יאן זווארטנדיק

פסלה לוין, ילידת אמסטרדם, התחתנה עם יצחק לוין בשנת 1940 והפכה לאזרחית פולין. עם סיפוח ליטא לברית המועצות ביולי 1940 שהתה פסלה בקובנה ויציאתה נאסרה. נראה היה כי אין דרך להימלט, אך פסלה החליטה לפנות לשגרירות הולנד במדינות הבלטיות, ששכנה בריגה שבלטביה. ביולי 1940 כתב בדרכונה בצרפתית השגריר, ל. פ. י. דה-דקר, "קונסוליית הולנד בריגה מצהירה בזאת שאין צורך בוויזה לשם כניסה לסורינאם, קוראסאו ושטחים אחרים של הולנד ביבשות אמריקה." לאחר שפסלה קיבלה הערה זו בדרכונה, הערה שהיוותה מעין ויזה, ניגש בעלה, ד"ר יצחק לוין, לקונסול ההולנדי, יאן זווארטנדיק (Jan Zwartendijk), בקובנה שבליטא וביקש ממנו לכתוב טקסט דומה במסמכים (Leidimas) ששימשו בתור תעודת הזהות שלו. ב-22 ביולי 1940 קיבל לוין הערה זו, והיתה זו ה"ויזה" הראשונה מסוג זה שהוצאה בקובנה. נוכח "ויזה" זו לקוראסאו היה מוכן הקונסול היפני צ'יונה ("סמפו") סוגיהארה להחתים דרכונים עם ההערה "ויזת מעבר". ביולי 1940 התבקש יאן זווארטנדיק להחליף את הקונסול ההולנדי בקובנה. למעשה, זווארטנדיק לא היה דיפלומט מקצועי. הוא היה נציג חברת "פיליפס" בליטא, אך הוא היה הולנדי ולא נמנה על אוהדי הנאצים. בכך שהסכים לקחת על עצמו את תפקיד "הקונסול ההולנדי בפועל", לא יכול היה זווארטנדיק לנחש מה צפנה עבורו הקריירה הדיפלומטית הקצרה. לאחר שהעניק ליצחק לוין את ה"ויזה" לקוראסאו, ששימשה בתור המפתח לקבלת ויזת המעבר היפנית וכן ויזת יציאה סובייטית, השיגו שני סטודנטים הולנדיים ללימודי תלמוד בפולין, נתן גוטווירת וחיים נוסבאום, שהיו אף הם פליטים בליטא, את אותה "ויזה" מזווארטנדיק והפיצו את השמועה. בתוך שעות הגיעו מאות יהודי אחוזי בהלה לשגרירות ההולנדית בבקשה להשיג מזווארטנדיק את אותה חותמת לקוראסאו. מ-23 ביולי 1940 עד 3 באוגוסט, כאשר הסובייטים סגרו את השגרירויות והקונסוליות בקובנה, הספיק זווארטנדיק להנפיק בין 1,200 ל-1,400 "ויזות" לקוראסאו. הקונסוליה היפנית הוציאה קרוב ל-2,000 ויזות מעבר ובחלקן נעשה שימוש חוזר כאשר נשלחו בחזרה מיפן לקרובים. בסיכום הגיעו ליפן עם ויזות אלו בין 2,100 ל-2,200 פליטים יהודים. פליטים אלו נשארו ביפן בין שלושה לשמונה חודשים. איש מהפליטים לא הגיע לקוראסאו, אך יותר ממחציתם המשיכו למדינות חופשיות. כאלף מהם הועברו על ידי היפנים לשנחאי שבסין, שם שרדו את המלחמה. ב-3 באוגוסט 1940 אולץ זווארטנדיק לסגור את הקונסוליה בקובנה. במשך יתר החודש ניסה לחזור להולנד, אך לפני כן שרף את כל המסמכים הרשמיים וסילק כל רמז לפעילות בלתי חוקית שיזם למען היהודים. את יתר שנות המלחמה בילה בהולנד, בעבודה בחברת "פיליפס". מעולם לא סיפר לאיש על פעולותיו בתקופת המלחמה. ממשלת הולנד גילתה פרטים על פעילותו בשנת 1963.

ב-6 באוקטובר 1997 הכיר יד ושם ביאן זווארטנדיק בתור חסיד אומות העולם.

מקור: יד ושם

זווארטנדיק לא חשף את פעולותיו בתקופת המלחמה. ממשלת הולנד גילתה פרטים על פעילותו בשנת 1963. זווארטנדיק נפטר באיינדהובן ב-1976 והותיר אחריו שלושה ילדים.

ב-6 באוקטובר 1997 הכיר יד ושם בזווארטנדיק בתור חסיד אומות העולם.

ברוטרדם ובוילנה הוקמו אנדרטאות לזכרו ובקובנה הוצב שלט לזכרו במבנה בו פעלה הקונסוליה ההולנדית.

