איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל
פארבאנד פון ווילנער און אומגעגנט אין ישראל
THE ASSOCIATION OF JEWS FROM
VILNA AND VICINITY IN ISRAEL

 
עברית  |  English  |  

דף הבית >> היסטוריה >> רבני וילנה בשואה
רבנים שהיו בגטו וילנה, או שהיו מעורבים בהעברת בני ישיבות לשם בימי מלחמת העולם השניה
נכתב על ידי ד"ר פנינה מייזליש - רבנים שנספו בשואה

1. אייגסEiges, ,(אייגש), חנוך העניך, בן שמחה ראובן. נולד בתרכ"ד,1863. למד בישיבות בליטא. בתרנ"ח,1898, נבחר לרבנות של וילנה, ובתפקיד זה שימש יותר מארבעים שנה. בין היתר הקים שם עם ר' חיים עוזר גרודז'נסקי (ע"ע), "קיבוץ" שבו – כמו בישיבות אחרות במזרח אירופה – למדו התלמידים המובחרים. בתר"ע,1910, נבחר כנציג לאסיפת הרבנים בפטרבורג (היום סנקט פטרסבורג). אחרי הצהרת בלפור הצטרף לתנועת המזרחי, ובתרפ"ג,1923, היה בין החותמים על הכרוז של רבני פולין וליטא למען קרן החלוץ המזרחי. במחצית השניה של שנות העשרים, כשהמרכז של המזרחי עבר מווילנה לוורשה, פחתה פעילותו בתנועה, אך הוא המשיך לתמוך בה ועודד את הצעירים לעלות לארץ. בתרצ"ה,1935, היה בין יוזמי הקמת "מחלקת החרדים" בקרן הקיימת לישראל. נספה בווילנה ביולי 1941. לפי גירסה אחרת בפונאר, Ponary, Paneriai.
 
 
2. אייגס (אייגש), ד"ר שמחה ראובן, בן חנוך העניך (ע"ע). נולד בווילנה בתרס"ה, 1905, וקיבל חינוך תורני. מתרפ"ד עד תרפ"ז,1924-1927, למד בבית המדרש לרבנים על שם הרב עזריאל הילדסהיימר בברלין.ב-1929 כתב עבודת דוקטור על מושג הכסף בתלמוד. בגרמניה היה פעיל בסניפי הנוער של המזרחי, וכששב לליטא היה חבר המועצה הארצית של "תורה ועבודה". נספה עם אביו  ב- 1941, בפונאר, שעל יד וילנה.
 
3. אפשטיין, הרבנית. היתה בגטו וילנה, ושם השתתפהבבית המדרש לנשיםשאותו הקימה בספטמבר 1941 הרבנית פייגעלע, שהיתה בתו של הרב י. בייגל מטרוכינברוד, Sofiovka (ע"ע), שבווהלין. נספתה בשואה.
 
4. פייגעלע, בתו של הרב י. בייגל מטרוכימברוד, Sofiovka, Trochimbrod, Zofjowka .לפי שעה היא ידועה לנו רק בשמה הפרטי ובכינוייה: פייגעלע דעם רב'ס. כשהיתה בגטו וילנה ארגנה שם בעזרת קבוצה של בנות ומורות מבית יעקב "בית מדרש לנשים". כל שבת הן למדו שם, ביידיש, פרשת השבוע, פרקי אבות, שולחן ערוך, לקט מתוך ספרי מוסר שונים, ועוד. היא כתבה דברי תורה, שלפי שעה לא נמצאו. עם חיסולו של גטו וילנה שולחה לריגה, ומשם למחנה שטוטהוף, Stutthof. נפטרה מטיפוס הבהרות זמן קצר לפני השחרור.
 
5. הרבנית ברק. היתה בגטו וילנה, ושם השתתפה ב"בית המדרש לנשים", שאותו הקימה הרבנית פייגעלע דעם רב'ס (ע"ע). נספתה בשואה.
 
