תקופת המלחמה
Lietuva senose fotografijose
מעט אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה, באוקטובר 1939, במסגרת הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, פלשה רוסיה הסובייטית לווילנה ומסרה אותה לידי ליטא. פליטים יהודים מפולין, בה היו אזורי כיבוש גרמני ואזורי כיבוש רוסי, מצאו בווילנה מקלט. ביוני 1940 סופחה ליטא לברית המועצות. השלטונות הסובייטים סגרו מוסדות תרבות ומשרדים יהודים וציונים. העיתונות היידית כולה הוחלפה בגופי עיתונות של המפלגה הקומוניסטית. יהודים רבים, ציונים, בונדיסטים ו"בורגנים", הוגלו לפנים השטח הסובייטי, שם הוחזקו רבים מהם במחנות מעצר.
הגרמנים נכנסו לווילנה ב-24 ביוני 1941, והתקבלו על ידי האוכלוסייה הליטאית בפרחים ובתרועות שמחה. מיד החלה רדיפתם של יהודי וילנה, כ-80,000 במספר. עוד לפני שנתחם הגטו, נרצחו כ-35,000 יהודים בפונאר. בינואר 1942 התאחדו כל הארגונים הפוליטיים היהודיים והקימו ארגון לוחם בשם "הארגון הפרטיזני המאוחד" (FPO), -בפיקודם של יצחק ויטנברג, יוסף גלזמן ואבא קובנר. מטרת הארגון בתחילת דרכו הייתה להילחם בתוך הגטו ולא להצטרף לפרטיזנים ביערות. הארגון הבריח תחמושת, ביצע מעשי חבלה, הוציא עלון מחתרתי ועסק גם בזיוף מסמכים. ב-5 ביולי 1943 נעצר המפקד ויטנברג. כשהובל אל מחוץ לגטו, תקף ה FPO את משמר הליווי, והצליח לשחררו. הארגון גייס מיד את כל היחידות. הגרמנים הציבו אולטימאטום: ויטנברג יסגיר את עצמו עד הבוקר, ולא, יחוסל הגטו כולו. אחרי שעות ארוכות של דיונים קשים, הסגיר עצמו ויטנברג, ונרצח על ידי הגסטאפו. אז החליטו אנשי ה FPO לצאת אל היערות.
בספטמבר 1943 החלו הגרמנים בתהליך חיסול גטו וילנה. בבוקר ה-1 בספטמבר נכנסו החיילים הגרמנים לגטו. ה FPO גויס מיד. יעקב גנס, ראש היודנראט הפציר בגרמנים לעזוב, והם עזבו. גנס, כראשי יודנראטים אחרים, היה דמות שנויה במחלוקת. אחדים ראו בו משתף פעולה עם הגרמנים, ואילו אחרים סברו שמילא את פקודות הגרמנים במטרה להציל כמה שיותר יהודים. ב-15 בספטמבר נורה על ידי הגסטאפו לאחר שהואשם בסיוע למחתרת.
בארבעת הימים הראשונים של ספטמבר 1943 גורשו 8,000 יהודים נוספים אל מחנות עבודה באסטוניה. באותם ימים עזבו את הגטו 200 לוחמים(, והצטרפו לפרטיזנים. ב-15 בחודש שוב הוקף הגטו. הגרמנים נסוגו כשנוכחו לדעת כי לוחמי ה FPO ערוכים להתנגדות. ב-23 בחודש צוו היהודים להתכונן לגירוש נוסף, האחרון. מעריכים כי כ-100,000 יהודים מווילנה ומהסביבה נספו בגטו וילנה בימי השואה.
ויש גם שואה אחרת / מאת שושנה רשף
ויש גם שואה אחרת, כזו שרבים עוד לא יודעים עליה. הסיבה היא שעל שואה זו לא חקרו עדיין ועד היום רבים לא שמעו עליה..
מה שכן ידוע שמיליוני יהודים ברחו על נפשם לברית המועצות מפני הנאצים מתוך תקווה להינצל. חלקם אכן הצליחו. אך היו כאלה שהוגלו על ידי הסובייטים עצמם, כי ראו בהם קפיטליסטים, כלומר -אויבי האנושות ,ובעיקר של העם הרוסי.
המקום-ווילנה, פולין באותם הימים. הזמן-יוני 1941 . שבת, השעה 5 לפנות בוקר. דפיקות רועמות על הדלת.
תוך חצי שעה נאסרה משפחתי, פופקו וכהנא. וכל זאת כי היו אמידים, כלומר "אויבי המשטר" -פושעים .
תוך חצי שעה הם נעקרים מביתם עם מטלטלים מעטים לתוך משאיות, בדרך אל קרונות הבקר שבתחנת הרכבת. היעד-סיביר, ערבות רוסיה הידועות לשימצה. אבי ודודי גברים צעירים, הופרדו מאיתנו כבר בתחנת הרכבת. אותם הובילו לעבודות כפיה באחד הגולגים ,אותם מחנות הריכוז בברית המועצות, אי שם בהרי אורל הרחוקים. ביערות עבותים, בתנאים בלתי אפשריים, בקור של מינוס 60 מעלות, מושפלים, מורעבים ומותשים הם כורתים עצים . רק בנס שרדו. אחרי שנים חזרו חולים ונכים. והם היו ברי המזל. מתוך רבים רבים אחרים שלא חזרו. מאות אלפים נפטרו או נעלמו בלי השאר עקבות. וכל פשעם כי היו עשירים או ציונים או בונדיסטים.
שנים של נדודים ברחבי רוסיה הגדולה, ממקום למקום, בלי מושב של קבע, בתנאים של מחסור בתזונה וביגוד , בלי לימודים מסודרים, בלי ספר או משחק, ובעיקר בלי בטחון של מה יביא עמו המחר . כך אבדה לנו הילדות. ואת זה אי אפשר להשיב ולזה אין פיצוי.
עם גמר המלחמה ,וגם אז בדרכים עקלקלות ומסוכנות ,הגענו לארץ. עולים חדשים שמנסים להכות שורשים במולדת החדשה, אבל שלנו.
נספח
קטע מתוך עדות אמי כפי שכתבה במכתב לאחיה שחי בארץ, כבר אחרי שהמלחמה הסתיימה:
..."עמדנו בתוך הקרונות הדחוסים, צמאים לאוויר צח, עייפים ומיואשים. היינו שם נשים, זקנים וילדים. את הגברים הפרידו מאיתנו ומעט הכסף שלנו היה איתם. הרגשנו אבודים וללא תקווה."
עשרות שנים יותר מאוחר מצאתי מכתב ביידיש, שכתב סבא שלי אל בנו שחי בארץ כבר משנות ה-30 :
"תקופה ארוכה לא כתבתי לכם כי לא יכולתי להודיע לכם ולא רציתי לספר לכם על כאב הלב, על האסון הנורא והאיום שקרה לנו. אנו שבורים ומודאגים. איבדנו את הבית ואת הכבוד, ובמיוחד את הילדים שלנו בוריס (אבא שלי) ונתן (דודי-אח של אמא)."
צרו איתנו קשר:
הפייסבוק שלנו
