השולהויף -חצר בית הכנסת
זהו מתחם השולהויף -חצר בית הכנסת. שכנו בו בית הכנסת הגדול ועוד 11 בתי תפילה ("קלויזים"), ולצדם ספריית סטראשון הנודעת. בסוף מלחמת העולם השנייה נפגע המתחם מהפצצות הסובייטים. בראשית שנות החמישים הושלמה מלאכת ההרס.
בית-הכנסת הגדול
בית-הכנסת הגדול בווילנה נבנה בשנים 1630-1633, כשהותר ליהודים להקים מבנה אבן, תחת בית-הכנסת הקודם. בשנת 1635 רגמו פורעים את בית-הכנסת באבנים, הרסו את הפנים, ובזזו את כל התכולה. הוא נבנה מחדש, בסגנון רנסנסי-בארוקי, במתחם ה"שולהויף". עם הזמן נוצר סביבו קומפלקס ובו כעשרים בתי-כנסת קטנים יותר, ביניהם בית-הכנסת מעץ מן המאה ה-15, שנבנה מחדש במאות ה-18 וה-19, בתי-תפילה לבעלי מלאכה, בית-מדרש, מקווה, מרכז קהילה, והספרייה הרבנית הנודעת סטרשון, וכן בית-התפילה של רבי אליהו בן שלמה זלמן, הגאון מווילנה (1720-1797), שנבנה בשנת 1800. ה"שולהויף" נהיה למרכז תלמוד תורה חשוב, ולמעוז תנועת המתנגדים.
בית-הכנסת הגדול היה מבנה גבוה, חד-קומתי, בעל גג משופע. ב-1800 הוסיפו בצד המערבי גמלון עץ דו-קומתי. בכניסה היה פלוש ובו, בצד הצפוני, סד ענישה. אולם התפילה המרכזי היה מלבני, ובו כ-300 מקומות. במרכזו ניצבה בימה תלת-קומתית, מורכבת משנים עשר עמודים (אשר יש אומרים שהם מתנה מרבי יהודה בן אליעזר) וסביבה ארבעה עמודי תווך בסגנון טוסקני, התומכים בכיפה. בקיר המזרחי ניצב ארון קודש דו-קומתי, יצירת אמנות של גילופי עץ מצופים זהב, שתיארה צמחים, חיות, וסמלים יהודיים. מעל לארון הוצב נשר דו ראשי. משני צדדיו היו גלריות ששימשו עזרת נשים, מהן נשקפו חלונות קטנים אל האולם המרכזי. מהתקרות ומהקירות היו תלויות נברשות ארד וכסף. בית הכנסת אצר אוסף יקר ערך של תשמישי קדושה.
בית-הכנסת שופץ במאה ה-19. בשנת 1846 ביקרו בו משה מונטיפיורי (1784-1885) ופמלייתו. גזברי הקהילה חילקו להמוני הבאים כרטיסי כניסה.
בימי מלחמת העולם השנייה נהרס בית-הכנסת חלקית על ידי הגרמנים. אחרי המלחמה נהרס סופית, הוא וה"שולהויף" של וילנה כולו, על ידי השלטונות הסובייטים. במקומם הוקמו בבנייני מגורים.
שלושה שרידים מקוריים מבית הכנסת נותרו באורח נס, ומוצגים כעת במוזיאון הגאון מווילנה: דלת ארון הקודש, "עומד" (כן קריאה), ותגליף נמוך (סוג של תבליט) של עשרת הדיברות.
מקור: אתר אנו-מוזיאון העם היהודי
אחד המקוואות שנתגלה בבית הכנסת הגדול בווילנה (צילום: יוחנן (ג'ון) זליגמן)
בזמן החפירה. בית הכנסת היה הלב הפועם של התנועה היהודית הליטאית (צילום: יוחנן (ג'ון) זליגמן)
החפירה התחקתה אחר תכנית אדריכלית מסוף המאה ה-19 שהתגלתה בארכיון העירוני של וילנה, לשיקום בית המרחץ העתיק שפעל במקום על ידי הקהילה. לפי תכנית זו, בית המרחץ כלל שתי קומות עיקריות, חדרים רבים, ואגף שירותים גדול. כמו כן, ניתן היה לזהות בה שני מתקנים שהובנו כמקוואות. אלה, כיוונו את החוקרים בחפירה הארכיאולוגית.
בית הכנסת נבנה במאה ה-17 בסגנון הרנסנס-בארוק (צילום: יוחנן (ג'ון) זליגמן)
החפירה התחקתה אחר תכנית אדריכלית מסוף המאה ה-19 (צילום: יוחנן (ג'ון) זליגמן)
על בית הכנסת קרא את מאמרו של רמי נוידרפר מתוך הבלוג "עונג שבת"
צרו איתנו קשר:
הפייסבוק שלנו
