ניסן רזניק

ניסן רזניק היה חבר תנועת "הנוער הציוני" בפינסק, פולין ונמלט לווילנה עם פרוץ המלחמה. היה חבר מטה מחתרת ה"פ.פ.או" שהוקמה בגטו וילנה על ידי חברי תנועות הנוער השונות והקומוניסטים ותכננה התנגדות מזוינת. עם חיסול הגטו ב 1943 וכשלון תכנית ההתנגדות הצטרף עם אחרים לפרטיזנים שלחמו ביערות ליטא.

בספרו "ניצנים מאפר" ניסן רזניק, איש הנוער הציוני, מגולל את סיפור התארגנותה של המחתרת בגטו וילנה מנקודת מבט אישית ותנועתית: החל מן הרגע שבו הבינו שמדובר בהשמדה גמורה של היהודים וההחלטה שגמלה בלבם למות מתוך התנגדות, ההכנות לקריאה למרד שבאה לידי ביטוי בכרוז המפורסם שהוקרא ב 31 - בדצמבר 1941 והמהלכים השונים שהביאו להקמתו של ארגון הפרטיזנים המאוחד, וכלה ביציאה ליערות ופעילות הבריחה ברחבי אירופה עם סיום המלחמה. אבל גם כשעלה לארץ ב 1947 - לא הגיע אל המנוחה ואל הנחלה, רזניק הצטרף אל קיבוץ ניצנים שעל גבול מצרים ובו תפסה אותו מלחמת השחרור, המקום פונה מנשים וילדים, ובכללם אשתו של רזניק ובתו התינוקת, והוא עצמו נלקח בשבי. סיפורו של קיבוץ ניצנים במלחמת השחרור הוא סיפור ידוע וכאוב שהותיר פצע פתוח בלבם של כל מי שנטלו בו חלק. לימים התיישב ניסן רזניק עם משפחתו בתל אביב וראה ברכה במעשיו. "... כל תמצית הקיום האנושי ומאבק האדם על חירותו מצוי בסיפור חייו של ניסן רזניק, וזוהי גם המשמעות האוניברסלית של הסיפור הזה: הכוח להמשיך לחיות על אפם וחמתם של מי שכל הכוח נמצא בידיהם..." ראובן מירן

מתוך: משואה