גרשון ליבמן

בנעוריו למד בישיבת נובהרדוק, ישיבת האם של רשת ישיבות המוסר "בית יוסף" שנקראה על שם המייסד הרב יוסף יוזל הורוביץ ("הסבא מנובהרדוק"), שעברה מנובהרדוק להומל בגלל מלחמת העולם הראשונה ואחרי כן לביאליסטוק בגלל רדיפות הקומוניסטים, ומאותן סיבות עברו ישיבות אחרות מרשת "בית יוסף" למקומות אחרים מהמקומות שבהן נוסדו. רבו המובהק היה הרב דוד בליאכר, מגדולי תלמידיו של "הסבא מנובהרדוק" (נשלח בהמשך להקים את ישיבת "בית יוסף" בקייב שעברה מאוחר יותר למזריץ'). כן הושפע מכמה אחרים מגדולי תלמידי "הסבא מנובהרדוק": הרב אברהם צבי זלמנס (ראש ישיבת "בית יוסף" ברוסטוב שעברה לוורשה) הרב שמואל וינטרוב (ראש ישיבת "בית יוסף" בברדיצ'ב שעברה לפינסק), הרבאברהם יפה'ן (ראש ישיבת נובהרדוק לאחר פטירת ר' יוסף יוזל) והרב מרדכי בלצניק.

בראשית מלחמת העולם השנייה עברו רוב תלמידי הישיבה ורבניה לווילנה. הרב ליבמן העדיף להישאר בביאליסטוק עם המשגיח, הרב ישראל מובשוביץ, וחלק מתלמידיהם. לאחר שהחמירו הרדיפות כלפי היהודים, עברו בפסח ת"ש לבירז', שם נשבעו הרב ליבמן ותלמידיו בספר תורה שלא יפסיקו ללמוד גם בניסיונות הקשים ביותר. בסופו של דבר גם החלק של ישיבת נובהרדוק שהיה בבירז' הגיע לווילנה. בת"ש התחתן עם מרת רחל שנשלחה להשמדה לאחר שהנאצים כבשו את וילנה בתש"א (1941).

בווילנה החל לבלוט כמנהיג. כשעצרה רכבת רוסית בווילנה בשבת אחת ובתוכה יהודים שנשלחו לגלות בסיביר כולל בני ישיבה, שהיה חסר להם ציוד המתאים לתנאים בסיביר, מיד פעל למענם: נכנס לבית הכנסת הגדול וביקש מכל המתפללים שיביאו כסף למטרה זו, והספיק להעביר את הכסף ליהודים שברכבת.

בקיץ תש"א נכבשה ליטא בידי הגרמנים. הם ביצעו מעשי טבח המוניים ביער פונאר הסמוך לווילנה, ולאחריהם הקימו את הגטו. הרב ניצל ממוות כמה וכמה פעמים. פעם אחת תפסו אותו בגורן ושלחו אותו להשמדה. הנאצים הלחימו את קרונות הרכבת שלא יוכלו לברוח. כשני קילומטרים לפני מחנה ההשמדה עצרה הרכבת בגלל הפצצת המחנה, והרכבת הוחזרה לווילנה. נראה שמקרה זה הביא את הרב ליבמן לפתוח בגטו ישיבה במחתרת בדרך נובהרדוק בשם "בית יוסף" ככל הישיבות בשיטת נובהרדוק. הישיבה הגיעה לכ-30 תלמידים שלמדו בתנאים קשים מאוד. הרב פנה לשלטונות הגרמניים וביקש מהם להכיר בישיבה כמוסד חינוכי. לאחר ששאלו אותו מה לומדים בה וענה שלומדים בה תלמוד, סירבו הגרמנים לבקשה. אך לאחר שאמר שלומדים בישיבה גם פילוסופיה, הם הסכימו, וכך הרב ליבמן לימד תורה בחסות הגרמנים.

בנוסף ללימוד תורה ומוסר, התאמץ מאוד בהצלת נפשות, כשהוא מסכן בכך את חייו והצליח להציל כמה מתלמידיו ממשלוחים להשמדה. בתש"ג הועבר עם תלמידיו הנותרים למחנות באסטוניה ובלטביה. כל העת חיפש היכן להסתתר כדי להמשיך בללמוד תורה ומוסר וללמד במידת האפשר, וכן התפלל עטוף בטלית ועטור בתפילין, בכל מקרה שהתאפשר לו.

המחנה האחרון שאליו נשלח היה בסביבות ברגן בלזן. גם שם התאמץ מאוד בקיום המצוות: קיבל תפילין בעבור לחם, השיג ציצית נמנע מגילוח בתער והשיג מספריים כדי למנוע אחרים מאיסור זה, וכבכל מחנותיו הקודמים נמנע מעבודה בשבת, ובמקרה אחד אף ספג מכות חזקות ביותר בגלל סירובו לעבוד בשבת.

היה מתחלק במנת האוכל הקטנה מאוד עם תלמידיו וחבריו, ואף מהמעט שבמעט שנשאר לו, הותיר בצלחת ואמר: "צריך לשמור על צלם אלוקים ולא לאכול כמו חיה". הצליח לשמור בסתר ספר תנ"ך ומשניות, סידור וספר תורה זעיר, ועימם המשיך ללמוד וללמד, וכן להתפלל מסידור ולקיים את מצוות הקריאת התורה.

הוצע לו לברוח דרך הביוב, אך רצה להישאר עם תלמידיו.

לאחר השחרור חיפש גמרא כדי שיוכל ללמד עימה את תלמידיו, לימוד שלא התאפשר בימי השואה, בגלל המחסור בכרכי התלמוד. הוא שלח לבדוק במחנה ברגן בלזן, ואמרו לו שיש שם מסכת עירובין, אך אין אוכל. הרב ליבמן העדיף בכל זאת לעבור לברגן בלזן בגלל האפשרות ללמוד גמרא. הרב שלח להודיע ברחבי המחנה שהוא מקים ישיבה עם תנאי פנימייה מאוד בסיסיים, והגיעו אליו למעלה מ-50 נערים. לצידו כיהן הרב יוסף וילנסקי (חתנו של הרב אליהו לופיאן). לאחר זמן מסוים ועדי ההצלה בארצות הברית ובלונדון תמכו בישיבה והתנאים השתפרו מאוד. הישיבה התבססה וגדלה עד שעברה לעיר צלסהיים ליד פרנקפורט.

בתש"ח (1948) עברה לצרפת והרב ליבמן קרא לה ישיבת "אור יוסף". הרב הרחיב את מוסדות נובהרדוק בצרפת לרשת "'אור יוסף' נובהרדוק" של כ-40 מוסדות ברחבי צרפת לכל הגילאים, לבנים ובנות, סטודנטים וזקנים. עסק גם בשידוך תלמידיו, ועסק רבות בקירוב רחוקים.

לפנייה לכתוב את זכרונותיו, הגיב: "יש אנשים שתפקידם לכתוב היסטוריה, אך אחרים - תפקידם לעשות היסטוריה!"

מקור: ויקיפדיה