אריה (לייב) אורבך

אריה (לייב) אורבך ז"ל (1989-1922) 

אריה נולד בווילנה בשנת 1922 והיה פעיל בנוער הציוני בווילנה. כשהיה בגטו וילנה החל לחפש דרכים על מנת להצטרף למחתרת של הפפ"או שהתארגנה בגטו על מנת לנקום ברוצחי פונאר. בעזרת ידידו ניסן רזניק צורף לפלוגת המאבק של יחיאל שיינבוים.

ב-1 בספטמבר 1943 הוקף הגטו מכל צדיו לקראת חיסולו. המחתרת הכריזה על גיוס כל הלוחמים. אריה וקבוצתו הוצבו בבנין בית הספר ברחוב סטראשון 12. לאחר קרב קצר נהרג מפקדו יחיאל שיינבוים והבניין שבו היו נהרס כליל. אריה ניצל בנס ויחד עם לוחמים נוספים נלקח בשבי הגרמנים. כאן החלה דרך הייסורים במחנות עבודה באסטוניה.

לקראת סוף המלחמה הוא הצליח לברוח מאסטוניה וחזר לווילנה המשוחררת. בשנת 1946 עזב את וילנה ונדד דרך פולין וגרמניה בדרכו לארץ ישראל. כשהגיע ארצה, ב-1948, התגייס למשטרת ישראל. אחרי משפט אייכמן הוקם במשטרת ישראל מדור לחקר פשעי הנאצים. בתור איש משטרה וניצול שואה, גויס אריה למדור זה כחוקר.

במשך שנות עבודתו הוא הצליח להשלים 18 תיקים של פושעי מלחמה נאציים שקיבלו את העונש המקסימלי - מאסר עולם.

יחד עם אשתו זינה, הקימו בישראל בית יהודי חם לתפארת. נולדו להם שלושה בנים: ישראל, דוד ואיתן.

במשך שנים שימש אריה חבר בהנהלת איגוד וילנה ותרם רבות לאיגוד. בשנת 1990 יצא לאור ספרו "מנרדף לרודף", בעריכתו של יצחק אלפרוביץ.

אריה אורבך נפטר בתאריך 15.8.1989. יהיה זכרו ברוך.