וולוזין Valozhyn

עיירה המשמשת מרכז אזורי במחוז מינסק בבלארוס, שוכנת כ-75 ק"מ צפונית-מערבית לנובוגרודק.
נוסדה במאה ה-15 בידי הנסיכים וולוז'נסקי (מכאן שמה) וב-1921, עם קביעת תוואי הגבול בין פולין ובריה"מ, נכללה בפולין העצמאית. במלחמת העולם השנייה הייתה החל מספטמבר 1939 תחת שלטון סובייטי ומסוף יוני 1941 – תחת הכיבוש הנאצי. בקיץ 1944 שוחררה בידי הצבא הסובייטי.
משערים שהיהודים הראשונים התיישבו בוולוז'ין במחצית השניה של המאה ה-17 ועסקו בעיקר בחכירות ובמסחר. במחצית השנייה של המאה ה-19 הגיע מספר היהודים ל-2,452 נפשות (למעלה ממחצית תושבי העיר) והתפרנסו בעיקר ממסחר מקומי ולאירופה וממלאכה.
שמה של העיר יצא בעולם היהודי בזכות הרבנים החשובים שכיהנו בה וישיבתה רבת המוניטין. רוב הבתים בוולוז'ין היו עץ והשרפות היו תכופות. ב-1880 נשרף גם בית המדרש החדש, שהכיל ספרים יקרי ערך ויהודים רבים נותרו בחוסר כל. ב-1886 נשרפו כ-200 בתים של יהודים, שני בתי מדרש, הישיבה ומבני ציבור. רוב בני הקהילה הגיעו עד פת לחם ויהודי וילנה, אושמיאנה ועוד, נחלצו לעזרתם וכלכלו את יהודי העיר במשך שבועיים.
בימי מלחמת העולם השנייה, עם כניסת הצבא האדום, הנהיגו הסובייטים סדרים חדשים ומגבילים, למעט בבתי התפילה .שפת ההוראה בבתיה"ס הוחלפה מעברית ליידיש ואח"כ לרוסית.
ב-22 ביוני 1941, עם תחילת הפלישה הגרמנית, הופצצה העיר, נכבשה ו-25 יהודים נרצחו ע"י הגרמנים. באוגוסט הוקם הגטו, ובו 60-50 בתים דלים, שאכלס כ-3,500 יהודים מהעיר ומסביבתה. הגטו הוקף גדר תיל. בנובמבר החלה האקציה הראשונה בה נטבחו כ-400 יהודים ושטח הגטו הוקטן. האקציות התכופות יצרו בגטו אווירת פחד וייאוש. בליל ה-10 במאי נרצחו בו כ-1,500 יהודים ובתיהם הנטושים נבזזו ע"י כפריים מהסביבה. זמן מה לאחר מכן קראו הנאצים ליהודים שהסתתרו בעיר ובסביבתה לשוב לגטו, תוך הבטחה שלא יאונה להם רע. כתוצאה מכך הוקם גטו חדש ובו כ-500 איש. ב-29 באוגוסט 1942 הייתה אקציה נוספת ומאות יהודים נורו ברחוב ונקברו בבורות גדולים בדרך לווישנייב. המעטים שנותרו הוצאו להורג באוגוסט 1943.
על פי עדות אחת, רק 12 מיהודי וולוז'ין שרדו עד לסוף המלחמה, כפרטיזנים ביערות.