איסר לובוצקי

נולד בעיר וילנה בהיותה תחת שלטון פולין למשפחה יהודית מסורתית. אביו, היה איש עסקים מצליח, רוויזיוניסטי, וברוח זו חינכו הוריו, אלכסנדר ושושנה גם את אחיו הגדולים, ניוסה ויצחק. למד בגימנסיה העברית בווילנה מרשת תרבות הציונית. כבר מנעוריו היה פעיל בבית"ר והתקדם עד לתפקיד של מפקד פלוגה. במקביל גויס להיות פרח קצונה בצבא הפולני.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 פלשה גרמניה לפולין ולובוצקי גויס לפיקוד על עמדת תצפית בחזית הצבא הפולני. הוא שירת במערכה הקצרה עד להפגזת העמדה מהאוויר, בה נהרגו רוב אנשי יחידתו והוא היה מהניצולים הבודדים. לאחר כניעת פולין חולקה פולין בין גרמניה לברית המועצות על פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב ווילנה נשלטה על ידי ליטא. הוא שב לווילנה, סיים את חוק לימודיו ונרשם ללימודי משפטים.

בשנת 1941 פלשה גרמניה במבצע ברברוסה לברית המועצות ותוך ימים ספורים כבשה את וילנה. בעיר הוקם הגטו. יהודים נתפסו לעבודות כפייה ונלקחו באקציות מהגטו להשמדה בפונאר. איסר ואחיו יצחק נמלטו מהגטו לפני אחת האקציות ושבו אליו כעבור זמן. לובוצקי הצטרף לארגון הפרטיזנים המאוחד (פפא"ו ; FPO), המחתרת החשאית שקמה בגטו ופעלה נגד הגרמנים. בתמיכת מפקדיו במחתרת גויס לתפקיד במשטרה הפלילית של הגטו על מנת לאסוף מודיעין. הוא נאסר על ידי המשטרה המקומית ופגש בתא המעצר את יוסף גלזמן, נציב בית"ר בליטא ומראשי המחתרת. גלזמן הסביר לו על מטרות המחתרת ושיתף אותו בתוכניות חשאיות נוספות. לאחר שחרורו הגביר את פעילותו במחתרת. ביום חיסול גטו וילנה, בספטמבר 1943, נפתח מרד מצומצם ולובוצקי יצא מהגטו יחד עם קבוצה של כ-100 פרטיזנים בפיקודו של אבא קובנר דרך תעלות הביוב והצטרף לפרטיזנים שפעלו ביערות הסביבה.

לובוצקי חי בגדוד פרטיזנים ביערות רודניקי, והשתתף בתקיפות על שיירות גרמניות ופשיטות על כפרים מקומיים. אחותו ניוסה, היחידה ששרדה מבני משפחתו, לחמה עמו כפרטיזנית. באחד הקרבות, ב-3 במאי 1944, נפגע מקליע ברגלו, הפצע הזדהם, חום גופו עלה וחבריו הפרטיזנים חזו את מותו ואף כרו קבר עבורו. אולם אחות יהודיה פרטיזנית טיפלה בו בתחבושות עלים ובתרופות שנלקחו ממשלוח גרמני והצילה את חייו. לימים בנה הרופא של אותה אחות טיפל בנכדו של לובוצקי, עשהאל, שנפצע במלחמת לבנון השנייה.

לובוצקי השתתף בכיבוש וילנה יחד עם כוחות הצבא האדום. לאחר שהגרמנים נסוגו גויס לשירות במשטרה החשאית של המשטר הסובייטי, הנ.ק.ו.ד., בזכות שליטתו בשפות האזור ועלה בדרגות הקצונה בין היתר בזכות משימת התקפה נגד טרוריסטים עליה פיקד. לימים קיבל על פעולה זו מדליה - "פרטיזן של מלחמת השחרור". בשנת 1945 עלה בידו להשתחרר מהשירות ולשוב לפולין, שם נתמנה להיות ראש ארגון הבריחה בפולין מטעם בית"ר. לובוצקי ארגן כמה ספינות מעפילים לארץ ישראל, ולאחר ששמע כי מלבד אחותו ניוסה, כל משפחתו נספתה עלה גם הוא בספינה טרנסילבניה מרומניה לארץ ישראל.

