יעקב ברוש (ברישניק)

יעקב ברוש (ברישניק) ז"ל – 2012-1926 

נולד בווילנה, בן לפייבל (שרגא) וללאה, ואח לשתי אחיות בוגרות – ינטל ולולק'ה. התייתם מאביו כשהיה בן שנה וחודשיים.

כילד למד ב"חיידר" ולאחר מכן בבית הספר היהודי-פולני "שקולה פובשכנה 35".

בספטמר 1941, לאחר פלישת הגרמנים לליטא, עבר להתגורר עם משפחתו בגטו וילנה. יעקב החל לעבוד כמשרתם של חיילים גרמנים בצחצוח מגפיהם וסידור חדריהם, וכך היה יכול להבריח לגטו בסוף יום העבודה שאריות אוכל שקיבל מהם. באוקטובר אותה שנה נשלחה אחותו לולק'ה לפונאר ושם נרצחה.

באפריל 1943 הועלה יעקב לרכבת, יחד עם בחורים נוספים, על מנת לסדר חפצים אישיים שנותרו שם לאחר הסעת יהודים בקרונות. בזמן עבודתם החלה הרכבת לנסוע ובאחד העיקולים, בזמן שהרכבת האטה, קפץ יעקב מהקרון בכוונה לחזור לגטו, אל משפחתו.

בדרכו, לאחר הליכה ביערות, נתפס והובא לפונאר, שם פקדו עליו לפשוט את בגדיו ולהיעמד על שפת הבור מול כיתת יורים. עם הישמע היריות נפל לבור והתעלף. כשהתעורר מעלפונו, בשעת לילה, יצא מהבור ולאחר כשלושה ימי הליכה הגיע אל הגטו, אל חיק משפחתו.

ב-1 בספטמבר 1943 התרחשה אקציה נוספת בגטו שבמהלכה חיפשו בחורים לשלוח לעבודה. יעקב, יחד עם בחורים נוספים, התחבא במקום מסתור שהכינו הבחורים מראש מאחורי ביתם. לאחר ארבעה ימים מצאו אותם שוטרי הגטו היהודים והסגירו אותם לידי הגרמנים. יעקב נותק ממשפחתו ונשלח לאסטוניה, למחנה העבודה 'ויווארה'.

לאחר שגילה כי המחנה עומד להיסגר וכל יושביו יישלחו למחנות ההשמדה, ברח יעקב ליערות.

לקראת סוף ספטמבר, עם כניסת הרוסים לאסטוניה, יצא ממחבואו ביער וחזר למחנה "ארדה" לראות מה עלה בגורלו. למעט חלקי גופות לא נותר בו דבר.

באוקטובר 1944 הגיע לרוסיה שם שהה במשך מספר חודשים. ב-1945 ברח מרוסיה חזרה לווילנה, בתקווה למצוא את משפחתו, אך התברר לו כי בינתיים הוצאו כולם להורג בפונאר.

באוקטובר 1946 עלה יעקב לספינת המעפילים "ברכה פולד" בדרכו לארץ ישראל, יחד עם עוד כ-600 פליטים מפולין, רומניה והונגריה. הבריטים גילו את הספינה והגלו את נוסעיה לקפריסין למחנה מעצר. באפריל 1947 הועברו למחנה המעצר בעתלית ומשם, לאחר כמה חודשים, למחנה המעבר "קריית שמואל" שליד קריית חיים. לאחר כשלושה שבועות עבר יעקב, יחד עם כמה צעירים נוספים, לראשון לציון.

במהלך מסעו לארץ ישראל התגייס יעקב והושבע לאצ"ל, ועם הגעתו לארץ הצטרף לשורותיו. ב-25 באפריל 1948 נפצע בפעולת האצ"ל נגד צלפים שהתמקמו במסגד חסן בק ביפו.

בשנת 1951 הכיר את דבורה אשתו. במרס 1952 הם נישאו והביאו לעולם שני בנים – שרגא ויריב. ליעקב ולדבורה ארבעה נכדים.