ברוניסלובס פאוקשטיס

ברוניסלובס פאוקשטיס (בליטאית: Bronislovas "Bronius" Paukštys;‏ 1897 – 1966) היה כומר ליטאי קתולי, שהציל כ-120 ילדים יהודים ו-25 מבוגרים יהודים בתקופת השואה בליטא. הוא הוכר כחסיד אומות העולם בשנת 1977.

פאוקשטיס היה מורה בבית ספר יסודי לפני שהצטרף למסדר הסלזיאני של דון בוסקו (Salesians of Don Bosco) וקיבל השכלה באיטליה. הוא הוסמך ככומר בשנת 1935, עבד בויטנאיי, סלדוטישקיס וקובנה. במהלך מלחמת העולם השנייה עזר ליהודים בזיוף מסמכים ובמציאת מקומות מסתור. לאחר המלחמה נעצר על ידי ה-NKVD הסובייטי ונידון לעשר שנים בגולאג. הוא חזר לליטא בשנת 1956.

ביוגרפיה

פאוקשטיס נולד בקורינה שבאזור קזלו רודה. הוא היה הילד התשיעי במשפחה. הוא למד בבית ספר יסודי בלקצ'יאיי ובגימנסיה בקובנה. הוא קיבל תעודת מורה והחל ללמד בשנת 1911. בשנת 1918 סיים קורסים למורים בקובנה ולימד בבתי ספר יסודיים בשבדיסקיאיי. בשנת 1925 התוודע למסדר הסלזיאני של דון בוסקו והצטרף אליו. יחד עם אחיו יוזאס (Juozas) ושמונה ליטאים אחרים נסע לאיטליה. לאחר שנתיים הוא החל בתקופת חניכות (Novitiate) ובשנת 1928 התקבל למסדר. לאחר מכן למד פילוסופיה בטורינו. בשנת 1929 פרסם דרמה של שש מערכות, Sūnus vėjavaikis (הבן האובד), במריאמפולה. לאחר סיום הלימודים בילה שנה בבורגומנרו ושנתיים בטורינו, שם עזר בעריכת פרסום סלזיאני. בשנים 1931–1935 למד תאולוגיה במוסד להכשרה לימודית דתית של המסדר הסלזיאני בטורינו והוסמך ככומר ביולי 1935.

פאוקשטיס חזר לליטא בשנת 1937 והפך למנהל המרכז של המסדר הסלזיאני בויטנאיי (Vytėnai). במקביל לימד שפה וספרות ליטאית בבית הספר הסלזיאני. לאחר מכן הוצב במקומות שונים בליטא. הוא היה רקטור של כנסיית סנט מיכאל המלאך, בקובנה, בשנים 1940–1942, ודיקן כנסיית השילוש הקדוש בקובנה בשנים 1942–1946. הוא זייף תעודות לידה ותיעוד טבילה ליהודים מגטו קובנה, במיוחד לילדים. הוא עזר לכ-120 ילדים יהודים. הוא הסתיר כ-25 מבוגרים בכנסייה או במשרדו עד שנמצא להם מקום בטוח יותר עם חקלאים בסובאלקיה. במכתב משנת 1963 נזכר פאוקשטיס כי הסתתר מהגסטפו בשלוש הזדמנויות והעריך כי הוציא 6,000 או  ,7,000 רייכסמארקים בסיוע ל-200 יהודים. הוא נעזר באחיו יוזאס שהוכר גם הוא כחסיד אומות העולם. מאמצי ההצלה שלו תוארו על ידי הירש אושרוביץ' ב-"ספר השחור".

באוגוסט 1946 נעצר פאוקשטיס על ידי ה-NKVD, הואשם בסיוע לפרטיזנים הליטאיים האנטי-סובייטים, ונשלח למחנות גולאג למשך עשר שנים. עבודה פיזית קשה, כולל במגרסת אבנים בבניית כבישים, פגעה בבריאותו. הוא חזר מאומסק לליטא באפריל 1956 ושימש לזמן קצר בתפקיד דתי באליטוס. לאחר שנשא דרשה שנחשבה אנטי-סובייטית, נאלץ להסתתר. הוא הפך לכומר בסימנה בשנת 1964. הוא נפטר בדצמבר 1966 בקובנה ונקבר בסוטקאי (Sutkai). הוא הוכר לאחר מותו כחסיד אומות העולם בשנת 1977 וזכה בצלב מציל החיים הליטאי (Žūvančiųjų gelbėjimo kryžius) בשנת 1999.

מתוך: ויקיפדיה