6. גרודז'נסקי, ,Grodzenskiאברהם, בן יצחק. נולד בוורשה בתרמ"ד,1884. הושפע מרוחם של ה"ליטוואקים", המהגרים היהודים שבאו לוורשה מרוסיה, מרוסיה הלבנה ומליטא והפיחו רוח חיים ביהדות ורשה, ולכן עבר לליטא, בערך בתרס"א,1901, והמשיך את לימודיו בישיבת "כנסת ישראל" בסלובודקה. זמן מה למד בישיבת טלז, ושם השתלם בתורת המוסר. בתרע"ט,1919, הצטרף להנהלת ישיבת סלובודקה, ובתרפ"ז,1927, נתמנה למשגיח הרוחני של הישיבה. בתרפ"ד,1924, או בתרפ"ה,1925, עלה ארצה כדי לסייע בהקמת ישיבת חברון, ואחר כך חזר לסלובודקה. כשפרצה מלחמת העולם השניה עזר לרבנים ולתלמידי הישיבות שנמלטו מפולין לליטא. כשהוקם הגטו בווילנה, בדצמבר 1942, הוקמה שם ישיבה על שמו, ותכנית הלימודים בה אורגנה באופן כזה שהתלמידים יכלו לבקר גם בבית ספר כללי. נספה ביולי 1944, עם אחרוני היהודים שנותרו בקובנה.
 
7. גרודז'נסקי, חיים עוזר, בן דוד שלמה. נולד בתרכ"ג,1863. תחילה למד אצל אביו, שהיה רבה של איביה, Ivye, שבווהלין. אחר כך למד באישישוקEišišuk, , שבליטא. משם עבר לישיבת וולוז'ין, ולמד אצל ר' חיים סולובייצ'יק. היה דיין בווילנה ולמעשה רבה של העיר. בתרפ"ד, 1924, היה בין אלה שהניחו את היסוד ל"וועד הישיבות" בווילנה, ובראשו עמד עד יומו האחרון. נחשב ל"ראש כל בני הגולה", המנהיג הציבורי של היהדות החרדית, ביחוד בפולין ובליטא, והיה מקובל ביותר בעולם הרבני ובעולם הישיבות. בראשית ימי מלחמת העולם השניה עזר מאד לבני הישיבות שהגיעו לווילנה, אך דחה את פניותיו של ד"ר זרח ורהפטיג למלט מליטא, כל עוד הדבר אפשרי, את בני הישיבות, ואף את האפשרות שהוצעה לו להגיע לארץ ישראל. נפטר באב ת"ש, 1940.
 
8. דרצין,  ,Derchinהרבנית. היתה בגטו וילנה, ושם השתתפה ב"בית המדרש לנשים" שאותו הקימה הרבנית פייגעלע דעם רב'ס (ע"ע). נספתה בשואה.
   
9. הלפרין,Halperin, ,אליהו גרשון, בן אברהם צבי. נולד בתרכ"ד,1864.למד בישיבות וילנה ווולוז'ין. היה רב בקאנאKena, Kiena, , ובליסקובה, Liškeve, שבליטא. אחר כך עבר לווילנה, כדי לעזור לאביו בהנהלת חברת "פועלי צדק". היה ר"מ בישיבת "זובחי צדק" של הקצבים. היה ציוני ועמד לעלות לארץ. מילא את מקומו של מנחם קרקובסקי, המגיד האחרון של וילנה, והיה הדרשן האחרון שם. נפטר ב- 1941, בימי השלטון הסובייטי בעיר.
 
10. הרכבי,,Harkavi שלמה. נולד בתר"ן,1890. למד בישיבות ראדין, מיר, וקלם, Kelm, Kelmė. בימי מלחמת העולם הראשונה נמלטו תלמידי ישיבת מיר מן החזית, ובאו לפולאטבה, Poltava, שבאוקראינה. אחרי שפרצה המהפכה הקומוניסטית הם הצליחו לחזור לפולין, והרב הרכבי נעשה המנהל הרוחני של ישיבת "שער התורה" בגרודנה, בתשרי ת"ש,1939, עבר עם רוב תלמידיו לווילנה. שם נספה כשכבשו הגרמנים את האזור.
 
