איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל
פארבאנד פון ווילנער און אומגעגנט אין ישראל
THE ASSOCIATION OF JEWS FROM
VILNA AND VICINITY IN ISRAEL

 
עברית  |  English  |  

דף הבית >> מקומות >> מבני דת >> קבר הגאון
מי קבור בקברו של הגאון מווילנה ?
סיפור מסתורי עם שבע חלקות קבורה
 
פרופ' שניאור זלמן ליימן 
 

קבר הגאון בבית הקברות החדש בווילנהבחגיגות הזיכרון של 200 שנה למותו של הגאון מווילנה (19 בתשרי 1797-1997) בשנה שעברה הפך גאון מגדולי התורה ופייטן לגיבור ליטאי לאומי. בקול חצוצרות עברו פעילויות שונות לזכרו-החל מדיוקנו של הגאון וכלה בהקמת פסל ראש במקום שבו היה ה"קלויז" שלו. בטקסים שבהם ביקרו הנשיא של ליטא וחברי הפרלמנט הליטאי ושהיו מלווים בתזמורת סימפונית ליטאית לאומית, הגאון זכה לתשבחות עבור "הפתיחות האינטלקטואלית שלו; הערכים ההומאניסטיים שלו; סובלנותו - כאשר תמך בתוכנית לקידום יחסים בין יהודים לנוצרים; הומאניות כמעט אורסמוסית [Urasmus], שדחפה אותו לעסוק במחקר מדעי במקביל עם לימודי התורה". 

לרוויזיוניזם הזה יש ריח של חוסר יושר אינטלקטואלי. ודאי, כמה מחברי האקדמיה הליטאית (יהודים ולא-יהודים) שהשתתפו בחגיגות התנהגו יותר טוב. המאמצים האלה של שלטונות ליטא היו מלאי אנכרוניזם, קריקטורה ושגיאות עובדתיות. דברים כאלה מפריעים, אבל מה שמפריע עוד יותר הן טעויות מחפירות בדיווחים יהודיים על הגאון מווילנה ומקום מנוחתו האחרונה. 

ביוגראפיה שלה הגאון שפורסמה ב-ArtScroll History Series ב-1994נותנת דיווח מדויק, לכאורה, על מקום קבורתו של גאון מווילנה. 

קורבן אחר של סובייטים היה בית הקברות היהודי העתיק בשניפישוק (Shnipishok) , מקום מנוחתם של הגאון ורבים מגדולי התורה האחרים שגרו בווילנה. לפני הריסת בית הקברות, שבמקומו נבנו בתים לעשרת אלפים איש, נתנו הסובייטים אישור לקהילת וילנה להעביר שבעה קברים מבית הקברות הישן לבית קברות יהודי ברחוב זארצ'ה (Zaretcha), שהיה בשימוש כבר מאתיים שנה. אחרי היסוסים רבים בחרה קהילה בשישה שהיו אמורים להיקבר יחד עם הגאון: אביו רבי שלמה זלמן, בנו רבי אברהם, רבי יהושע השל, רבי יהודה ספרא ודיינא (ידוע כיסו"ד), רבי אברהם דנציג, המחבר של "חיי אדם" ורבי שמואל בן אביגדור, רבה האחרון של ווילנה וכמו כן [הגר צדק] אברהם בן אברהם. 

שלושה חברים של חברה קדישא, שהיו צריכים להעביר את הגופות של גדולי התורה, ניגשו לעבודה ביראה רבה. ביום שנקבע לפתיחת הקברים הם צמו וביקשו מאלה שהיה צריך להעביר סליחה על הטרדתם במקום מנוחתם. קודם כל הם היו צריכים לפתוח את הקברים ואחר כך לשים את הגופות, שהיו בסדיני תכריכים מסורתיים, לארונות קבורה כדי להעביר אותם לבית הקברות החדש. כאשר השלושה פתחו את קברו של גאון והרימו אותו לארון, הם היו מופתעים מכך שהגופה שלו לא התפרקה במשך כמעט מאתיים שנה. הם ראו שאפילו שיער בזקן שלו נשאר בלי שינויים מיום פטירתו. 

