מרדכי טננבוים (תמרוף)

מרדכי טננבוים ("תמרוף") או טננבאום (בכתיב יידי: טענענבוים, בפולנית: Mordechaj Tenenbaum, ‏1916 או 1917 – אוגוסט 1943) היה ממקימי הארגון היהודי הלוחם. פיקד על הארגון בגטו ביאליסטוק. ב-16 באוגוסט 1943 פיקד על המרידה בגטו כנגד הגרמנים. לאחר דיכוי המרידה התאבד, על מנת שלא ליפול חי בידי הנאצים. היה בלשן בהכשרתו.

ביוגרפיה

טננבוים נולד בוורשה כאחד משבעת הילדים של דוד טננבוים והניה שרה לבית גולדמן, יהודים דתיים. יחד עם אחד מאחיו נטש מרדכי את אורח החיים הדתי והתעניין מגיל צעיר בתרבות החילונית. אחרי סיום לימודיו בתיכון העברי "תרבות" בוורשה למד שפות שמיות וטורקיות במכון למזרחנות של אוניברסיטת ורשה.

היה פעיל בחוגים של נוער ציוני ("השומר הלאומי") מילדותו, ובשנת 1935 הצטרף לתנועת הנוער של פועלי ציון בפולין שכללה בתוכה את תנועת "פרייהייט" ואת תנועת דרור. מטעם תנועת הנוער נשלח להכשרה בקיבוץ של "החלוץ" בברנוביצה (Baranowice), השתתף בקורס למורים לעברית בווילנה ועבר אימון טרום-צבאי בזיילונקה. בשנת 1938 התאחדו התנועות פרייהייט ודרור עם תנועת "החלוץ הצעיר" תחת השם "תנועת החלוץ הצעיר-פרייהייט-דרור". באותה תקופה נקרא טננבוים לעבוד במטה התנועה בוורשה ונבחר כחבר בוועד המרכזי של שלוחת התנועה בוורשה. היה מעורב בעריכת ביטאון תנועת החלוץ "אונזערע ידיעות".

אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, עם פלישת גרמניה לפולין, עזב טננבוים את ורשה יחד עם חברתו טמה (תמרה) שניידרמן (1943-1917) ואחרים לשטחים שנכנסו לשליטת הצבא הסובייטי -קובל ואחר כך וילנה. תוכניותיהם לעלות לארץ ישראל עוכבו על ידי חוסר סרטיפיקטים מספיקים. לבסוף השיג לחבריו מסמכים מזויפים שעזרו להם להגר, בעוד הוא עצמו נשאר בווילנה כדי לעסוק בפעילות בקרב הנוער היהודי.

וילנה וגטו ורשה

בווילנה תחת הכיבוש הסובייטי (1941-1940) המשיך טננבאום לפעול להצלת צעירים יהודים על ידי תעודות מזויפות שסיפק להם. כבעל ידע בשפות טורקיות, ערך טננבוים לעצמו תעודה מזויפת על שם של טטרי מאזור וילנה בשם "יוזף תמרוב" (בכתיב גרמני - Tamaroff, שם משפחה שהזכיר גם את שם אהובתו, תמרה טמה שניידרמן). זהות שאולה זו איפשרה לו תנועה יותר חופשית, כולל מעבר לשטחים תחת שליטה גרמנית. גם אחרי פלישת הנאצים לברית המועצות, כולל ליטא, ערך טננבוים לחברים רבים תעודות מזויפות שהצילו לחלקם את החיים. לאחר שהתגלה דבר הרצח בפונאר, יצר קשר עם אנטון שמיד, חייל אוסטרי שסייע ליהודי ביאליסטוק, אשר העביר אותו ואת אנשיו למקום מקלט בביאליסטוק. בשנת 1942 הגיע לוורשה, ושם היה בין מקימי הארגון היהודי הלוחם, ובין מארגני ומתכנני מרד גטו ורשה.

בגטו ביאליסטוק

בנובמבר 1942 יצא בשליחות הארגון היהודי הלוחם לביאליסטוק, על מנת לעמוד שם בראש תנועה ההגנה. בביאליסטוק ארגן את לוחמי המחתרת היהודים ועמד בראש תנועת המרד, שכללה חברים בקיבוץ שכונה "קיבוץ תל חי", ובו, בין היתר, אנשי השומר הצעיר ואנשי דרור. הוחלט כי עם התחלת האקציות יילחמו אנשי התנועה ברחובות ביאליסטוק, ולאחר מכן ינסו להימלט אל היערות ולהמשיך שם כפרטיזנים. הגטו עבר מספר אקציות גדולות, במהלך שנת 1943, וחברי המחתרת שנותרו בו, הרגישו כי הם הלוחמים האחרונים לאחר חיסול הגטאות בורשה בבנדין ובצ'נסטוחוב.

ב-16 באוגוסט 1943 החלו הגרמנים בכיתור הגטו. במרד גטו ביאליסטוק, טננבוים וחבריו נלחמו במשך ארבעה ימים אל מול הכוחות הגרמנים העדיפים. בסיום הלחימה התאבד טננבוים יחד עם חברו ללחימה דניאל מושקוביץ', על מנת שלא ליפול חי בידי הגרמנים. אחרים, כחייקה גרוסמן הצליחו להימלט אל היערות.

ארכיון מרסיק - טננבוים

עם הגעתו לגטו ביאליסטוק, גילה טננבוים עניין רב באיסוף חומר היסטורי מגוון שישמש להקמת ארכיון חשאי בגטו. לאחר שלקח חלק באיסוף החומרים של ארכיון "עונג שבת" בעת שהותו בגטו ורשה, ולאחר שהשתכנע שהיהודים נידונים לכליה, החליט להקים ארכיון גם בביאליסטוק. במהלך הלחימה הסתיר טננבוים במקום מקלט בגטו רשימות אישיות, ורשימות אחרות שנאספו ביחד עם צבי מארסיק. אפרים ברש, יושב ראש היודנראט בגטו, תמך במפעלם של טננבוים ומארסיק והעביר גם הוא חומרים שונים לארכיון, ביניהם גם חומר חשוב על טרבלינקה.

החומר הארכיוני הוטמן במכלי פח שהוכנו במיוחד במסגריה בגטו והועבר לחברת תנועת "דרור", ברונקה ויניצקה (קליבנסקי) שטננבוים השיג לה תעודה "ארית" ובזכותה עברה להתגורר מחוץ לגטו בראשית ינואר 1943. היא מסרה את החומר לידי פולני בשם פיליפובסקי, חבר המחתרת ארמייה קריובה (AK - ארגון המחתרת בצבאי המרכזי פולין הכבושה), שטמן בידיעתה את החומר בחצר ביתו ברחוב פייאסטה 29 (Piasta). הרשימות נמצאו ב-1945 וקובצו לספר "דפים מן הדליקה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אחותו, נינה טננבוים-בקר פרסמה ביוגרפיה של טננבוים בשם "גיבור הגטאות" שיצאה בהוצאת "מערכות" בשנת 1980.

מקור:  ויקיפדיה