דאוטמרגן-שומברג

דאוטמרגן-שומברג במערכת המחנות נאצוויילר-שטרוטהוף, שנמצאו באלזס ובלוריין, וכן במחוזות גרמניה הסמוכים באדן ו-וירטמברג, היו כ -50 מחנות משנה. בסתיו 1944 היו במחנה הראשי כ -7,000 אסירים ויותר מ -20,000 במחנות משנה.

מחנה דאוטמרגן שמברג שבמערב גרמניה היה אחד ממחנות המשנה של מחנה נצוויילר-שטרוטהוף באזור אלזס-לורן בצרפת. מחנות משנה אלה היו משני צדי הגבול בין גרמניה לצרפת. במחנה דאוטמרגן שעל אדמת גרמניה, הועבדו האסירים בכריית מחצבים להפקת דלק סינטטי עבור מכונת המלחמה הגרמנית. רבבות האסירים עבדו וחיו בתנאים בלתי אנושיים ועשרות ומאות אסירים מתו מדי יום.

בין האסירים היו יהודים מווילנה וסביבתה, וכן מערים ליטאיות אחרות ומבלארוס. רוב קורבנות המחנה היו יהודים.

בשנת 1945 מונה ארווין דולד , טייס בעברו, למפקד המחנה. מצבם הנוראי של האסירים זעזע את הקצין בן 24; הצריפים עמדו על אדמת ביצות ולא הייתה להם רצפה. שיעור התמותה, בעיקר מטיפוס, עמד על עד 50 מתים ביום. לבקשתו של דולד, הוזמנה ועדת פיקוח סניטרית לבדיקת המתקנים ההיגייניים והרפואיים. הוא דאג לכך שאסירים יקבלו בגדים ואוכל ושיפור תנאי ההיגיינה. בגיחות הרפתקניות הוא הצליח לרכוש אוכל בעזרת קבוצות קטנות של אסירים שארגן כדי לעזור לו, ובסיוע הכספי של אביו שניהל את החברה המשפחתית. כאשר הורה הגסטפו לארגן כיתת יורים להוצאתם להורג של 23 קצינים סובייטים בין ה -5 ל -7 באפריל 1945, הוא סירב לעשות זאת. באותו חודש שוחרר המחנה. דולד הסגיר עצמו לצבא הכיבוש הצרפתי ונכלא יחד עם 24 נאשמים אחרים שהואשמו בפשעים נגד האנושות. ב -1 בפברואר 1947, על סמך עדויות של אסירים, הוא זוכה כמפקד היחיד של מחנה הריכוז בטענה של "חפות מוכחת".

מקור: ויקיפדיה