כאן נעשה הפסקה קצרה כדי לתאר את בתי הקברות היהודיים בווילנה. בית הקברות היהודי "הישן" (שנקרא "שניפישוק" כנאמר לעיל או פירמונט (Piramont) היה צפונה מהגטו היהודי של וילנה וצפונה מנהר ה-ויליה (Vilia) או נריס (Neris). בדרך כלל חושבים שהוא היה בשימוש מ-1487 והיה לבית הקברות היהודי העיקרי של וילנה עד 1830. מהזמן שלא היה בו מקום פנוי לקבורה, שמו על חלק מבית הקברות - כמו במקומות אחרים באירופה- שכבת אדמה נוספת כדי לקבור את המתים. מ-1831 עד 1943 בית הקברות זארצ'ה (Zaretcha), שבמזרח לגטו היהודי וקרוב לקאלנו פארק (Kalnu Park) של היום, שימש כבית הקברות היהודי העיקרי. לפני מלחמת העולם השנייה היו בו 70,000 קברים וגם בו היה חסר מקום והקהילה היהודית קיבלה בית קברות חדש, שאז נקרא דמבובקה (Dembovka), אבל עכשיו הוא ידוע כבית קברות סלטונישקי (Saltonishkiu). בתחילת שנות ה-1940 הוא הפך לבית הקברות היהודי והוא נמצא בצפון-מערב מהגטו היהודי, בין אזורים ווירשולישקס (Virshulishkes) וששקינה (Sheshkine). כאן קבורים היום השרידים של הגאון מווילנה. 

מהעיון בדיווח של ArtScroll אפשר להאמין, שהגאון מווילנה – אשר היה קבור בבית הקברות היהודי "הישן" בשניפישוק (Shnipishok) - הועבר לבית הקברות היהודי ברחוב זארצ'ה (Zaretcha) (שנקרא גם בית הקברות "החדש"), כאשר הסובייטים הכריזו על כוונתם להרוס את בית הקברות שניפישוק. כל מי שביקר בווילנה היום יכול להעיד שהגאון אינו קבור בבית הקברות בזארצ'ה – שארית של בית קברות הזה עדיין ישנה - אלא בבית הקברות סלטונישקי (Saltonishkiu), במרחק של כמה קילומטרים משם, בחלק אחר של וילנה! 

למזלנו, בספר שפורסם באותן ArtScroll History Series ב-1978 נאמר גם על מקום מנוחתו האחרונה של הגאון מווילנה. וכך נאמר:
בזמן מלחמת העולם השנייה הנאצים הרסו את בית הקברות הישן של וילנה, שבו לא היו קוברים כבר יותר ממאה שנה. ב-1949 ממשלת רוסיה נתנה אישור להעביר כמה קברים לבית הקברות היהודי "החדש". שרידים של הגאון מווילנה, ה"גר צדק" הרוזן פוטוצקי(Potocki) ושישה שהיו בתחום של האוהל שהיה על קברו של הגאון, הועברו למקום החדש (בין השישה היו אמו של הגאון ורבי משה ריבקס "באר הגולה"). 

ב-1962 ביקר בבית קברות החדש רבי פנחס מ. טייץ (Teitz), רבה של אליזבט, ניו ג'רסי. הוא מצא בקלות את מקום קבורתו החדש של הגאון ושל אלה שנקברו לידו - אוהל סימן אותו. לא רחוק מאוהלו של הגאון ראה רבי טייץ ארבעה [באדמה] כתמים שחורים קרוב אחד לשני. אמרו לו שהם מסמנים את קברים של רב חיים עוזר (Ozer) גרודזנסקי (Grodzenski), של ה-רעבעצן (רבנית) שלו, בתו ואחיו. 

בדיווח המוקדם הזה המחבר מתאר איך רבי טייץ אסף כסף, ומה שחשוב עוד יותר, שכנע את השלטונות הרוסיים להרשות להקים מצבה מתאימה על קברו החדש של רבי חיים עוזר גרודזנסקי. חשוב לנו, שהדיווח הזה ממקם את הגאון מווילנה ואת הרב חיים עוזר באותו בית קברות, דהיינו, בית קברות היהודי "החדש". כנראה העבירו את הגאון לא לזארצ'ה אלא לבית הקברות סלטונישקי ושם הוא והרב חיים עוזר נשארו עד היום הזה. כך, את הניגוד בין דיווח ב- ArtScroll משנת 1994 (זארצ'ה) ובין מקום קבורתו הנוכחי של הגאון מווילנה (סלטונישקי), את הניגוד הזה פתרנו לטובתו של בית הקברות סלטונישקי. נראה שב-ArtScroll משנת 1994 זיהו בטעות את בית הקברות סלטונישקי כבית הקברות זארצ'ה, אולי משום ששניהם נקראו "בית הקברות החדש", בניגוד לבית הקברות שניפישוק שנקרא לעיתים קרובות "אלטער פעלד" [שדה ישן]. מצד שני, אפשר שאת הגאון מווילנה העבירו וקברו פעמיים, קודם משניפישוק לבית הקברות זארצ'ה ואחר כך מזארצ'ה לבית הקברות סלטונישקי. אם כך הדבר, אז אחד הדיווחים של ArtScroll מספר על קבורה אחרת; באף אחד מהם אין תיאור מלא של שתי קבורות של הגאון מווילנה. 