11. ואלקין, חיים, בן אהרן מפינסק (ע"ע). נולד כנראה בתרס"ה,1905. בתרצ"ו,1936, נתמנה למנהל של הישיבה בוולוז'ין, ולרבה של העיר. כשפרצה מלחמת העולם השניה ברח עם כחמישים תלמידים לווילנה, וגם בימי השלטון הסובייטי ניסה להמשיך את קיומה של הישיבה.  נספה בקיץ 1942 ביערות פונאר, Ponary, Paneriai, על יד וילנה. וסרמן, Waserman, Wasserman,אלחנן בונם, בן בנימין בייניש.נולד בתרל"ה,1875. לפי "יהדות ליטא" בתרל"ז,1877. היה מגדולי האישים התורניים ביהדות אירופה המזרחית ומראשי עולם הישיבות הליטאיות. היתה בעל השכלה כללית רחבה, ושלט בכמה שפות. למד בישיבת וולוז'ין. בתרס"ג, 1903, התקבל כרב באמצ'יסלבAmtchiclav, , שברוסיה הלבנה. אחרי שנתיים עזב את העיר, והתחיל ללמוד אצל ה"חפץ חיים" בראדין. בתר"ע,1910, התקבל כראש ישיבה בבריסק Brisk,, Brest Litowsk, שבווהלין. בימי מלחמת העולם הראשונה, כשהרוסים גרשו את יהודי האזור, נדד ברחבי רוסיה, ואחרי המלחמה התיישב בברנוביץ Baranowice, שבווהלין. שם הקים את ישיבת "אהל תורה" שנעשתה לאחת הישיבות החשובות במזרח אירופה. היה מראשי אגודת ישראל ומעורב בענייני הציבור היהודי בפולין. כשפרצה מלחמת העולם נמלט לווילנה, ושם עזר מאוד לרבנים ולתלמידי הישיבות. ביוני 1941, יום לפני כניסת הגרמנים לעיר, נסע לקובנה. כשנכנסו הגרמנים לשם הם אסרו אותו ושלחו אותו עם עוד שנים עשר רבנים, שבאותה עת שהו בביתו של ר' אברהם גרודז'נסקי (ע"ע), להריגה בפורט התשיעי.
 
12. זווירין, Zwirin,מרדכי. למד בישיבת "כנסת בית יצחק" בווילנה, ובישיבת "שערי תורה" בגרודנה, אצל ר' שמעון שקופ. היה ראש ישיבת "בית יוסף" ברז'יצה, Rezhitza, Rezekne, שבלטביה. נספה בשואה.
 
13. זלמנוביץ,Zalmanowitz,הלל. היה רבה של גלובוקי, Glubokie, שבווהלין. נספה בווילנה, באחת האקציות של ה'"שיינים הצהובים", שנערכו באוקטובר ובנובמבר 1941.
 
14. זלמנוביץ, מנחם מנדל, בן הלל. היה בגטו וילנה. אחרי האקציה השניה של ה"שיינים הצהובים", שנערכה שם ב-3 בנובמבר 1941, היה במשלחת הרבנים, שבה היו גם הרבנים דב בר פילובסקי (ע"ע), יצחק קורניקס (ע"ע), וישראל גוסטמן,ופנתה אל יעקב גנס, המפקד היהודי של הגטו, בבקשה שלא להסגיר יהודים לידי הגרמנים רק משום שהם יהודים, ומותר לו לעשות זאת רק כשהם מבקשים יהודי לפי שמו ולפי החטאים של עצמו. הם הסתמכו על דברי הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ה, סעיף ה) [...] וכן אם אמרו להם עכו"ם – תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לא, נהרוג את כולם, יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל. על פי דבורז'צקי (כפי שמביא קרמרמן, ללא איזכור המקור) חי הרב זלמנוביץ בגטו וילנה עד חיסולו, ואילו על פי קצ'רגינסקי (כפי שמביא קרמרמן, ללא איזכור המקור) הוא נספה עם בנו הלל באחת האקציות של השיינים הצהובים. הנחה זאת שוללת את האפשרות שהוא השתתף במשלחת אל גנס.
 
15. זר, Zar,Sar,אפרים, בן אליהו. נולד בתרע"ד,1914. כיהן כרב בלינגמאן,Lingman , שבליטא. למד בישיבת פוניבז' ואחר כך אצל ה"חפץ חיים" בראדין,Radun, Radin. בתרצ"ו,1936, התמנה כראש ישיבה בנובהרדוק, Novaredok. כשפרצה מלחמת העולם השניה עבר עם תלמידיו לווילנה, שסופחה לליטא העצמאית, ומשם קיווה להמשיך הלאה. כשכבשו הגרמנים את האזור, ביולי 1941,  הועבר עם מאות רבנים ותלמידי ישיבות לפונארPonary, Paneriai, שעל יד וילנה, ושם הם נרצחו.
 
