אברהם בן אברהם

אברהם בן אברהם (נהרג בשנת 1749) היה אחד מגרי הצדק הנודעים בהיסטוריה היהודית. שמו הלועזי בצירוף תואר האצולה – "גרף פוטוצקי" (Graf Potocki) – הפך למושג בפי יהודי פולין. העובדות ההיסטוריות על אודות חייו אינן ברורות.

אברהם בן אברהם נולד בסוף המאה ה-17 או בראשית המאה ה-18 בעיר וילנה שבליטא, שהייתה אז חלק מהאיחוד הפולני-ליטאי, כוולנטין פוטוצקי.

משפחת פוטוצקי הייתה משפחת אצולה פולנית עשירה ומפורסמת. בעת לימודיו באוניברסיטה בפריז פקד בית מרזח שהיה בבעלות יהודי זקן שהיה מנצל כל רגע פנוי ללימוד תורה, ודרכו התוודע ליהדות וחש צורך להתחבר אליה. למרות האיסור בחוק הפולני על המרת דת מנצרות ליהדות, שהעונש על הפרתו היה מוות, התגייר פוטוצקי, ומאז נקרא, כמו גרים אחרים, "אברהם בן אברהם" (על שם אברהם אבינו, שהיה הראשון שעבר מפוליתאיזם למונותאיזם, כשם שהגר עובר מאמונה אחרת אל היהדות).

הגרף פוטוצקי האב שוכנע שבנו מת, ולכן לא חיפש אחריו. לאחר גיורו באמסטרדם חזר לווילנה, ולאחר מכן לעיירה לידא הסמוכה, כדי שלא תתגלה זהותו. כעבור פרק זמן הגיעה השמועה על גיורו למשפחתו, והיא פתחה בחיפושים אחריו כדי להחזירו לחיק הנצרות.

עקב הלשנה של יהודי בעיירה שהסתכסך עמו, נתפס אברהם, נחקר ועונה קשות. הוא הודה מיד כי הוא גר ולא הסכים לחזור בו למרות המחילה, העושר והכבוד המובטח לו אם יכיר בדת הנוצרית. עד הרגעים האחרונים לפני עלייתו למוקד ניסו הכמרים לשכנעו, ללא הצלחה.

אברהם הועלה על המוקד בכיכר העיר בווילנה בז' בסיוון תק"ט (24 במאי 1749), יום טוב שני של חג השבועות. הוא קפץ אל האש הבוערת בזעקת "שמע ישראל". הכנסייה הנוצרית, שראתה באירוע ביזיון עבורה, אסרה על קבורת אפרו, ורק לאחר שוחד שנתן אחד מיהודי הקהילה ניתן חלק מאפרו לקבורה בבית העלמין היהודי שם. טרם פטירתו, ביקש הגאון מווילנה להיקבר ליד קברו של אברהם בן אברהם.

בן התקופה רבי יעקב עמדין כתב בשנת תקט"ז (1755):

מה אירע בימינו לפני איזה שנים בווילנא ראש מדינת ליטא, שנתגייר שר גדול מגזע פאטאצקא ותפשוהו וחבשוהו ימים רבים בחשבם שיחזור לדתם, ואע"פ שהיה יודע כי לא ימלט מעשות בו יסורין קשים ומיתה אכזרית, אם עודנו לא ישוב, והם היו חפצים להצילו ממות ומעונש קשה ומר ממות, שהיה מעותד לו אם יעמוד בדעתו, ולא פנה עליהם ולא לתחנת אמו השררה, לא חשב גיזומם, ולא תאות וחשק הנאת עולמם, לא פחד ולא דאג למות בכל היסורים המרים שעשו לו, אחר שהמתינו לו זמן רב, חסו עליו מאוד לכבוד משפחתו, והוא לעג לכל פיתויי הכומרים המדברים אליו יום יום כמנהגם ברוב דבריהם ביחוד לשר חשוב כזה שחק להם בזה להם, ובחר מות ארוך וערוך לפניו עם יסורים אכזרים משונים מאוד, מחיי עולם עובר, קבל וסבל הכל מאהבה ומת על קידוש ה', תנצב"ה. — ויקם עדות ביעקב, דף כה, ב

למרות המסורת היהודית על אברהם בן אברהם, היסטוריונים לא-יהודיים אשר כפי הנראה לא הכירו את דברי רבי יעקב עמדין, טוענים כי האזכור הראשון של הסיפור הוא משנת 1822 ולכן מפקפקים בסיפור, מכיוון שאין עדויות מכלי ראשון שהסיפור אכן התקיים.

סיפור מעשה הגרף פוטוצקי - בגרסאות שונות - הופיע בדפוס במקורות עממיים רבים. כך למשל, בספר חיי מוהר"ן מברסלב (אות ז' עמ' יז) ובספר 'מעשה צדיקים' (סימן רפט, עמ' תצה) של הרב אברהם כלפון.

לציון מיוחד ראויים תיאורים ספרותיים של בני העיר וילנה, המקום בו לפי המסורת התרחשו האירועים הכרוכים בו. כך למשל, בן תקופתו יוצא וילנה, הרופא יהודה בן מרדכי הורביץ מתאר את קורות הגרף פוטוצקי בספרו 'עמודי בית יהודה' (נדפס: אמשטרדם 1766). ומאוחר הרבה יותר חוזר על הסיפור גם אחד מראשי קהילת וילנה שמואל יוסף פין בספרו 'קריה נאמנה' (וילנה 1860).

קבר הגאון מווילנה, שבו טמון לכאורה אפרו של פוטוצקי.-ויקיפדיה

לפי האגדה הציע לו הגאון מווילנה, שהיה אז בן 29, להצילו על ידי הזכרת שמות קדושים, כלומר שימוש בקבלה מעשית, אך הוא סירב מתוך רצון לקדש שם שמיים. הרב שלמה זלמן אוירבך, שהיה בקי מנהגי הגר"א, אמר שמקובל לומר בשם הגר"א שאין להקפיד בהליכה ארבע אמות לפני נטילת ידיים, כיוון שיש אומרים שלאחר מותו של הגרף פוטוצקי, שמסר נפשו על קידוש השם, נחלשה הסטרא אחרא מאד.

החפץ חיים כתב על מעשה הגרף פוטוצקי:

אם עשרה אנשים היו נוכחים לומר קדיש כאשר גר הצדק אברהם בן אברהם ז"ל הוצא להורג בשריפה, היה המשיח בא מיד. 

בהתאם לכך, מסופר על בעל 'יסוד ושורש העבודה', שהתחפש לגוי, ובא למעמד שריפתו של הגרף פוטוצקי בכיכר העיר. כדי לענות 'אמן' על הברכה שבירך הגרף פוטוצקי את ברכת 'אשר קדשנו במצוותיו וצונו על קידוש השם' כאשר הציתו בו את האש.

על עלילת הגרף פוטוצקי נכתבה פואמה בידי שמואל לייב גורדון בשם "גר צדק". הפואמה מתחילה במילים: "גרף פוטוצקי גרף פולני-רם, היש יחש אבות. לו אחוזות לו אוצרות, לאלפים גם לרבבות. לו עבדים עבדי עולם, האומללים האיכרים. נפשם שחה לעפר ארץ, גוום מרמס לאכזרים..."

השם "הגרף פוטוצקי" הפך ברבות הימים לכינוי לאדם בעל עושר רב.

מקור: ויקיפדיה