מתתיהו שטראשון

הוא לא חסך באמצעים כדי להשיג ספרים שרצה וגם יצר קשרים עם מלומדים, סוחרים ואספנים במקומות שונים בעולם. ביתו וספרייתו נעשו בית ועד לחכמים, הן לאלו מן "הסוג הישן" והן לאלו ה"מודרנים". הוא ניהל קשרי מכתבים מחקריים עם חכמי היהודים של תקופתו, בהם צונץ ושי"ר, והיה בקשר עם המלומדים החשובים בעולם בנושאי היהדות. מבין פעולותיו כאיש ציבור מרכזי בווילנה, מוכר התיקון שלו למכת "החטופים" (קנטוניסטים), אותם ילדי יהודים עניים שהיו משרתים בצבא הצאר. ר' מתתיהו סטראשון הצליח להמיר את חטיפת הילדים בכופר נפש יקר לשלטון הצאר, והחטיפות פסקו בזמנו. הוא ארגן לשם כך מערכת התרמה מסועפת בתוך קהילת וילנה. כאדם ערירי (הוא שכל את שני בניו) ציווה חלק ניכר מרכושו לצורכי ציבור ואת ספרייתו - לקהילת וילנה. במשך כשבע שנים הספרייה כמעט לא תיפקדה, וב-1892 זכתה שוב להיפתח לציבור הקוראים. אך גם אז ובשנים הבאות לא מיצתה הספרייה את תפקידה וניהולה לא ענה על הציפיות.

עיקר פרסומו של ר' מתתיהו סטראשון היה אוסף הספרים הענק שלו, שלימים הפך ל"ספריית סטראשון" בווילנה, שהייתה ידועה בכל רחבי העולם היהודי. הוא היה ביבליופיל דגול, אספן כפייתי, שהקדיש לספרייתו את מיטב כספו וכוחותיו. הוא הצליח לרכוש עבור ספרייתו עותקים נדירים של ספרים תורניים מימי ראשית הדפוס, ואף כמה אינקונבולות, ובהם "מבחר הפנינים", של ר' שלמה אבן-גבירול, אחד מהספרים העבריים הראשונים שנדפסו עם המצאת הדפוס.

ב"ספריית סטראשון" נאספו בתחילה כ-6,000 כרכים, מספר עצום לגבי אמצע המאה התשע עשרה. ר' מתתיהו סטראשון הוריש את ספרייתו לקהילת וילנה, והספרייה המשיכה לגדול כל השנים. ערב השמדת קהילת וילנה, בידי הנאצים ועוזריהם הליטאים, היו בה כ-35,000 כרכים. הספרייה שכנה ברחוב סטראשון, שנקרא על שם מייסדה, ובשנת 1901 עברה למבנה חדש. בשנת 1902 היא נפתחה לקהל, והייתה מהספריות הציבוריות היהודיות הגדולות והחשובות בעולם.

מקורות:  ויקיפדיה.