16. חייט, Chayet,מאיר. כשהיה בגטו וילנה לימד בישיבה הקטנה שהתקיימה שם. נספה בשואה.
 
17. טוֹפ, Top,חיים שמעון, בן אריה. נולד בתרל"א,1871. למד בישיבת וולוז'ין. שם למד אצל  ר' חיים סולובייצ'יק, והיה בין התלמידים שהתנגדו לרוחות ההשכלה שהחלו לנשב שם. אחר כך עבר לווילנה. שם היה חבר בוועד הרבנים, ועמד לצידו של ר' חיים עוזר גרודז'נסקי (ע"ע) בעת המחלוקת על הרבנות שפרצה בעיר. היה חבר באגודת ישראל, ופעל למען מוסדות החינוך של התנועה. כשפרצה מלחמת העולם השניה עזר לפליטים שבאו לווילנה מפולין. אחרי פטירתו של הרב גרודז'נסקי, המשיך לארגן את החיים הדתיים שם, ואף ריסן את אנשי היודנראט. נספה עם חיסול הגטו.
 
18.   יודלביץ, Judelewitz,Yudelewitz,מרדכי. בגטו וילנה היה ראש הישיבה הקטנה ובית הספר הדתי. נספה בשואה.
 
 
19. כהן, בנימין יונתן, בן הרב אלחנן.נולד בתרנ"ב,1892. למד בישיבה של הרב שפטל קרמר בחרקוב  ובישיבות פוניבז' ומיר. כיהן כרב בשאוול, Šiauleani, שבליטא, ואחרי מותו של אביו, כנראה בתרצ"ה,1935, ירש את מקומו כרבה של הקהילה המתנגדית בדווינסק,Dwinsk, Daugaplis, Dünaburg  שבלטביה. בימי השלטון הסובייטי, 1941-1940, עזר לפליטים שהגיעו לווילנה. נרצח עם רבים מבני קהילתו בנובמבר 1941.
 
 
20. כץ, יוסף ראובן, בן חיים הלוי. נולד בתרל"ז,1877. בתרנ"ג,1893, נתמנה לרב בווישניטה, Vishinta,,שבליטא. משם עבר לגלובוקי, Glubokie, Hluboka, שבווהלין. היה חבר בוועד הפועל של המזרחי בווילנה, ובתר"פ,1920, (או בתרפ"א) נמנה עם הרבנים שחתמו על "קול קורא" של רבני פולין להצטרף אל המזרחי. בזמן הכיבוש הנאצי כתב אל הרב שמריהו זלמן יפה מדיסנה: "אנו היהודים נלכדנו ברשת רעה. מסופקני אם עוד נצליח להתיר את עצמנו מן הסבך שלה". הפתק הגיע לדיסנה ב-13 לאוקטובר 1941. הרב כ"ץ היה בין היהודים שבראשית ימי הכיבוש הנאצי ציווה עליהם היודנראט לצאת לעבודת כפייה. נספה בשואה.
 
21. כץ, יחיאל מיכל, בן שמעון. נולד בתרנ"ז,1897. למד בישיבות גרודנה, סלובודקה וחברון. היה מו"ץ בווילנה. נספה בתש"ב,1942.
 
22. לויתן,Lewitan,הרבנית. רקישוק, Rokishki, ליטא. היתה בגטו וילנה, ושם השתתפה בבית המדרש לנשים שאותו הקימה הרבנית פייגעלע דעם רב'ס (ע"ע).
 
23. לוריא, מנחם מאיר, ("מאיר וילנר"). היה "משולח" בעד ועד הישיבות של וילנה, וחבר בהנהלה של ישיבת "תומכי תמימים" שם. נספה בשואה.
 
