הלנה הולצמן

הלנה הולצמן (בגרמנית: Helene Holzman;‏ 30 באוגוסט 1891, יינה – 25 באוגוסט 1968) הייתה אמנית, ציירת, סופרת וחסידת אומות העולם מגרמניה.

הולצמן הייתה בתם של זוג רופאים תושבי יינה, זיגפריד שפסקי ואשתו, מרגרטה לבית קוך (Koch). ב-1908 למדה בבית הספר לציור של הצייר האקספרסיוניסטי הגרמני אריך קויטן ואחיו פריץ ביינה, יחד עם אוטו הרביג וקלרה הרנק , שלימים הפכו אף הם לציירים (הרנק הייתה לימים אמם של ארוויד הרנק , מתנגד הנאצים שנרצח, ופלק הרנק, מתנגד הנאצים אף הוא). את פעילות בית הספר מימנה קרן קרל צייס, שאחד ממיופי הכוח שלה עד 1907 היה אביה של הולצמן.

לאחר מכן הייתה הולצמן, כמו קלרה הרנק, מורה ומתורגמנית, וכן מוכרת ספרים. היא נישאה למוכר הספרים היהודי מקס הולצמן והשניים עברו לקובנה עם שתי בנותיהם, מרי ומרגרטה. בקובנה ניהל הולצמן בית דפוס וחנות ספרים. בית הדפוס שלו התמחה בפרסומים בשפות זרות.

לאחר הכיבוש הגרמני בקיץ 1941, נרצחו בעלה של הולצמן, מקס, ובתה הגדולה מרי על ידי הגרמנים ובעלי בריתם. הולצמן שיתפה פעולה עם מספר נשים שניסו להציל ילדים יהודים מגטו קובנה. חלק מהיהודים שהצילה הולצמן היו מוכרים לה מלפני המלחמה, וחלקם היו זרים לה. הולצמן נתנה שיעורים פרטיים והיא ובתה מרגרטה השתמשו במשכורותיהן כדי לקנות אוכל ליהודים שהיו אסירים בגטו קובנה. בין היתר סייעו השתיים לאדווין גייסט, מלחין יהודי, שמאוחר יותר הצליח לצאת מהגטו באמצעות שתדלנותה של מאהבתו של הלמוט ראוקה, ממפקדי הגטו הגרמניים שאף פיקד על רצח המוני של חלק מיהודי הגטו ב-28 באוקטובר 1941 בפורט התשיעי. מאוחר יותר נתפס גייסט ונרצח. להולצמן סייעה חסידת אומות העולם אולגה דאוגובייטנה (Olga Dauguvietenė).

אחת מהנערות היהודיות שניצלה בידי הולצמן, פרומה קוצ'ינסקיינה (Kučinskienė) לבית ויתקין, אומצה על ידה לאחר המלחמה, משהתגלה שהיא נותרה יתומה ובודדה עקב רצח כל בני משפחתה.

בשנת 1965 עזבו הולצמן ומרגרטה את ליטא ועברו לגור בגרמניה. בשנת 1966 ביקרה הולצמן בישראל וזכתה לקבלת פנים חמה מהיהודים שהצילה.

בשנת 1968 נפגעה הולצמן בתאונת דרכים ומתה מפצעיה.

בשנת 2000 הונצחו קורותיה של הולצמן בשנות הכיבוש הגרמני של ליטא בספר "הילד הזה נועד לחיות" (Dies Kind soll leben) שכתבו בתה מרגרטה וריינהרד קייזר.

בשנת 2005 הכיר יד ושם בהולצמן כחסידת אומות העולם.

מקור: ויקיפדיה

צפייה בסרט Etude of Hope

זו עדותה האישית של אשה ששרדה שלוש שנים של כיבוש נאצי בליטא ונמלטו אל אזור הקווקז ברוסיה. הלן הולצמן: אשה אמיצה ממוצא גרמני, בעלת אזרחות ליטאית, שחיה מחוץ לגטו היהודי, אך קשורה קשר הדוק לתושבי הגטו; יהודייה למחצה אך נחשבת לגרמניה.

להוטים להתרחק מהתנועה הנאצית שהפכה איומה עוד יותר בגרמניה בסוף שנות השלושים, מקס הולצמן, מו"ל יהודי-גרמני, מוכר ספרים, ואשתו הלנה, אמנית, התיישבו בעיר הליטאית קובנה עם מארי ומרגרטה, שתי בנותיהם הצעירות. ב -1940, ליטא הפכה חלק מברית המועצות, והרוסים סגרו את חנות הספרים של מקס הולצמן, ואילצו אותו לחפש עבודה בווילנה, לשם התכוונה המשפחה לעבור. כאשר פלשו הגרמנים לליטא ב- 1941, מצאו עצמם ההולצמנים לכודים במערבולת של אנטישמיות ואלימות. מקס ומארי, בתם הבכורה של בני הזוג, נעצרו והומתו.

הלן היתה משותקת מאובדן יקיריה. גם חייה שלה היו בסכנה בגלל הידיעה הכללית על נישואיה ליהודי ועל הפעילות הפציפיסטית של מארי. אבל היא סירבה להיות קורבן, נחושה בדעתה להציל את חייה של ילדתה הצעירה ולעזור ליהודים אחרים להינצל מהנאצים ומהאנטישמים הליטאים. הלנה ובתה מרגרט לא נכנסו לגטו. במקום זאת עודדה הלנה את תושבי הגטו לברוח. בעזרת אנשים טובים, היא הצליחה לספק לרבים מהם מקומות מחבוא וזהויות חדשות, ועזרה להם לעבור למקום מבטחים. ב -1945 החלו השלטונות הסובייטיים בליטא לגרש גרמנים - גם אלה ממוצא יהודי - לאזור הקווקז ברוסיה, הולצמן ובתה שרדו לאחר שקיבלו התרעה מוקדמת.

עד פרישתה ב -1957, עבדה הלן כמורה גרמנית, תחילה באוניברסיטת קובנה, שם פוטרה על כך שדיברה על סטודנטים שנחשבו למתנגדים פוליטיים. היא עברה לגרמניה ב -1965.