וולף דורמשקין

בין שלל האמנים, הנגנים והסופרים היהודיים של וילנה שלפני המלחמה בלט הפסנתרן והמנצח וולף דורמשקין. נולד בשנת 1914, בגיל שבע כבר החל להופיע ברסיטלים לפסנתר. הוא סיים את הקונסרבטוריון למוזיקה בווילנה בגיל 23, ועבר לזמן קצר לוורשה כדי להמשיך את הכשרתו המוזיקלית. כשפרצה מלחמה בשנת 1939, החליט דורמשקין לחזור לעיר הולדתו, שם מצא תחילה עבודה כמנצח ומורה למוזיקה. זמן קצר לאחר כניסת הנאצים לווילנה בשנת 1941, הוא ורבבות היהודים שלא נרצחו מיד על ידי הנאצים או עזרם הליטאי, נאלצו לחיות בגטו הצפוף. שם המשיך דורמשקין את עבודתו המוזיקלית, הלחין, ארגן תזמורת וסייע ביצירת בית ספר למוזיקה שאיכלס למעלה ממאה תלמידים. הוא גם היה המייסד והמנהל של מקהלת הגטו העברית. בינואר 1943, שנה לאחר קונצרט התיאטרון הראשון שהנציח את מעשי הרצח ההמוניים בפונאר, סופרן הגטו לובה לוויצקי חזרה על תפקידה לאופרה הקרובה, תחת ניהולו של דורמשקין. לויצקי נתפסה מבריחה מזון לגטו עבור אמה החולה, ונעצרה ונהרגה לאחר מכן. זמן קצר לאחר מכן גורש דורמשקין למחנה הריכוז קלוגה באסטוניה במהלך חיסול הגטו. באופן טרגי, הוא נהרג יום אחד לפני השחרור.