בנוסף לניגודים בדיווחים של ArtScroll לגבי מקום קבורתו של הגאון מווילנה מפתיע הניגוד לגבי מי היה קבור מחדש יחד איתו. אפשר לראות את זה אם שמים את השמות משני הדיווחים אחד ליד השני: 

  1. 1994

1. הגאון מווילנה                                                                1.הגאון מווילנה 

2. אמו של הגאון (טריינה)                                                  2. אביו של הגאון (הרב שלמה זלמן) 

3. הרב משה ריבקס                                                         3. בנו של הגאון (הרב אברהם) 

4. אברהם בן אברהם פוטוצקי                                           4. אברהם בן אברהם פוטוצקי 

5. בלי שם                                                                        5. הרב יהושע השל    

6. בלי שם                                                                        6. הרב יהודה ספרא ודיינא 

7. בלי שם                                                                        7. הרב אברהם דנציג 

8. בלי שם                                                                        8. הרב שמואל בן אביגדור 
 

ניגודים כאלה לא עוזרים ברכישת אמון במקורות, כשהקורא מנסה למצוא אמת לגבי מי הועברו ונקברו ליד הגאון מווילנה. מה שגרוע עוד יותר זה שכמה שיותר אנו מחפשים בכתבי-עת יהודיים, כך אנו יותר מתבלבלים. ראה הדוגמאות הבאות: 

  1. "Dos Yiddische Licht". עד ראייה מדווח ב-1958 (כמה שנים אחרי האירוע) שחמישה קברים הועברו מבית הקברות הישן לחדש. הם כללו את הגאון מווילנה, אשתו של הגאון, אחיו של הגאון והרב אברהם דנציג. קבר חמישי נותר בלי שם.
  2. "הצופה". לפי דיווח שהתפרסם ב-1962 ארבעה או חמישה קברים חוץ מקברו של הגאון מווילנה הועברו מבית הקברות הישן לבית הקברות בזארצ'ה ואחר כך שוב הועברו לבית קברות חדש. היו ביניהם אברהם בן אברהם ורב שמואל סטראשון (Strashun).
  3. "קול יעקב". בדיווח הזה שפורסם ב-1981 יש פרטים על רבה הראשי של וילנה, רבי חיים צבי שיפרין (מת ב-1952), שפיקד על קבורתם מחדש של הגאון מווילנה ואחרים. כאן נזכרים רק שני שמות של רבנים שנקברו מחדש - הגאון מווילנה והרב אברהם דנציג. בדיווח נאמר שארבעה אנשים השתתפו בקבורה מחדש וכל ארבעה מתו תוך שנה אחרי זה.
  4. "יתד נאמן". לפי הדיווח שפורסם ב-1997 את הגאון העבירו מבית הקברות שניפישוק לבית הקברות זארצ'ה, ושם ביקר עד הראייה ב-1983 את האוהל עם שבעת הקברים שלו (ואת כד האפר עם שרידים של אברהם בן אברהם). בדיווח יש צילום שנעשה על ידי אותו עד ראייה ובו כתובות על המצבות באוהל. הקברים זוהו. אלה אותם חמישה קברים שעליהם דווח ב-ArtScroll בשנת 1994.
  5. "הצופה". בדיווח הזה שפורסם ב-1997 זוהו שבעה קברים כקברים של הגאון מווילנה, אשתו, בנו, בתו, הרב אברהם דנציג ואברהם בן אברהם.