24. לייבוביץ,Leibowitz ,ברוך דב בער, בן שמואל דוד. נולד בתר"ל,1870. למד בישיבת סלוצק, ושם היה תלמידו של ר' חיים סולובייצ'יק. כיהן כרב בהלוסק,Hlusk , שעל יד לובלין, ושם הקים ישיבה. אחר כך עבר לסלובודקה, ושם היה ר"מ בישיבת "כנסת בית יצחק". בימי מלחמת העולם הראשונה נדד עם הישיבה שלו לקרמנצ'וג, Kremenchug, שבאוקראינה, וגם שם המשיך לעמוד בראשה. אחרי המלחמה עבר לווילנה ולקאמיניץ דליטא,Kameniec Litewski, ושם שימש כר"מ. בהנהגתו זכתה הישיבה למוניטין רבים, ומשכה אליה תלמידים מכל העולם היהודי. בתרפ"ח,1928, נסע לארצות הברית בענייני הישיבה. הפצירו בו שישאר שם, אך הוא סרב, וחזר לקאמיניץ. כשכבשו הרוסים את העיר בתחילת ימי מלחמת העולם השניה עבר לווילנה, ושאף להגיע לארץ ישראל. נפטר בווילנה בת"ש,1939.
 
25. ליכטנשטיין, Lichtenstein, אליעזר אריה, בן מרדכי. למד בישיבת מיר, ולפני מלחמת העולם השניה נסע למדינות שונות באירופה, כדי לאסוף כספים למענה. כשנכנסו הרוסים לעירו לאחוה, והחדרים והישיבות נסגרו, ארגן, עם גיסו הרב אברהם חיים זלמן אושרוביץ לימודי יהדות בסתר. עזר להעביר לווילנה את בני הישיבות שאחר כך עברו ליפאן, אך הוא עצמו לא רצה לעזוב את העיר. נספה בהתקוממות שאירעה במיר, ב-3 בספטמבר 1942, כשהגרמנים עמדו לחסל את הגטו.
 
26. ליסטובקי, Listowski,אברהם צבי. לפני מלחמת העולם השניה היה משגיח בישיבת סלוניםSlonim ,, שבווהלין. בגטו וילנה היה משגיח בישיבה הקטנה. נספה בשואה.
 
27. לנסמן,Lansman,יעקב. היה בגטו וילנה, ונמנה עם הרבנים שהמשיכו לארגן שם את חיי הדת. נספה בשואה.
 
28. מרקוביץ (גורדון), שמואל. היה רבה האחרון של טורץ, Turetz, שברוסיה הלבנה. נולד ב-1900. בימי מלחמת העולם הראשונה גלה לרוסיה, וככל הנראה התמנה לרב בברדיאנסק, Berdiansk, שבאוקראינה הדרומית, על יד הים השחור. בתרפ"ט,1929, עשה כמה שבועות בגרמניה, כשליח של הישיבות של ה"חפץ חיים". כשפרצה מלחמת העולם השניה נכבש האזור שבו גר בידי הרוסים, והוא עבר לווילנה שאז היתה בתחום ליטא העצמאית. באותה העת התארגן שם ועד הרבנים הפליטים, והרב מרקוביץ היה מראשיו. הוא רצה להגיע לארץ, אך מכיוון שנחשב לאזרח סובייטי בוטל רשיון היציאה שלו. לפי השמועה הוא הורד מן הרכבת שעמדה לעזוב את העיר. שם נשאר,  
ונספה ב-1941.
 
29. מרקוס, Markus,יצחק. היה חתנו של הרב יצחק הלוי שוסטר מסוקולקה. למד בישיבת ראדין,Radun, Radin. בתרצ"א,1931, היתה בסמורגון, Smorgon, מחלוקת בקשר למינוי רב חדש, ולכן מינו שם שני רבנים, אותו ואת גיסו הרב זליג סלודז'ינסקי (ע"ע). בזמן הכיבוש הנאצי עבר לגטו וילנה.שרד מן האקציה של הרבנים שנערכה שם ב-12 ביולי 1941.  נספה במיידאנק.
 
30. סטול,Stul,משה שלום. נולד כנראה בתרל"ה,1875. למד בישיבות בווילנה ובאיישישוקEishisuk, Eišikės ,, שבליטא. בתר"ס,1900, נתמנה לרב ביז'נה, Jezena, שעל יד נובוגרודק, ווהלין. בתרס"ז,1907, עבר לפרויאנבורג, Froienburg, Saldus, שבלטביה. נספה בשואה עם בני קהילתו.
 
31. סלודז'ינסקי, Slodzinski,זליג. מוצאו מפינסק, Pinsk, שברוסיה הלבנה. היה מתלמידיו של הרב ירוחם לייבוביץ ממיר. היה גיסו של הרב יצחק מרקוס (ע"ע) מסמורגון, Smorgon, שבליטא. בתרצ"א, 1931, היתה בסמורגון מחלוקת בקשר למינוי רב חדש, וכך מינו שם אותו ואת גיסו הרב יצחק מרקוס (ע"ע). בימי מלחמת העולם השניה היה בגטו וילנה. שרד מן האקציה של הרבנים שנערכה שם ב-12 ביולי 1941. נספה בשואה.
 
