חיי הרוח

חיי תרבות עשירים ומגוונים התנהלו בגטו. בעדיפות ראשונה היו הילדים וחינוכם. מיד לאחר כליאת יהודי וילנה בגטו נפתחו בתי הספר הראשונים. הלימודים שובשו לא פעם על ידי האקציות אך חודשו בסוף נובמבר. לילדים ששני הוריהם עבדו מחוץ לגטו הוקמו גני ילדים. בשני בתי הספר היסודיים למדו בתקופות שונות 700-900 תלמידים בני 5-12. במחנה "קייליס" הוקם בית ספר יסודי בו למדו כ-120 תלמידים. כמו כן היו בגטו בית ספר תיכון בן ארבע כיתות בו למדו כ-100 תלמידים, בית ספר יסודי דתי בו למדו עשרות תלמידים וישיבה. הוקמה אגודת מורים ובה היו למעלה מ-100 חברים. במסגרת האגודה נערכו הרצאות בתחומי חינוך ונושאים כלליים.  זמן קצר לאחר הקמת הגטו נוסדו בו שני בתי ספר. זה נעשה ביוזמת המורים והיודנראט נתן את תמיכתו. בנובמבר 1942 התווסף בית ספר שלישי.לאחר תקופת האקציות התייצב מספר התלמידים על כ-1,500 ילד. בנוסף פעלו שני גני ילדים ובית ספר ברמה תיכונית עם כ-100 תלמידים.  נערכו גם קורסים מקצועיים לבנים ובנות והבוגרים אף זכו בשיינים. פעל גם בית ספר למוסיקה בעל שלוש מגמות לימוד עם כ-100 תלמידים.

בבתי הספר התקיימו חגיגות וטקסים הקשורים במועדי ישראל ובאירועים היסטוריים – ספרותיים שונים. הקשר בין המורה לתלמיד היו הדוק ביותר, עם הרבה רגש, והפעילות הייתה אינטנסיבית ביותר. קרוק מציין ביומנו ב-8 במרץ 1942 לאחר ביקור בשתי עצרות: "מתוך המעטה של פונאר פורצים החוצה חיים השואפים למחר טוב יותר...היום היה בשבילי יום כיפור קטן. לא יכולתי לשלוט בעצמי, הדמעות זלגו כמו ממעיין...אולם מלא אנשים בוכים...קשה לספר מה זה אומר היום לבכות בגטו וילנה".

בגטו נוסדו מועדון לנוער (לבני 18-16) ומועדון לילד, אשר קיימו פעילות ענפה עד להתמיה של חוגים, משפטים היסטוריים, דרמה, הרצאות על סופרים וכדומה. יצחק רודאשבסקי נותן ביטוי נלהב ביומנו ב-9 בינואר 1943: "הערב חגיגת המועדון הגדולה...עד 12 בלילה הראה החוג הדרמטי שלנו את כוחו...רוחנו שאנו נושאים אותה בגאון בין חומות הגטו, תהיה המתנה היפה ביותר לעתיד הזורח עתה. יחי הנוער! הקדמה של עמנו".

היודנראט נתן דעתו לטיפול בילדים, יתומים וילדים במצוקה והקים פנימייה לבנים, פנימייה לבנות, בית יתומים לגיל הרך ומעון יום לילדים של הורים עובדים. תוכנית הלימודים של בתי הספר התגבשה לאחר חילוקי דעות, וכללה בנוסף ליידיש ומקצועות כלליים גם עברית, תנ"ך ומקצועות של ארץ ישראל.

ספורט ושחמט:

פנייה בכתב של ה"יוגנט קלוב" (מועדון הנוער) אל מנהל הספריה בגטו וילנה בבקשה לקבל ספרים עבור המועדון

נערכו תחרויות ואליפויות בין קבוצות מהגטו וגם ממחנה העבודה קייליס. 

הענפים הנפוצים היו אתלטיקה (ריצות, קפיצות ואפילו מרתון ), כדורעף, כדורסל, טניס שולחן והתעמלות וריתמיקה. ביולי 1942 הוקם מגרש ספורט. בין 400 ל-1,200 איש עסקו בספורט בצורה זו או אחרת ובנוסף לכך תלמידי בתי הספר.

התקיימה גם פעילות ענפה בשחמט, כולל אליפויות וחלוקת פרסים.

אירועי תרבות: בגטו נערך מגוון רחב של פעילויות על במות אמנים, בתי ספר ופנימיות, בעצרות וכיו"ב. חגיגות רבות היו במועדי ישראל ובחגים "חילוניים" כמו 1 במאי, ראש השנה האזרחית ו-ט"ו בשבט. ב-ט"ו בשבט שחל בינואר 1943 נערכו חגיגות בבתי הספר תחת הסיסמה "דרישת שלום מילדי הגטו לילדים בארץ ישראל" (!).היו גם ערבי עיון בארגון הסופרים והאמנים ותחרויות ספרותיות עם הענקת פרסים (ובין הזוכים היו המשורר אברהם סוצקבר, הספרן הרמאן קרוק והמשורר והמלחין הירשקה גליק). נערכו גם תערוכות ציורים ותחרויות עם פרסים ונתגלה כישרון הציור הנדיר של הילד בן ה-11 שמואל בק (שברבות הימים זכה לשם עולמי).

מתוך: שני אמרגי ונוהר עודד, יוסף ויסמן- חיי הרוח והתרבות היהודיים בווילנה

לקריאה נוספת בבלוג הספרייה הלאומית