בסיכומו של דבר היו כ-14 מועמדים שונים ללא יותר מ-8 קברים! זה מוכיח שתחת השלטון הסובייטי העולם המערבי לא יכול היה לקבל מידע מדויק על האירועים מאחורי מסך הברזל. אין סיבה להניח שהמשתתפים עצמם לא ידעו את זהותם של אלה שנקברו מחדש. עדי ראייה שהיו נוכחים בקבורה מחדש של הגאון מווילנה מביאים דיווחים סותרים לגבי זהויות של אלה שנקברו מחדש וגם לגבי פרטים של קבורה עצמה. חבל שפרסומים יהודיים נוטים לבחור דיווח מסוים, לייפות אותו ולפרסם בתור עובדה -בלי להזהיר את הקוראים על חוסר הוודאות שקיימת. 

לפי דיווחים שונים ברור שלא רק הגופות הועברו. איפה שהיה אפשר הועברו גם מצבות ביחד עם המתים והועמדו בראש הקברים. זהו מפתח לזיהוי הקברים! כל מה שהיה צריך לעשות זה לקרוא את הכתובות! אני לא מבין מדוע אף אחד לא עשה את זה - אולי אף אחד לא היה מודע לבעיה - עד שביקרתי בווילנה בפעם הראשונה ב-1996. באוהל הנוכחי שהוקם ב-1956 ישנם שבעה קברים, בשישה מהם יש כתובות מקוריות על המצבות והשביעי בלי שם. אנחנו מניחים שהקבר בלי השם הוא של אברהם בן אברהם, שהמצבה שעל קברו הייתה ללא כתובת. שאר שש הכתובות בוודאי מקוריות, אף-על-פי שכתוב עליהן בדיו מחדש גם לא נכון וגם לא טוב, כך שקשה לקרוא.  אם להוסיף לזה עברית רבנית של המאה ה-18, את האור החלש ואת המון התיירים שמחכים להיכנס לאוהל- אין פלא שרוב המבקרים לא יכולים לקרוא נכון את הכתובות. אני הקדשתי זמן רב, העתקתי את הכתובות ביד וגם עשיתי צילומים איכותיים של כל הכתובות על המצבות. כתוצאה מכך, יש זיהוי ראשוני של מי שקבור בקברו של הגאון מווילנה. כשנכנסים לאוהל, האנשים הבאים קבורים משמאל לימין:

  1. הרב צבי הירש פסלס (Pesseles) בן רב דב באר (Baer) בן רב אליהו. הוא מת ב-23 באייר 1817. רב צבי הירש היה קרוב משפחה של הגאון מווילנה. סבא שלו, רב אליהו פסלס (מת ב-1771) היה בן דודו הראשון של אבא של גאון. רב אליהו פסלס היה גם למדן וגם איש אמיד ועזר לממן את לימודיו של הגאון.
  2. הרב יששכר באר בן רב שלמה שלמן, האח הצעיר של הגאון מווילנה. הוא מת ב-9 באלול 1807. היה גדול בספרות רבנית וגם בקיא במדעים מדויקים. השאיר כתב-יד עם פרושים ארוכים לתורה, תלמוד ושולחן ערוך (כולם לא פורסמו).
  3. הרב נוח מינדס ליפשוץ Mindes Lipshutz)), המחבר של "פרפראות לחוכמה" (שקלוב, 1775) ו"נפלאות חדשות" (גרודנו, 1797). הוא מת ב-3 בטבת 1797, זמן קצר אחרי מותו של גאון מווילנה. הוא נשא לאישה את מינדה (או מינדס), ביתו של רב אליהו פסלס (ראה לעיל, קבר 1). בתם התחתנה עם בנו של גאון, רב אברהם. הוא היה חבר קרוב של גאון בחייו וחילק את קברו אחרי מותו.
  4. גאון מווילנה. מת ב-19 בתשרי 1797.
  5. מינדה ליפשוץ, בתו של רב אליהו פסלס ואשתו של רב נוח מינדס ליפשוץ. צדיקה ומלומדת היא היתה קשורה לגאון בדרכים שונות (ראה לעיל, קברים 1 ו-3). תאריך מותה לא ברור.
  6. דבורה פסלס, אשתו של רב דב באר פסלס (מת ב-1779) ובתו של רב אריה לייב בלוך (מת ב-1755). לפי המסורת של ווילנה רבי בלוך "בחן" את יכולת הלמידה של הגאון מווילנה אחרי חזרתו לווילנה, ונתן את הסכמתו לבקשתו לישיבת קבע.
  7. אברהם בן אברהם ("גר צדק") נרצח ביום שני של שבועות, 1749.
  8.  

