משה שמעון אנטוקולסקי

ר' משה שמעון (שימֶל) הכהן אַנטוֹקוֹלסקי (בכתיב יידי: אנטאָקאָלסקי; ברוסית: Антокольский; לעיתים אנטֶקולסקי, אנטעקאָלסקי; כ"א בסיוון תר"י, מאי 1850 (לפי הלוח היוליאני: אפריל), וילנה – מרץ 1911, שם) היה רב,מגיד מישרים וסופר משכיל איש וילנה.

נולד באביב 1850 באנטוקול, פרוור של העיר וילנה שבצפון-מערב האימפריה הרוסית (מכאן שם משפחתו). אביו, ברוך ראובן, היה אחיו של האמן הנודע מארק אנטוקולסקי. כשהיה בן שמונה נפטר אביו. חרף הקשיים הכלכליים, שלחה אותו אמו ללמוד אצל מיטב המלמדים. בהמשך למד בישיבת ר' מיילס (מיילעס) בווילנה, אצל הרב שמואל איסר כהנא, והתבלט בלימודיו. בשנת תרכ"ז נישא, והיה אב לבנות ובן (ברוך ראובן, שנפטר בא' באדרתרנ"ט, בגיל 25).

בשנת תרכ"ט נסמך לרבנות על ידי רבי יהושע אייזיק שפירא מסלונים ורבי שמואל שטראשון (רש"ש) מווילנה. (בנו, מתתיהו שטראשון, היה מידידיו הקרובים.) בשנת תר"ל ערך את "מקורי הרמב"ם" לר' שמואל שטראשון, והוסיף עליו הערות וחידושים.

בשנת תרל"ד (1873), שלוש שנים לאחר שהפך ר' שמואל יוסף פין את כתב העת "הכרמל" לירחון, נתמנה אנטוקולסקי לעוזרו הראשי.

פרסם הערות ומאמרים תורניים ב"הכרמל", ב"הצפירה", "המגיד" ו"הלבנון", וכן ב"האסיף", ב"גן פרחים" ובמאספים אחרים.

בשנת תרס"ו הוציא בהוצאת שרגא פייבל גארבער בווילנה מאסף בשם "הכרם" ("מכתב עתי לבני ישראל יוצא לחדשים לענייני ספרות ומדע").

חי במחסור, ונאלץ להתפרנס מעבודה כדרשן מסורתי.

אנטוקולסקי נפטר בראשית אביב 1911, בגיל 61. הותיר אישה, בנות נשואות ונכדים.

מקור: ויקיפדיה