ניימנצ'ין Niemenczyn
ניימנצ'ין שוכנת 22 ק"מ צפונית-מזרחית לווילנה, בשפך הנחל ניימנצ'ה אל הנהר ויליה באזור של יערות עבותים. במאה ה14- הוקמה שם כנסייה קתולית וסביבה התפתח יישוב. במאה ה16- היתה ניימנצ'ין קניינן של כמה משפחות אצולה בזו אחר זו, והיה לה מעמד של עיר. ב1795-, עם חלוקתה השלישית של פולין, סופח האזור לקיסרות הרוסית. במלחמת העולם הראשונה כבשו הגרמנים את מחוז וילנה ושלטו בו עד סוף 1918. אחרי המלחמה עבר מחוז וילנה במשך שנים אחדות מיד ליד, עד שסופח רשמית לפולין ב1922-.אוכלוסייתה של ניימנצ'ין הייתה מורכבת מליטאים, ביילורוסים, פולנים ויהודים.היהודים הראשונים התיישבו כנראה בניימנצ'ין בעת גירוש היהודים מכפרי רוסיה על-פי תקנות מאי 1882. מקורות פרנסתם היו חכירות, מסחר סיטוני וזעיר, רוכלות ומלאכה. תוך שנים מעטות היו היהודים לרוב בעיירה. הם הקימו קהילה, בנו בית-מדרש ופתחו חדר לילדים. מ1884- כיהן בקהילה כיובל שנים ר' יעקב הלוי קופשטיין (1933-1867), מחבר "בית לוי", "פרי יעקב" ו"תורת נביאים".
בימי מלחמת העולם הראשונה ובעיקר כשהחזית קרבה לניימנצ'ין החלה בריחה המונית של יהודים, אבל עם כניסת הגרמנים בסתיו 1915 פסקו הקרבות ורובם שבו לבתיהם. בשלוש שנות הכיבוש הגרמני שותקה הכלכלה המקומית ונוצר מחסור במזון ובחומרי הסקה. רבים מן התושבים גויסו לעבודת כפייה.
אחרי צאתם של הגרמנים בסוף 1918 עברו דרך ניימנצ'ין כוחות צבא וכנופיות - פולנים, בולשביקים ואחרים, ושוב סבלו היהודים התנכלויות, רדיפות ומעשי ביזה. הג'וינט האמריקני סייע ליהודים המרוששים במשלוחי מזון ודברי הלבשה, וחברת "יעקאפא" סייעה גם היא ליחידים ולציבור. ב1920- היא פתחה בניימנצ'ין מטבח לנזקקים ומרפאה, בנתה בית-מרחץ, מימנה את שיפוץ הבתים שניזוקו במלחמה ובנתה בית חדש למשפחה שאיבדה את ביתה. בסיועה ובעזרתם של קרובי משפחה בארצות- הברית חזרו היהודים ופתחו את עסקיהם והפעילות הכלכלית בעיירה התחדשה. יחסי השכנות הטובים בין יהודים ולא-יהודים בניימנצ'ין ובכפרים נשארו בעינם גם אחרי המלחמה. ביום השוק השבועי בניימנצ'ין התנהל מסחר ער עם האיכרים, ובעלי המלאכה היהודים קיבלו מהם אז הזמנות לדברי הלבשה והנעלה ולשאר מוצרים חיוניים. בימות הקיץ פקדו את ניימנצ'ין נופשים מווילנה וממקומות אחרים, בזכות אוויר היערות שלה ונופיה המרהיבים, וגם אכסניות ושאר שירותי אירוח לנופשים שימשו מקור פרנסה ליהודים.חיי הקהילה חודשו אחרי המלחמה, ובמימון יוצאי ניימנצ'ין בארצות-הברית הוקם בית-מדרש חדש. ב1929- נוסדה בניימנצ'ין קופת גמ"ח. הרב יעקב הלוי קופשטיין המשיך בכהונתו עד לפטירתו ב1933-, ואחריו נבחר לרבנות חתנו ר' גדליה סנפיר (נספה בשואה ב1943-). בשנים שבין שתי המלחמות התקיימה בניימנצ'ין פעילות ציונית ונפתח בית-ספר יסודי עברי, שרוב ילדי הקהילה למדו בו. מקצתם המשיכו בלימודיהם בגימנסיות יהודיות בווילנה ואף באוניברסיטה. בבית-הספר העברי היתה ספרייה ולידה פעל חוג לדרמה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויסו גם בחורים יהודים לצבא הפולני. ב17- בספטמבר 1939 נכנס לניימנצ'ין הצבא האדום והושלט בה משטר סובייטי. במקומן של החנויות הפרטיות, שנסגרו או הולאמו, נפתחה חנות קואופרטיווית ממשלתית. בעלי המלאכה אורגנו בקואופרטיב למלאכה. לרוב האחרים נמצאו עבודות ומשרות, וצעירים רבים הועסקו במשרות פקידות בממשל ובמפלגה. בבניין בית-הספר העברי נפתח בית-ספר כללי שהונהגו בו תכנית הלימודים הסובייטית ושפת ההוראה הביילורוסית. בתחילת 1940 הגיעו לניימנצ'ין 150 בחורי ישיבה ממי:נדזיז'ץ פודלסקי (מזריטש) עם מוריהם הרבנים, והיהודים המקומיים סייעו להם בקליטתם. אחד מבחורי הישיבה לימד תלמוד בבית- המדרש, ורבים השתתפו בשיעוריו. פעם הופתע בידי שני אנשי מ,4~,א, הואשם בתעמולה נגר המשטר ונעצר, אך כעבור זמן מה שוחרר.
