ישראל דושמן

נולד 1884, וילנה, ליטא - 14 ביולי 1947, כ"ו בתמוז תש"ז, תל אביב. היה משורר עברי, פזמונאי, סופר, מתרגם ומורה.

נולד בטבת תרמ"ד לשאול אהרן ולבת-שבע בווילנה, אז חלק מן האימפריה הרוסית. למד ב'חדר' ובישיבה, וכמו כן למד לימודים כלליים. נטש את הדת, ובשנת 1905 עלה לארץ ישראל. היה בין ראשוני המורים שלימדו בבתי הספר הראשונים בעברית. הוא לימד בגליל בתחילה, במושבות ראש פינה ומטולה, וכשנוסדה הגימנסיה העברית הראשונה בארץ, "גימנסיה הרצליה", היה בין המורים הראשונים בה במקצועות העברית, הלשון והספרות. דושמן היה מורה בגימנסיה ממש עד ימיו האחרונים.

דושמן נתן מכוחו גם לתיאטרון העברי, היה בין מייסדי אגודת "חובבי הבמה העברית", תרגם כחמישים מחזות מספרות העולם, בעיקר מרוסית, וזכה לראותם מועלים על הבימה. הוא נמנה בין מייסדי ספרות הילדים העברית החדשה בארץ, והרבה ליצור שירים, סיפורים מחורזים, מעשיות ותרגומים. שיריו, שהפכו לימים לשירי זמר, התפרסמו מאוד, ומושרים בארץ עד היום. ביניהם נתפרסמו במיוחד: "פה בארץ חמדת אבות", "החלוצים" ו"השקדיה פורחת". הוא נחשב בין חלוצי מחדשי הזמר העברי בארץ.

סיפור השיר "פה בארץ חמדת אבות" מלמד כיצד היו נוצרים שירי העלייה השנייה באותן שנים: בשנת 1912 יצאו תלמידי הגימנסיה העברית הרצליה לטיול לצפון הארץ. מנהל הגימנסיה ד"ר בוגרשוב פנה אל דושמן ואל חנינא קרצ'בסקי המורה לזמרה, וביקש מהם לכתוב יחד שיר לכת שאותו יוכלו התלמידים לשיר ולהפיץ במהלך הטיול ברחבי הארץ. הם בחרו את הלחן היידי הידוע "מארש הגלות", שכתב המלחין הרמן צבי ארליך למילים מאת מוריס רוזנפלד, וללחן זה כתב דושמן מילים שיהוו ניגוד גמור למילות הייאוש והעצב של השיר היידי. השיר נפוץ בכל הארץ, ואף הגיע לארצות הגולה, אך בגולה הוא הושר: "שם בארץ חמדת אבות".

רבים מייחסים לדושמן את כתיבת מילות שיר הילדים המוכר יונתן הקטן, אך יש גם סברה שהשיר נכתב על ידי המחנכת שושנה צ'נסטנוחובסקה. כך נוצרו שירים בתקופת העלייה השנייה: מילים פונקציונליות המותאמות ללחן מוכר.

סיפוריו ושיריו נדפסו ברובם בעיתונות הילדים העברית, בעיתונים: "דבר לילדים", "אלומות", ו"עתוננו". הוא הוציא בעצמו כמה סדרות של ספרות לילדים, כגון "רימונים לילדים", "רימונים לנוער", ו"ספריה לילדים". גם תרגומו ל"פינוקיו", אחד מתוך תרגומים רבים מהסופר האיטלקי קרלו קולודי, התקבל באהבה רבה על ידי דורות של קוראים עבריים צעירים.

ישראל דושמן לקה בלבו ונפטר בשנת 1947 בתל אביב. נטמן ב בבית הקברות נחלת יצחק. הותיר אחריו את רעייתו, לאה לבית קרמין, בן (ראובן), ושתי בנות (עפרה ושולמית). על שמו נקרא רחוב בשכונת נווה זאב בבאר שבע.

מקור: ויקיפדיה