אבא הלל סילבר

אבא הלל סילבר נולד בעיירה ולדיסלבוב שבמחוז וילנה של האימפריה הרוסית (באזור ליטא) בשנת 1893, בנם של הרב משה ודינה סילבר. מנעוריו, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, היה ציוני פעיל בניו יורק, שבה השתקעו הוריו כשהיה בן עשר שנים. נמנה עם חבורת עסקנים ציוניים שהתלכדו סביב השופט לואי ברנדייס.

משנת 1917, ועד לפטירתו בשנת 1963, כיהן כרב בקהילה רפורמית בבית הכנסת תפארת ישראל (ביצ'ווד) בקליבלנד שבמדינת אוהיו ונודע כנואם חוצב להבות. בקהילתו פעל רבות למען מטרות דתיות וחברתיות, זאת בלי להזניח, כדרכם של רבים מעמיתיו מהזרם הרפורמי באותם ימים, את הדגשת הלאומיות היהודית בתוך כור ההיתוך האמריקני. בניגוד לנטייה המסורתית של עמיתיו בקרב המנהיגים של יהדות ארצות הברית לתמוך במפלגה הדמוקרטית, סילבר היה חבר המפלגה הרפובליקנית, מתוך שיקול מפוכח ומתוך השקפת עולם גם יחד.

בעשר השנים שבין 1938–1948 מילא תפקידים מרכזיים בחיים הקהילתיים ובזירה הציונית. היה יושב ראש ארגון ציוני אמריקה, המגבית היהודית המאוחדת, ועידת הרבנים ומוסדות אחרים. הוא התנגד בתקיפות למדיניות ההבלגה, תמך בתנועות המחתרת בארץ ישראל, האצ"ל והלח"י, והאמין בזקיפות קומה אישית וציבורית. הוא תבע באופן בלתי מתפשר את פירוק המנדט הבריטי והקמת מדינה עברית לאלתר. עמדותיו אלו הביאוהו לעימות חריף עם סטפן וייז שדגל במדיניות אחרת.

במסגרת תפקידיו הציבוריים נטל סילבר חלק במאבק היהודי-אמריקני להצלת יהודי אירופה בתקופת השואה. עם תום המלחמה הפעיל לחצים רבים על ממשל טרומן ועל הנשיא טרומן עצמו כדי שיקבלו את העמדות הציוניות ויתנו את הסכמתם להקמת מדינה יהודית. דעותיו אלו הביאו אותו לעיתים לידי פולמוס סוער עם עמיתים מתונים יותר ואקטיביים פחות בתנועה הציונית, ופעמים אף פרש במחאה מרת-נפש.

אבא הלל סילבר דגל עוד בזמן מלחמת העולם השנייה בהעתקת מרכז הכובד של הפעילות המדינית מלונדון לניו יורק, כשם שגם הוכיחה את עצמה תפיסתו שיש לגייס את כל המשאבים של מיליוני יהודים אמריקאים ואת כל כובד משקלם לניצול שעת הכושר המלהיבה והחד-פעמית להגשמת חזונו של הרצל. הרגע הדרמטי ביותר בחיי הדיפלומט בא ביום 8 במאי 1947, כאשר התייצב כיושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית בניו יורק בפני האומות המאוחדות, בשם העם היהודי כולו. אולם, בהופעתו זו לפני הפורום הבינלאומי לא ראה סוף פסוק, ועיקר המאמץ עוד היה לפניו. לקראת הכרעת כ"ט בנובמבר נטל על עצמו את האחריות הכבדה לניהול המערכה עם שתי הסיעות בקונגרס האמריקני, עם הממשל, עם ההססנים בתוך המחנה היהודי ובפרוזדורי האו"ם. על תוצאות המתקפה המדינית המשולבת הזאת פסק ידידו ד"ר עמנואל ניומן:

אלמלא מלחמת הקוממיות לא הייתה קמה מדינת ישראל, אך אלמלא הגושפנקא הבינלאומית שהעניק הניצחון בעצרת האו"ם, ייתכן שמלחמת העצמאות לא הייתה ניטשת כלל. 

בשנת 1947 קיבל אזרחות כבוד ברמת גן, אירוע שהונצח ביומן כרמל.

במדינת ישראל רחובות רבים שנקראים על שמו, למשל רחוב אבא הלל סילבר בשכונת נווה שאנן שבעיר חיפה ורחוב מרכזי ברמת גן. ברובם הוא אינו מכונה 'רב', בשל העובדה שיש מחלוקת בישראל על שימוש בכינוי 'רב' לגבי רבנים רפורמיים ליד אשקלון יש צומת על שמו ובה כפר נוער פנימייתי לילדי האזור ולעולים חדשים בשם "כפר סילבר" על שמו.