דפוס ראם

אתר דעת

דפוס ראָם (כתיב יידיש; יש לקרוא: רוֹם), המוכר יותר בשם דפוס והוצאת האלמנה והאחים ראם (לפעמים גם סתם דפוס וילנה, וגם בכתיב וילנא, ווילנא או ווילנה), הוא בית דפוס יהודי והוצאת ספרים שפעלו בווילנה מסוף המאה ה-18 עד תחילת המאה ה-20. הדפוס מפורסם בעיקר בזכות מהדורת התלמוד הבבלי שהוציא לאור בשנים תר"מ-תרמ"ו (1880 - 1886), מהדורה המשמשת יסוד לכל הדפסות התלמוד הבבלי עד היום.

הדפוס נוסד ברישיון השלטונות הרוסים בידי ברוך בן יוסף ראם בשנת תקמ"ט (1789) בעיירה אזאר שליד גרודנו (הורודנא), והיה הדפוס העברי הראשון בליטא. ב-1799 העביר ברוך ראם את הדפוס לווילנה. הוא נפטר בתקס"ג (1803) והדפוס עבר לידי בנו, מנחם מן ראם. בשנת תקצ"ד (1834) החל להדפיס, ביחס עם המדפיס שמחה זימל מהורודנא, מהדורה חדשה של התלמוד הבבלי עם פירוש הרי"ף ופירושים נוספים. הדפסת המהדורה גרמה לסכסוך קשה על הזכויות להדפסת התלמוד בין דפוס ראם בווילנה לדפוס סלאוויטא של משפחת שפירא, שהדפיס שנים מעטות קודם לכן מהדורה שלו של התלמוד. למעלה ממאה רבנים התערבו בסכסוך, והוא הסתיים רק כשאחד הפועלים של דפוס סלאוויטא נמצא תלוי, והשלטונות הורו ב-1836 לסגור את כל בתי הדפוס בליטא ובבלארוס מלבד דפוס ראם ודפוס נוסף בז'יטומיר.

מנחם מן ראם נפטר בראשית תר"ב (1841) ובאותה שנה נשרף בית הדפוס. את הדפוס ניהלו מאז יוסף ראובן ראם ובנו דוד ראם. יוסף ראובן נפטר בתרי"ח (1858), ובנו דוד נפטר בתר"ך (1860), בדרכו מסנט פטרבורג, שם דאג לשמירת המונופול על הדפוס העברי בידיו. עם מותו עבר בית הדפוס לידי דבורה אלמנתו ושני גיסיה חיים יעקב ומנחם גבריאל, בניו של יוסף ראובן ראם, והחל מ-1863 נודע הדפוס כ"דפוס האלמנה והאחים ראם". מנהל הדפוס היה הסופר שמואל שרגא פייגנזון.

המונופול על ההדפסה אבד אחרי מותו של דוד ראם, ובתי דפוס עבריים נוספים נפתחו ברחבי האימפריה הרוסית.

הדפסת המהדורה הראשונה של התלמוד הסתיימה בשנת תרי"ד (1854); בכרכים הראשונים מצוין מקום ההוצאה "ווילנא והוראדנא", ובכרכים שנדפסו בווילנה, מ-1837 ואילך, מצוין רק "ווילנא". מהדורה שנייה נדפסה בשנים תרי"ח-תרכ"ו (1858 - 1866). בשנים תר"מ-תרמ"ו (1880 - 1886) הדפיס דפוס ראם מהדורה שלישית מפוארת של התלמוד עם למעלה ממאה מפרשים. במהדורה זו נקבעה התפיסה שנוסח התלמוד צריך להיות מדויק ומבוסס על מקורות קדומים. ב"אחרית דבר" המובאת בסוף עשרים הכרכים של התלמוד מספרים האלמנה והאחים כיצד שלחו שליחים לספריות ברחבי אירופה, ובהן ספריית הוותיקן והספרייה הבודליאנית באוקספורד, כדי להעתיק ספרי קדמונים מכתבי יד ונוסחאות מדויקות. הם נסתייעו ברבים מאנשי חכמת ישראל, בהם רבי רפאל נטע רבינוביץ בעל "דקדוקי סופרים", שלמה בובר, יעקב ספיר ואחרים לשם בירור הנוסח המדויק של התלמוד ומפרשיו. בסוף כל כרך הוסיפו חידושים ופירושים של רבנים ראשונים ואחרונים, בהם חידושים רבים של רבני וילנה מן הדור ההוא, כגון חידושי הרב שמואל שטראשון, שהיה סבם של האחים ראם, עם הגהות בנו מתתיהו שטראשון. מהדורת התלמוד של דפוס וילנה נשארה עד היום המהדורה הבלעדית של התלמוד, ומלבד שינויים קלים בטיפוגרפיה כמעט אין מדפיסים מהדורות אחרות של התלמוד (אחת מן הסיבות לביקורת על מהדורת התלמוד של הרב עדין שטיינזלץ הייתה ששינה מצורת הדף של דפוס וילנה).

דפוס ראם הדפיס עוד ספרי קודש רבים נוספים, בהם תלמוד ירושלמי, מדרש רבה, סידורי תפילה,משניות, עין יעקב ועוד. מלבד זאת הדפיס גם ספרי חול וספרי משכילים, כגון הרומנים העבריים שלאברהם מאפו ותרגומיו של קלמן שולמאן.

כשנפטרה האלמנה ראם ב-1903 החל הדפוס לרדת מגדולתו. הוא נמכר מיד ליד עד שהוחרם בידי הרוסים ב-1940.

מקור: ויקיפדיה

למעבר מאוספי ספרים פרטיים לספריות ציבוריות הפתוחות לכול, שהתרחש מראשית שנות ה - 60 של המאה ה - 19, היה תפקיד חשוב ביותר בתמורה התרבותית שעברו חוגים רחבים ביהדות וילנה . תהליך התפתחותן והתרחבותן של הספריות היה מואץ ביותר ומראשית המאה ה - 20 נודעה וילנה גם בזכות שלוש הספריות הגדולות שהיו מוקד לפעילות התרבותית–החילונית בעיר: ספריית שטראשון , ספריית מפיצי–השכלה וספריית ייווא.

היקף היצירה הספרותית והפובליציסטית שנדפסה בווילנה מבטא גם גידול רציף במספר הקוראים בעיר. האפשרות לעיין, כמעט בחופש מלא, בספרים ובעיתונים , גם מקומיים וגם מחו"ל , פתחה לפני המתעניין אופקים רחבים ואפשרה לו נגישות למגוון רחב של דעות , רעיונות ותפיסות עולם . בהקשר הזה ראוי לציין גם את היותה של וילנה מרכז חשוב של בתי דפוס יהודיים במזרח אירופה . בית הדפוס של משפחת רום , וגם בתי דפוס קטנים יותר שפעלו בעיר (קלצ'קין , מ"צ, רוזנקרנץ, שרברק).

מקור: מרדכי זלקין