הפורט התשיעי

הפורט התשיעי היא מצודה, אחת מתוך מערכת מצודות שהוקמו בסוף המאה ה־19 סביב העיר קובנה שבליטא. לפני מלחמת העולם השנייה שימש הפורט התשיעי, כפורטים אחרים מסביב לקובנה, כבית סוהר. בתקופת הכיבוש הסובייטי (1941-1940) הפך לבית מעצר של הנ.ק.וו.ד. בתקופת הכיבוש הנאצי (1944-1941) שימש הפורט כאתר רציחתם של יהודים ותושבים אחרים מקובנה, יהודים מערים אחרות ושבויי מלחמה מהצבא האדום. באתר נטבחו כ-20,000 בני אדם, מתוכם יותר מ-15,000 יהודים.

הפורט התשיעי שוכן כ־6 ק"מ ממרכז העיר. כיום משמש המקום כמוזיאון וכאתר הנצחה.

בשנת 1902 החלה בנייתו של הפורט התשיעי. העבודות הסתיימו ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה. משנת 1924 שימש המקום כבית הסוהר העירוני. בשנים 1940-1941, במהלך הכיבוש הסובייטי, שימש הפורט כבית מעצר של הנ.ק.וו.ד, שפעל לעצור מי שנחשד בעמדות אנטי-קומוניסטיות. רבים מהם הועברו מזרחה למחנות עבודה בתוככי ברית המועצות.

בעת הכיבוש הנאצי שימש הפורט, לבד ממתקן כליאה ועינויים, כאתר הריגה בשיטת בור ירי שבו נרצחו קרוב ל-20,000 איש (על פי האומדן הסובייטי, שכפי הנראה היה מעט מופרז, מספר הקורבנות היה כ-50,000 איש). הנרצחים הומתו ביריות על שפת תעלות שנחפרו במקום, ונקברו בקברי אחים המוניים. בין הנרצחים היו למעלה מ-15,000 יהודים שרובם הוצעדו למקום מגטו קובנה.

להלן רשימה חלקית של פעולות ההרג אשר בוצעו במקום:

• ב־18 באוגוסט 1941 נרצחו למעלה מ-500 מאנשי האינטליגנציה.
• ב־26 בספטמבר 1941 נרצחו 1,200 גברים, נשים וטף כתגמול על ניסיון להתנקש בחייו של קוזלובסקי, המפקד הגרמני של משמר הגטו.
• ב־30 בספטמבר 1941 נרצחו בין 600 ל 1,000 יהודים.
• ב־4 באוקטובר 1941 נרצחו כ-1,800 איש: חולים, זקנים וילדים ששהו בבית החולים הכירורגי בגטו הקטן.
• ב־28 באוקטובר 1941 נרצחו 9,200 יהודים אשר גורשו באקציה הגדולה שהייתה בגטו הגדול.
• במרץ 1944 נרצחו 1,800 יהודים, רובם ילדים אשר גורשו ב"אקציית הילדים".
• ב־8 במרץ 1944, לקראת חיסול הגטו, נרצחו 130 מהשוטרים היהודים.

בנוסף, נרצחו במקום בין ה-25 ל-29 בנובמבר 1941 קרוב ל-5,000 מגורשים מיהודי וינה, ברלין, מינכן וברסלאו, שנשלחו לקובנה והוצעדו מתחנת הרכבת אל האתר. הרציחות הללו מתועדות בדו"ח יגר. כמו כן, נרצחו במקום שבויי מלחמה מן הצבא האדום.

בסתיו 1943 הוחל במבצע 1005 ובטשטוש הראיות. באוקטובר 1943 הובא למקום קצין יהודי רוסי בשם קוליה ווסילנקו ממחנה שבויים קרוב. עם הגיעו החל מיד בתכנון דרך בריחה. היו מספר תוכניות שנכשלו אך לבסוף, למרות השמירה הקפדנית על היהודים והלא-יהודים שהועסקו במלאכה, ברחו כל 64 האסירים. בעקבות בריחתם נודע בעולם, כשנה לפני תום המלחמה, על מעללי הנאצים בפורט.

אתר ההנצחה

 

כיום פועלים שני מוזיאונים במקום. האחד, הממוקם בתאי הכליאה במצודה עצמה, עוסק בכיבוש הנאצי בקובנה ובו כמה חדרי הנצחה ליהודים שנספו במקום וכן לחסידי אומות עולם מליטא, והשני מוקדש לליטא תחת הכיבוש הסובייטי לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה. כמו כן, ישנו אתר הנצחה הממוקם על קבר האחים של רבבות הנספים במקום.

מתוך: ויקיפדיה

הפורט התשיעי היה מבצר רוסי, שבו רצחו הגרמנים והליטאים יהודים מקובנה ומסביבתה וכן יהודים ממערב אירופה. במבצר היה מרתף סגור בו שוכנו אסירים יהודים, שתפקידם היה לשרוף את גופות הנרצחים ולתפעל את המקום. ב-25 בדצמבר 1943 נמלטו 64 היהודים הכלואים מהפורט התשיעי. חלקם ברחו ליער, חלקם הסתתרו אצל ליטאים, וחלקם הגיעו לגטו ומשם לפרטיזנים. זהו סיפור בריחתם של 64 היהודים מהפורט התשיעי.

