרה הבית"רית פולה דייכס (באחת השליחויות שלה, בין וארשה לווילנה, היא נתפסה על ידי הגרמנים והוצאה להורג).
 
בסתיו 1941 הגיע יוסף לגטו וילנה והחל בפעילות ענפה של בית"ר בגטו. לדבריו אז, ליהודים נותרה דרך אחת – התנגדות לאויב ולגזירותיו עד אשר יוכשר העם למרד גלוי, ולמשימה זו יש להקדיש את כל הכוחות. הוא קשר קשרים עם חברי תנועות נוער אחרות והיה מהמנהיגים הראשיים שהביאו להקמת "ארגון הפרטיזנים המאוחד"- פפ"או (פאראייניקטע פארטיזאנער ארגאניזאציע FPO) בגטו וילנה. כמפקד הארגון נקבע איציק (יצחק) ויטנברג מהקומוניסטים והוא – יחד עם אבא קובנר מהשומר הצעיר נבחרו כסגניו במטה (אשר הורחב יותר מאוחר). חבריו של יוסף וחברי הארגון הלוחם נקראו בפי תושבי הגטו על שמו - "הגלאזמניסטים". בהסכמת ראשי הארגון, הוא מקבל על עצמו את תפקיד סגן מפקד המשטרה היהודית בגטו. הוא האמין שבכך יוכל לגייס את המשטרה להיות כלי עזר ליהודי הגטו וכמו כן יוכל להשיג נשק לארגון. גלאזמן אכן יצר קשרים ועסק ברכישת נשק והבאתו לתוך הגטו. הוא ייסד קורס מדריכים ומחלקה מיוחדת לשירות ידיעות. בחדרו נמצא מקלט רדיו מחתרתי.
 
כאשר נוכח שמאמציו לגייס את המשטרה לטובת אנשי הגטו עלו בתוהו, התפטר מתפקידו. במסדר פומבי בחצר היודנראט גינה את המשטרה ועל כך נאסר ונשלח למחנה עבודה בכפר סורוק-טאטאר, שם עסק בחיטוב עצים. מפקדת ה-פפ"או דרשה מהיודנראט להחזיר אותו לגטו וכך היה. הוא התמנה למנהל מחלקת הדיור וניצל את תפקידו לבניית בונקרים ודירות מסתור ופריצת מעברים לצד ה"ארי". באחד הימים נאסר שוב והוחזק ביודנראט שברחוב רודניצקה 6. מטה הארגון דרש גם הפעם את שחרורו.
 
ב-16 ביולי 1943 נאסר יצחק (איציק) ויטנברג, מפקד ה-פפ"או, אשר התאבד בכלאו.
בעקבות האירוע הטראגי, יצא גלאזמן ב-24 ביולי עם קבוצה ראשונה של אנשי הארגון ליערות נארוץ'. כבר ביום יציאתם איבדו כשליש מחבריהם במארב גרמני. אחרי נדודים הקימו יוסף וחבריו את בסיס הפרטיזנים היהודי הראשון בשם "נקמה", שמנה כמאתיים לוחמים. למפקדו מונה הצנחן בוטנס (זרח רגובסקי) וגלאזמן היה ראש מטה הגדוד. אולם האנטישמיות שלטה גם בקרב הפרטיזנים. בעקבות מה שראה הוא שיגר מכתב לגטו בו ציין שהוא נוכח שוב לדעת עד כמה נכונה גישת ה-פפ"או לפתוח במערכה בין חומות הגטו.
 
באוקטובר 1943 החלו הגרמנים לכתר את בסיסי הפרטיזנים. יוסף ריכז סביבו שלושים וארבעה חברים וניסה לצאת מהאזור, אך במהרה הם מצאו את עצמם במרכז טבעת החנק הגרמנית. בליל "כל נדרי", שנת תש"ד, הם הצליחו לעבור את מסילת הרכבת המובילה לפולוצק, אך כאשר הגיעו לחוארשה נתגלו על ידי הגרמנים, לאחר שאיכרים תושבי הסביבה הלשינו עליהם. התפתח קרב אכזרי וחסר תקווה. הפרטיזנים היהודים נפלו בזה אחר זה ושלושה שנותרו בחיים התנפלו על הגרמנים ואת כדוריהם האחרונים הפנו כלפי עצמם. בחורה אחת שהתחבאה בין השיחים ניצלה. מפיה נודע סופם של הגיבורים. ביום הכיפורים 1943 הם הובאו לקבורה בקבר אחים ליד העיירה ווידז' ביניהם היו: יוסף גלאזמן, משה בראוזה ואשתו, שמעון ברנט, מרים ברנשטיין, ליובה-אריה זיסקוביץ, חיים לוסקי ורבים אחרים.

Go Back  Print  Send Page
 e-mail vilna.il@gmail.com בית וילנה, שד' יהודית, 30  ת.ד. 65220,  תל אביב 67016, טלפון 5616706 03
האתר נבנה ע"י צבי שורצמן relationet@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים