אריה סגלסון, בלב העופל – כיליונה של קובנה היהודית, 2003

אריה סגלסון היה עלם בן 18, חבר בית"ר, כשנכלאה משפחתו בגטו עם כל יהודי קובנה. למזלו היה בין המעטים שעלה בידם להשיג מקום עבודה שהיה טמון בו סיכוי כלשהו לשרוד. בני משפחת סגלסון הועסקו במוסדות הממשל הגרמני והיו מקורבים ליודנרט ולד"ר אלחנן אלקס שעמד בראשו. הודות לעובדה הזאת ספר הזיכרונות האישי של אריה סגלסון הוא למעשה כרוניקה בעלת חשיבות רבה ביותר. סגלסון משרטט תמונה מהימנה של חיי היהודים בגטו קובנה, מתעד את מעשי הרצח שבוצעו בפורטים (מבצרים) השונים שבקרבת העיר ומתאר את דמויותיהם של אנשי הממשל הגרמנים על חולשותיהם האנושיות, אכזריותם החייתית, לצד גילוי רגשות רחמים, לאחר חיסול הגטו ושרפת המלינות (מקומות המחבוא) הוצעדו בני המשפחה לתוך גרמניה, וקורותיהם היו רצופים מעשי נסים וגילויי תושייה, עם תום המלחמה התאחדו כולם ועלו לארץ - ישראל, אריה סגלסון היה לשופט בישראל וכיהן שנים רבות בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

מתוך: סימניה

דינה פורת "בימי פורענות היתה עדת ישראל זקוקה למנהיג", הארץ, 21.06.04