בני חייטס

גניה ולייב חייטס היו זוג צעיר שרק נישא. לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות ביוני 1941 ניסו השניים לברוח לכיוון שטחי ברית המועצות אך נתפסו על ידי הגרמנים, הוחזרו לקובנה ונכלאו בגטו. לייב נשלח לעבודות כפייה באתר שניהל הליטאי קז'יס טמשאוסקאס. בשנת 1941 נולד בנם הבכור של גניה ולייב. זמן קצר לאחר מכן אירעה בקובנה האקציה הגדולה. תושבי הגטו התבקשו להתייצב ב"כיכר הדמוקרטיה" בשעה שש בבוקר ולאחר סלקציה שנערכה במקום נשלחו כ-10,000 יהודים שנחשבו כבלתי כשירים לעבודה ל"פורט התשיעי", שם נרצחו. גניה, שחששה לחיי בנה עטפה אותו בכל פיסת בגד שהצליחה למצוא. ההורים הצעירים התייצבו בכיכר עם התינוק העטוף שנראה כמו חבילה גדולה. למרבה המזל עברו שניהם את הסלקציה עם "החבילה" שבידיהם וכך ניצלו ממוות.

חרף הסכנות הגדולות הצליחה גניה לשמור על תינוקה, אך לאחר אקציית הילדים שנערכה בגטו קובנה במרץ 1944, החליטו בני הזוג חייטס לנסות ולהבריח אותו מהגטו. גניה פנתה אל טמשאוסקאס מנהל העבודה של לייב בתחינה לעזרה. היא נפלה על ברכיה, נישקה את רגליו והתחננה בפניו שימצא מקום מסתור לבנה הפעוט. טמשאוסקאס נעתר לבקשתה.

על מנת להבריחו מהגטו השתמשו בסם הרדמה. הילד המורדם נקשר בעזרת בד אל גב אביו  שלבש מעיל גדול וכך הסתירו. עם הילד תחת מעילו יצא לעבודות הכפייה כשלפתע החל הפעוט להשתעל. בזכות שיעוליהם המלאכותיים של יהודים אחרים מקבוצת עובדי הכפייה שנועדו לטשטש את קולותיו של הפעוט, לא הבחינו הגרמנים בילד והוא הוברח מהגטו בשלום.

באתר עבודות הבנייה הניח האב את בנו המורדם בעליית הגג, אך משפגה השפעת סם ההרדמה התעורר בני והחל לבכות. למרבה המזל, בדיוק ברגע זה נקרא החוצה המפקח הגרמני והילד לא התגלה. הוא נלקח בשעות הערב על ידי רעייתו של טמשאוסקאס, ידויגה, אל ביתם שבכפר פנמונה.

בני הוסתר מספר חודשים בבית משפחת טמשאוסקאס עד שידויגה החליטה שהסכנה גדולה וביקשה להעביר אותו למקום אחר. היא הניחה אותו מחוץ לבית בכפר סמוך. האישה שאספה אותו לביתה הבינה שמדובר בילד יהודי והחליטה לשמור על הילד על מנת לקבל כסף מהוריו כאשר יגיעו לקחת אותו עם תום המלחמה המתקרב.

בני חייטס ו ושלמה פייפרט

עם שחרור ליטא החלו חיפושים בכל רחבי האזור אחר ילדים יהודים שהוסתרו במהלך המלחמה. בני נאסף מבית הליטאית שהסתירה אותו, הועבר לבית יתומים יהודים ונלקח משם על ידי דודתו. לאחר מכן התאחד עם הוריו שגורשו מגטו קובנה למחנות, שרדו וחזרו לקובנה.

בשנת 1967 עלתה משפחת חייטס לישראל.

ידויגה וקז'יס טמשאוסקאס הוכרו בשנת 2000 כחסידי אומות העולם.

מתוך: יד ושם