32. פילובסקי, Pilowski,דב בר. קרמרמן מציין שלפי דבורז'צקי הוא חי בגטו וילנה עד חיסולו, ושלפי קצ'רגינסקי נספה בטרבלינקה. היה במשלחת הרבנים, שכללה גם את הרבנים מנחם מנדל זלמנוביץ (ע"ע) ויצחק גוסטמן, שאחרי האקציה של "השיינים הצהובים" הלכה אל יעקב גנס ותבעה ממנו שלא להסגיר יהודים לגרמנים.
 
33. פרוסקין, פסח. נולד בתר"מ,1880. בנעוריו למד בישיבות ראדין,Radun, Radin, סלובודקה, קלם, Kelm, Kelmė סלוצק, ובריסק,BriskBrest Litowsk, . זמן מה התפרנס כשומר במטעים. אחר כך עבר לשקלוב, Shklov,שברוסיה הלבנה, ושם הקים ישיבה. בתרס"ט,1909, התמנה לרב  באמצ'יסלאבAmtchislav, Mstsislaw  שברוסיה הלבנה, ושם למד גם ר' משה פיינשטיין שעבר לארצות הברית והיה גדול הפוסקים בדורו. בתרפ"ב,1922,אחרי התבססות השלטון הקומוניסטי בברית המועצות, הצליח לעזוב את המדינה, והגיע לקוברין,Kobrin, שבווהלין, שבה נולד. שם יסד ישיבה, שמשכה אליה רבים מאלה שעלה בידם לעזוב את ברית המועצות, ואחרי זמן מה נבחר לרב ואב"ד. בימי הכיבוש הרוסי של העיר, בתחילת מלחמת העולם השניה, עברו מקצת  מתלמידיו לווילנה. הוא לא הלך אתם, ונפטר בקוברין בחשון ת"ש,1939. לפי פנקס הקהילות ב -1940.

 
34. פריד, Fried,שמואל, בן חיים הלל. נולד בתרכ"ט,1869. למד בישיבת וולוז'ין. מתרס"ו,1906, שימש כרב בנובוסבייט, פרוורה של וילנה. בתר"ע,1910, נתמנה כחבר בוועד הרבנים של העיר. היה חבר בבית הדין של וילנה. בתרע"ד,1914, שהה בגרמניה, ושם ארגן ועד עזרה לפליטים היהודים. באותה השנה חזר לווילנה, ושם ארגן את החברה "עזרה מהירה", למען נפגעי מלחמת העולם הראשונה. היה מראשי ועד יאקופ"ו. וממייסדי הבנק העממי המרכזי בווילנה. בתרפ"ז,1927, פעל למען נפגעי השטפונות בדרום פולין. היה ממייסדי המזרחי בליטא. נספה בתש"א,1941, בפונארPonary, Paneriai, שעל יד וילנה.
 
35. פרלוב, הרבנית פרלה. היתה בתו של ירחמיאל צבי הירש רבינוביץ, האדמו"ר משדליץ-ביאלה, ואשתו של האדמו"ר שלום אלתר פרלוב מקוידנוב, Keidanov, Dzerzhinsk ,שברוסיה הלבנה (ע"ע). בגטו של וילנה היתה בין אלה שבספטמבר 1941 הקימו ארגון נשים, שנקרא "בית מדרש לנשים" שאותו יזמה פייגלעלע דעם רב'ס, בתו של הרב י. בייגל מטרוכימברוד, SofiovkaTrochimbrod, Zofjowka (ע"ע). בגטו נשאה עמה פרלה סידור תפילה, שעל העטיפה שלו הייתה כתובה, בין היתר, ברכת קידוש השם. 
 