בישראל השלים לובוצקי את לימודי המשפטים שלו בתל אביב, סיים אותם בהצטיינות ועבד למחייתו. זמן קצר לאחר הגעתו הוא נפגש בדירת מסתור עם מנחם בגין אותו הכיר עוד מתנועת בית"ר ומהתקופה בה בגין היה פליט בווילנה והסתתר בבית הוריו של לובוצקי. בגין ביקש ממנו לזנוח את עבודתו ומינה אותו כקצין גיוס ארצי של האצ"ל. בתפקידו זה גייס כאלפיים חברי אצ"ל חדשים, ובמקביל היה ראש קבוצה ברמת גן. באחת מהפעולות נעצר על ידי הבולשת הבריטית ועמד למשפט. הוא ניצל את ידיעותיו המשפטיות ויצא זכאי בטענה שהתובע לא הביא ראיות לכך שהאצ"ל הוא ארגון טרור. כיוון שידע שייעצר במהרה במעצר מנהלי על ידי הבולשת הבריטית, חמק מבית המשפט, שינה את זהותו והחליף את כתובתו.

לובוצקי השתתף בהתקפת האצ"ל על שדה התעופה הבריטי בלוד, ובהתקפת האצ"ל על יפו. בהגיע אוניית אלטלנה חבר לבגין בניסיון לגשר על הפערים בין האצ"ל לנציגי הממשלה שהציעו לבגין לרכוש את כל הנשק שעל סיפונה, בישיבה של מפקדי האצ"ל נדונה הצעת הרכישה, לובוצקי צידד בקבלת ההצעה אולם בגין התנגד נחרצות בטענה כי אין אנשי האצ"ל סוחרי נשק. במלחמת השחרור גויס לחטיבת גולני ולחם בקרבות הבלימה בצפון ארץ ישראל.

לאחר תום קרבות מלחמת השחרור שירת עוד תקופה קצרה בתפקידי מטה בצה"ל ונאלץ להשתחרר בשל עברו כלוחם באצ"ל. לאחר שחרורו שב למקצוע עריכת הדין. הוא עבד במשרדו של עו"ד אהרון פולונסקי. בהמשך לובוצקי פתח משרד עצמאי, היה פעיל בתנועת החרות וכיהן כיושב ראש ועדת הבחירות של התנועה וכיושב ראש בית הדין. בתפקידו כיושב ראש בית הדין של התנועה הכריע במשפט נגד שמואל תמיר וגזר עליו הרחקה לזמן ממושך ממוסדות התנועה. בראשית שנות השבעים נתמנה ליועץ המשפטי של תנועת החרות, ולאחר הקמת הליכוד כיועץ המשפטי הראשון של הליכוד, תפקיד אותו מילא בהתנדבות עד שנת 1992. לובוצקי גם היה חבר בארגון הבונים החופשיים וכיהן כנשיא הלשכה בתל אביב.

אחותו, ניוסה, שרדה את מלחמת העולם השנייה, נישאה לד"ר גרישה דלוגי וחיה בניו יורק. איסר לובוצקי נישא לרבקה (לבית משפחת בליזובסקי), ניצולת השואה שהעפילה לישראל ונולדו להם ארבעה ילדים. בנם, אלכס לובוצקי, הוא פרופסור למתמטיקה וכיהן כחבר כנסת, ובנם ד"ר יצחק לובוצקי הוא שופט בבית הדין לעבודה בתל אביב. בתם שושנה ויילר ובנם מרדכי לובוצקי הם רופאים.

איסר לובוצקי נפטר ב-27 בפברואר 2009. על מצבתו נחקקו המילים: משפטן ואיש ספר, חבר בית"ר ומחתרת גטו וילנה, פרטיזן לוחם האצ"ל, מפעילי המחנה הלאומי בא"י.

מתוך: ויקיפדיה