גופות הנרצחים הושלכו לבורות וכוסו בעפר, עבודה שהוטלה על כמה יהודים שנבחרו לשם כך. אולם, עם התקרב "הצבא האדום" (צבא ברית המועצות) בסתיו 1943, החל מבצע לטשטוש הרצח - "מבצע 1005", שבמסגרתו הוחלט להוציא את הגופות מהבורות ולשרפן. מלאכה זו הוטלה אף היא על האסירים היהודים.

האסירים היהודים שנבחרו למשימת השריפה של גופות אחיהם, שוכנו יחד עם שבויים יהודים מ"הצבא האדום" במספר תאים במרתף המבצר. דלתות התאים היו חסומות ומופרדות מהמסדרון המרכזי בגדר תיל.

העבודה התנהלה כאשר האסירים כבולים זה לזה בשלשלאות רגליים. מדי יום, לאחר שריפת הגופות, חזרו האסירים לתאיהם, שם קיבלו ארוחת ערב.

כשלא יכלו לשאת יותר את הקושי, החליטו האסירים להימלט מהמקום. הועלו שתי אפשרויות: להתנפל על קציני המשמר ולחטוף את נשקם או לחפור מנהרה מתחת לחומת המבצר (דרך באר שהתייבשה). שמעון איידלמן חפר משך יומיים בבאר, אך לא עלה בידו לפרוץ דרך.

לאחר שורה של בדיקות בתא בו נכלאו, נהגתה תכנית הבריחה: לצאת מהתאים לאחר שהגרמנים יפרשו לחדר המשמר, ולעלות במדרגות ברזל עד דלת שהייתה נעולה. מאחורי הדלת נמשך מסדרון עד לדלת ברזל שנייה, שהובילה למעבר תת-קרקעי לחצר המבצר. במרחק של שלושים מטרים מהיציאה הייתה מנהרה שהובילה לחפיר מסביב למבצר. מעֵבר לחפיר היו חומת בטון וגדר תיל ומאחוריהם - היער.

בביצוע התכנית היו שותפים הפרטיזן וחבר א.ק.א. (המחתרת היהודית בקובנה) - אלכס פייטלסון, האחראי על העובדים - סאשה פודולסקי והנפח - רומאן שאכוב.

פודולסקי בנה מפתח לדלת הברזל הראשונה, אך מאחר שלא הצליח לפתוח את השנייה עלה הרעיון לקדוח בדלת. שאכוב הכין מקדחים לדלת, וקראקינובסקי החל לקדוח בערבים. העבודה התנהלה לאִטה.

כדי להגביר את הקצב, היה צורך שמישהו יקדח גם במהלך היום. לשם כך היה על אחד מהם להתחזות לחולה, אך היה זה פתרון בעייתי משום שהחולים נשלחו להשמדה אחרי יומיים. הם כיסו על קראקינובסקי על מנת שלא יתגלה, אך כדי לא להסתכן הכניסו את מאיר שר בסוד העניין וביקשו ממנו שיחליפו.

בינתיים הכין שאכוב מפתח לדלתות התאים. בהמשך נמצא גם פתרון לפתיחת הדלתות שהיו חסומות בגדר תיל: במקרה התגלה כי אחד העמודים של הגדר רופף וניתן להזיזו.

על מנת להסוות את רעשי הקדיחה, ארגנו האסירים קונצרטים ומסיבות. הגרמנים היו מרוצים מאוד מכך שהיהודים שומרים על מצב רוח טוב.

לאחר שהדלת נקדחה, היה צורך לפנות את המנהרה שהייתה חסומה בעצים. נמיאנוב הציע לגרמנים להשתמש בעצים היבשים לצורך שרפת הגופות. האסירים רטנו על העבודה הנוספת, אך הגרמנים קיבלו את ההצעה וכך פונתה המנהרה. בזמן זה אף נבנה סולם מעץ שנגנב מהנגרייה.

ב-24 בדצמבר 1943 כינסו הגרמנים את האסירים והודיעו להם שכל אחד יקבל לחם, יי"ש (יין שרף - משקה אלכוהולי זול) ויום חופש לרגל חג המולד. קבוצת הפעילים הודיעה לכל האסירים שהבריחה מהמבצר תבוצע למחרת. נקבעו קבוצות בריחה וחולקו תפקידים.

בערב נכנסו השומרים הגרמנים לחלק מזון ועזבו את המבצר. לאחר זמן מה יצאו האסירים בצורה מסודרת מהתאים למסדרון, שבקצהו עמדו אסירים חמושים בסכינים על מנת לשמור על השקט והסדר. האסירים עברו במסדרון. לאחר שהחלוץ אישר שהשטח נקי, יצאו כולם לחצר המושלגת. האסירים הסוו עצמם בסדינים לבנים והגיעו לפתח המנהרה. הם ירדו במנהרה ועלו לחומה בעזרת הסולם. פייטלסון עלה ראשון וחתך את גדר התיל. כל האסירים הצליחו לצאת מהמבצר בלי להתגלות והתפזרו ליעדים עליהם החליטו מראש.

עם בוקר הגיעו הגרמנים וגילו שהמבצר ריק. הם הזעיקו תגבור ופתחו במרדף. האסירים שברחו ליער נתפסו כולם, למעט שלושה. הקבוצה שהייתה מיועדת להגיע לגטו הצליחה להגיע למעון המחתרת בגטו. משם הוברחו חבריה ליער והצטרפו לפרטיזנים.

מקור: ארגון הפרטיזנים