36. פרלוב, שלום אלתר, בן נחמיה, שהיה האדמו"ר מקוידנוב, Keidanov, Dzerzhinsk.רוסיה הלבנה. נולד בתרס"ד,1904. היה מתלמידיו של ר' אלחנן וסרמן (ע"ע). בתרפ"ז,1927, נעשה אדמו"ר. כשכבשו הגרמנים את פולין, במלחמת העולם השניה הוא נמלט לווילנה, שאז היתה בתחומי ללטא העצמאית. כשכבשו הגרמנים את ליטא, ביולי 1941, הוא נכלא בספטמבר של אותה השנה בגטו וילנה, ושם סידרו לו תפקיד ביודנראט, דבר שהקנה לו "אישור עבודה".  נספה בפונאר,Ponary, Paneriai , (או בווילנה) באוקטובר 1941. אשתו, הרבנית פרלה (ע"ע), שאף היא גורשה לגטו וילנה, עזרה שם בהקמת בית המדרש לנשים.
 
37. פרלמן, זאב וואָווע, בן יחזקאל. נולד בתרנ"ד,1894. בנעוריו למד אצל ה"חפץ חיים" בראדין. אחרי מלחמת העולם הראשונה היה ממייסדי המזרחי במזריץ, Międzyrzec Podlaski,Mezeritch, שבאזור לובלין. כעבור זמן מה הפסיק את פעילותו בתנועה זאת, אם כי נשאר ציוני. בתרפ"ג,1923, נסע לברלין, ושם למד בבית המדרש לרבנים של ר' חיים הלר, וגם בפקולטה לשפות באוניברסיטה של ברלין. עם גמר לימודיו נתמנה לרב במוטילה, Motila,Motol, שברוסיה הלבנה. בתרפ"ט,1929, ביקר בארצות הברית. היה פעיל בוועד הישיבות של וילנה. בתרצ"ב,1932, נתמנה כרב באיביה, Ivia , שבאותו האזור (בין שתי מלחמות העולם הוא היה בתחומי פולין). בראשית תרצ"ב,1931, נתמנה להיות רבה של העיר. שם נספה בתשעה באב תש"א,1941, באקציה שבה נרצחה האינטליגנציה היהודית.
 
38. קורניקס, Korniks,יצחק. היה ראש הישיבה הגדולה בגטו וילנה. שרד מן האקציה של הרבנים, שנערכה שם ב-12 ביולי 1941. היה במשלחת הרבנים, שכללה גם את הרבנים מנחם מנדל זלמנוביץ (ע"ע) ויצחק גוסטמן, שאחרי האקציה של "השיינים הצהובים" הלכה אל יעקב גנס ותבעה ממנו שלא להסגיר יהודים לגרמנים. נספה בשואה.
 
39. קלוס. Klus, Klos .היה מגיד בוילנה. חי בגטו עד החיסול. נספה בשואה.
 
             
40. רוזובסקי,שמעון, בן אברהם. נולד בתרל"ד,1874, ברוסיה הלבנה. למד בישיבות וולוז'ין וסלובודקה. כיהן כרב בשימאנצי, Šimaniškai, ובקאפוליKapolli, , שברוסיה הלבנה. כשכבשו הסובייטים את העיר ב-1919 נמלט משם לליטא. שם כיהן עד השואה כרבה של איישישוק, Eishiskes. היה פעיל בתנועה הציונית ובמזרחי. נמנה עם הרבנים שחתמו בתרפ"א, 1921, על "קול קורא" של רבני פולין למען הצטרפות אל המזרחי, ובתרפ"ו,1926, למען "קרן החלוץ המזרחי". פירסם מאמרים בעיתונות הציונית הדתית בליטא ובארץ. כשפרצה מלחמת העולם השניה אירגן בעירו ועד לפליטים, צייד אותם בכסף ובתעודות, ושלח אותם לווילנה. הפעילות הזאת התנהלה בביתו, ושם היו פודים את הפליטים שנפלו בידי השלטונות והיו צפויים לגירוש לפולין. כשנכנסו הגרמנים לעירו הם ציוו עליו להקים את היודנראט. באוגוסט 1941, כשנודע ליהודי העיר על הטבח ביהודים בערי ליטא, הוא כינס את היהודים בבתי הכנסת והפציר בהם לרכוש נשק ולהיערך להתנגדות. מקצת מן היהודים צידדו בו, אך רובם אמרו שאין טעם לאבד את התקוה. נספה, כנראה בספטמבר 1941.
 
41. רוזובסקי, וילנה. נפטר במחנה עבודה בברית המועצות.
 
42. רוזנטל,Rosenthal, Rosental, יוסף. היה ר"מ בישיבת "בית יוסף" בווילנה. נספה אחרי שהגרמנים כבשו את העיר.
 