בסוף יוני 1941 נכבשה ניימנצ'ין בידי הגרמנים. מפקד הכוח הכובש גייס 50 בחורים יהודים חסונים ושלח אותם להכשיר שטח לבניית צריפים למחנה עבודה מחוץ לעיירה. מדי יום ביומו יצאו לעבודתם עם שחר, בליווי שוטרים ליטאים שהתנכלו להם והיכו אותם, ועם ערב שבו לבתיהם חבולים ומורעבים. ב20- בספטמבר 1941 נקראו היהודים להתייצב בחצר בית-המדרש, ושוטרים ליטאים ערכו חיפושים מבית לבית וגררו החוצה את המתמהמהים. בדרך אל מקום האיסוף נמלטו יחידים וכמה קבוצות קטנות לכיוון היער, אבל רוב היהודים התייצבו במקום האיסוף. ז'נדרמים גרמנים, אנשי ס"ס ושוטרים ליטאים חמושים התעללו בהם שם במשך שעות ארוכות ואת הצעירים שביניהם היכו בקתות הרובים עד לאובדן ההכרה. בינתיים הגיעה לחצר בית- המדרש תגבורת גדולה של ז'נדרמים ושוטרים ליטאים מווילנה. מפקד הז'נדרמריה פקד על היהודים להסתדר בשורות לקראת העברתם לגטו וילנה, כביכול כדי לעבוד שם. השיירה הובלה אל מעבה היער, בתואנה שמשם הדרך קצרה יותר, ועם הגיעם לקרחת יער נגלו לעיניהם בורות גדולים. ז'נדרמים ושוטרים ליטאים הקיפו את קרחת היער, פקדו על היהודים להתפשט מבגדיהם על שפת הבורות וירו בהם למוות. כמה צעירים ואף משפחות עם ילדים ניסו לפרוץ את טבעת השמירה ההדוקה; רובם נורו ונהרגו, אבל יחידים הצליחו להימלט בחסות המהומה. היהודים שהסתתרו ביער רודניקי חפרו כמה מחפורות למגוריהם. עם בוא החורף נשארו רובם במחפורות וקצתם יצאו לכפרים סמוכים להשיג מזון, או עבדו בכפרים ביום ובלילה היו שבים ליער. בסוף 1941 אסף סביבו קצין סובייטי שברח מן השבי הגרמני, מורוזוב שמו, קבוצת חיילים מבין חבריו לשבי. שמונה צעירים יהודים מניימנצ'ין הצטרפו אליהם ויחד הקימו מחנה פרטיזנים ביער רודניקי, השיגו נשק מאיכרים וחפרו לעצמם מחפורות למגוריהם. בסוף 1942 קיבלו אנשיו של מורוזוב תגבורת של נשק וציוד. באמצע 1943 קמו ביער רודניצקי גם קבוצות של פרטיזנים פולנים לאומנים. יחסיהם עם הפרטיזנים הסובייטים ובפרט עם היהודים שביניהם היו מתוחים. צעירה יהודייה שיצאה לכפר סמוך כדי להשיג דברי מזון נרצחה בידי פרטיזנים פולנים. בעקבות הרצח עברו כמה יהודים מן הפלוגה של מורוזוב ליחידה הפרטיזנית היהודית של האחים ביילסקי והשתתםו בפעולות שונות עד לשחרור האזור בידי הצבא הסובייטי ביולי 1944. שרדו רק מתי מעט מיהודי ניימנצ'ין.
מתוך: פנקס הקהילות פולין, כרך שמיני מחוז וילנה עמ' 449-451
צרו איתנו קשר:
הפייסבוק שלנו