ב-10 בספטמבר 2012 העניקה רפובליקת ליטא לזווארטנדיק את אות צלב הצלת החיים, אשר מוענק לאנשים שסיכנו את חייהם כדי להציל אחרים.

ויזה מצילת חיים חתומה על ידי יאן זווארטנדיק - 1940

הולנד התנצלה על יחסה ל"שינדלר ההולנדי", שננזף לאחר שהציל מאות יהודים/עופר אדרת עיתון הארץ 18.10.2018

מנהליו של יאן זווארטנדיק, דיפלומט שניפק בתקופת השואה ויזות מזויפות, האשימו אותו לאחר המלחמה בהפרת נהלים. לאחר פרסום ספר על הפרשה, הודיע שר החוץ כי ההתנהלות המשרד היתה "בלתי ראויה".

משרד החוץ ההולנדי התנצל בפני משפחתו של הדיפלומט יאן זווארטנדיק, הידוע בכינוי "שינדלר ההולנדי", שהציל אלפי יהודים בשואה אך ננזף על מעשיו לאחר תום המלחמה. שר החוץ ההולנדי, סטף בלוק, הודה השבוע כי היחס של משרדו כלפי זווארטנדיק היה "בלתי הולם", הביע את ההערכה של הולנד כלפי מעשיו במלחמת העולם השנייה והעביר התנצלות למשפחתו.

לפי אתר "יד ושם", בקיץ 1940 זווארטנדיק ניפק ליהודים בעיר קובנה, שם כיהן כקונסול של הולנד, בין 1,200 ל-1,400 ויזות מזויפות שנועדו לאפשר להם כניסה למושבה ההולנדית קוראסאו. במסמכים הוא כתב כי "קונסוליית הולנד מצהירה שאין צורך בוויזה לשם כניסה לסורינאם, קוראסאו ושטחים אחרים של הולנד ביבשת אמריקה".

במבצע ההצלה השתתפה גם הקונסוליה היפנית המקומית, בראשות צ'יאונה סמפו סוגיהארה, שסיפקה למי שהחזיק בוויזות המזויפות אשרת-מעבר שאיפשרה להם לצאת מליטא, שהיתה אז תחת שלטון ברית המועצות, ולהגיע ליפן. משם, כביכול, הם היו אמורים להמשיך לאמריקה. בדרך זו, יצאו מאירופה כ-2,000 פליטים יהודים. יותר ממחציתם המשיכו משם למדינות חופשיות.

בטרם אולץ לסגור את הקונסוליה, בתחילת חודש אוגוסט 1940, שרף זווארטנדיק את כל המסמכים הרשמיים וסילק כל רמז לפעילות בלתי חוקית שיזם למען היהודים. ב-1976 הוא מת. לאחר מותו הוקמו לזכרו אנדרטאות ברוטרדם שבהולנד ובווילנה שבליטא. ב-1997 הכיר יד ושם בזווארטנדיק בתור חסיד אומות העולם. ב-1985 הוכר גם עמיתו היפני, סוגיהארה, כחסיד אומות עולם.

בספר חדש בשם "הצדיק" (De rechtvaardigen), פרי עטו של הביוגרף ההולנדי יאן ברוקן, נטען כי אחרי המלחמה משרד החוץ ההולנדי הוקיע את זווארטנדיק על כך ש"הפר את הנהלים". שר החוץ ההולנדי, יוזף לונס, לימים מנכ"ל נאט"ו, אף נזף בו באופן אישי. ילדיו של זווארטנדיק סיפרו כי נפגע קשות מכך. בספר נטען עוד, כי משרד החוץ ההולנדי פעל למנוע הענקת אות אבירות מלכותי, שזווארטנדיק היה מועמד אליו, בלי קשר לפועלו למען היהודים.

בעקבות פרסום הספר, החודש שב הנושא לכותרות בהולנד ומשרד החוץ נשאל על עמדתו בפרשה. השבוע דיווח שר החוץ ההולנדי לפרלמנט כי משרדו העביר התנצלות רשמית למשפחתו של זווארטנדיק, בה נכתב, כי אם המידע החדש נכון, הרי שהתנהלות המשרד היתה "בלתי ראויה" והוא ראוי להתנצלות.

בחודש יוני האחרון דווח כי ילדיו של זווארטנדיק נפגשו עם המלך ההולנדי וילם-אלכסנדר ועם שר החוץ בלוק במהלך טקס חנוכת אנדרטה לזכרו בליטא. בפגישה, שנערכה ללא נוכחות כלי תקשורת, הובעה הערכת הולנד על פועלו של אביהם במלחמה.

קרא עוד בכתבתו של כנען ליפשיץ בינואר 2018 באתר Jewish Telegraphic Agency

בשנת 2022 התקיים בבית וילנה אירוע הוקרה לפועלו של יאן זווארטנדיק.