43. רוזנטל, תמר. אשת הרב יוסף רוזנטל (ע"ע). היתה צדקת ובת-אוריין, ידעה כמה לשונות, והיתה בקיאה ביהדות. נספתה אחרי שהגרמנים כבשו את וילנה.
 
 
44. שוּב,Shub , Schub ,יוסף. נולד בתרנ"ז,1897. למד בישיבת סלובודקה. אחרי מלחמת העולם הראשונה השתקע בווילנה, ושם היה עוזרו של ר' חיים עוזר גרודז'נסקי (ע"ע). בתרפ"ח-תרפ"ט,1928-1929, ביקר באמריקה ובארצות מערב אירופה כשליח "ועד הישיבות". היה בין הרבנים שלחמו למען זכויותיהם הדתיות של היהודים בפולין, ובין היתר לחם בגזירות לביטול השחיטה הכשרה. היה פעיל באגודת ישראל. בתרפ"ו,1926, היה בין אלה שיזמו את הקמתו של "ועד הישיבות" בליטא, אך בתרצ"ג,1933, פרש ממנו בשל חילוקי דעות מפלגתיים. היה העורך של העיתון היידי "ווָארט". כשפרצה מלחמת העולם השניה עזר לפליטים מפולין שהגיעו לווילנה. כשכבשו הגרמנים את העיר נתמנה להיות חבר ביודנראט. בתחילת ספטמבר 1941 אסרו אותו הגרמנים עם 16 מחברי היודנראט, ורצחו אותם.
 
45. שלומוביץ (שלמוביץ), Shlomowitz,ישראל זלמן, בן משה משיל. בתרנ"ז,1897, התחיל ללמוד בישיבת סלובודקה. בימי המהפכה הרוסית הראשונה,1905, עבר על ישיבת טלז משבר רוחני, וישראל שלומוביץ נמנה עם התלמידים שנשלחו אליה כדי לחזק אותה. הוסמך לרבנות בידי ר' אליהו ברוך קומאי (קאמאי). בתרע"ב,1912, בא ללודז', ושם היה ר"מ בישיבת "תורת חסד". אחר כך עמד שם בראש ה"קיבוץ", שמחוסר תקציב נסגר סמוך לסוף מלחמת העולם הראשונה. אחר כך עשה זמן מה בישיבת מיר שעברה לווילנה. לאחר מכן כיהן כרב באמסטינוב,Amstinov, ובבייסיגלה, Baisagole. בתרפ"ה,1925, התמנה לרב ואב"ד בגוניונדז, Goniądz, שבווהלין. כשפרצה מלחמת העולם השניה נמלט אל אחת הערים הסמוכות. כעבור זמן קצר חזר לעירו. נספה בתש"ב,1942.
 
46. שקופּ, Shkup,שמעון, בן יצחק שמואל הכהן. נולד בתר"ך,1860. למד בישיבות מיר ווולוז'ין, ובתרמ"ד, 1884, התחיל לכהן כר"מ בישיבת טלז. בין תלמידיו שם היו הרב מאיר ברלין, הרב מ"א עמיאל, פרופ' בן ציון דינור ואחרים. בתרס"ג,1903, עבר לישיבת מאלטש,Malesz,Moletch , שברוסיה הלבנה. בתרס"ז,1907, נתמנה לאב"ד בבריינסק, Braynsk, Brańsk, שבווהלין,וגם שם הקים ישיבה. בתר"פ,1920, נתמנה כראש ישיבת "שער תורה" בגרודנה, ובתפקיד הזה כיהן עד השואה. בתרפ"ט,1929, נסע לארצות הברית, כדי לגייס כספים להצלת הישיבה מהתמוטטות. כשפרצה מלחמת העולם השניה נדדה הישיבה שלו לווילנה, ושם נפטר. כך לפי "יהדות ליטא". לפי אלה אזכרה וספר וולוז'ין נפטר בגרודנה בחשוון ת"ש,1939.
 
  

Go Back  Print  Send Page
 e-mail vilna.il@gmail.com בית וילנה, שד' יהודית, 30  ת.ד. 65220,  תל אביב 67016, טלפון 5616706 03
האתר נבנה ע"י צבי שורצמן relationet@gmail.com
לייבסיטי - בניית אתרים