כאן כבר רואים את הדוגמה. בוודאי המגרש המקורי בשניפישוק שייך למשפחת פסלס, אחת המשפחות העשירות והדגולות בווילנה. הגאון מצא את מקום מנוחתו כאן הודות לנדיבות של קרובים וחברים ממשפחת פסלס. עוד יותר חשוב, שכאשר היה צריך לקבל החלטות קשות ב-1951, את מי להעביר מבית הקברות הישן בשניפישוק, אז לא הרבנים הגדולים הועברו ונקברו מחדש. אלה היו לא הרב משה ריבקס, לא הרב יהושע השל, לא הרב יהודה ספרא ודיינא, לא הרב אברהם דנציג, לא הרב שמואל בן אביגדור, לא הרב שמואל סטראשון. לא היו אלה אביו, אמו, אשתו, בנו או בתו של הגאון. זה היה הגאון מווילנה ואנשים מימינו ומשמאלו; הגאון הציל לא רק את עצמו אלא גם את אלה שהיו בקברו. רק לאברהם בן אברהם, ה-גר צדק, שהיה קבור בפינה ממול לאוהל של הגר"א בבית קברות שניפישוק, הייתה חשיבות כה רבה בעיני ישארית של יהדות ווילנה, שהם החליטו לקבור אותו מחדש יחד עם הגאון בבית הקברות החדש בסלטונישקי. 

וזהו, כנראה, הדיווח המדויק ביותר על מי שקבור בקברו של הגאון מווילנה. אבל אי אפשר להיות בטוח בנושא זה עד הסוף. אני רק אשמח אם עדות חדשה תוכיח שהדברים היו שונים וייתן דיווח יותר מדויק על מי קבור בקברו של גאון. 

Shnayer Z. Leiman מלמד היסטוריה וספרות יהודית ב- Brooklyn College and at the Bernard Graduate School of Yeshiva University. הוא גם עורך של כתב-עת "Tradition" ושם הוא בעל טור "From the Pages of Tradition" והיה עורך של Yale Judaic Series of Yale University Press מ-1988 ועד 1996. 

אברהם בן אברהם, גר צדק, נולד כ-ואלנטין פוטוצקי ומת על קידוש השם ב-1749. 
דיווחים ראשונים על הקבורה מחדש של הגאון מווילנה מעידים שהשלד שלו היה שלם (בניגוד לשלדים של אחרים) ולא הגופה.  

רב חיים עוזר גרודזנסקי מת ב-1940 ונקבר בהתחלה בבית הקברות זארצ'ה. מתישהו אחרי 1946, אבל קודם לביקורו של רבי טייץ בווילנה ב-1962, הוא הועבר לבית הקברות סלטונישקי.  

הגאון מווילנה היה נשוי פעמיים, קודם לחנה (מתה ב-1782) ואחר כך לגיטל. שתי הנשים נקברו בבית הקברות שניפישוק, אבל לא באוהלו של הגאון.  

הרב שמואל סטראשון (מת ב-1872), שאף פעם לא היה קבור בבית הקברות שניפישוק, לא היה יכול להיות מועבר משם לבית הקברות זארצ'ה.  

רבי חיים צבי שיפרין מת ב-7 ניסן 1952, תוך שנה אחרי הקבורה מחדש, אבל משתתפים אחרים חיו עד 1960 וכמה (לפי עדות בעל-פה) אפילו יותר.  

טענה מוטעית שאוהלו של הגאון היום נמצא בבית קברות זארצ'ה.  

לגאון מווילנה היו שלושה בנים וארבע בנות. 

אפילו לפני מלחמת העולם השנייה לא היה רישום רשמי שבתו של הגאון קבורה בבית הקברות שניפישוק.  

רק שבעה קברים רואים היום באוהלו של הגאון מווילנה. יכול להיות (כמו שנאמר בדיווח של "יתד נאמן" לעיל) ששרידים של אברהם בן אברהם שנשרף חי לא היו בארון קבורה נפרד ובקבר נפרד, אלא רק נאספו בכד אפר או בתיבה קטנה ונקברו באוהל של הגאון בלי סימן. כך שבעת הקברים יכולים להיות של שבעה אנשים חוץ מאברהם בן אברהם.  


Go Back  Print  Send Page
 e-mail vilna.il@gmail.com בית וילנה, שד' יהודית, 30  ת.ד. 65220,  תל אביב 67016, טלפון 5616706 03
האתר נבנה ע"י צבי שורצמן relationet@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים