הכרמל-כתב עת
פין קיבל את הרישיון להוצאת "הכרמל" בנובמבר 1859, בערך באותו זמן שבו ניתן לאלכסנדר צדרבוים (ארז) הרישיון להוצאת "המליץ" באודסה. מטרתו הייתה להוציא כתב עת שיפנה לא רק לחוגי המשכילים אלא לכל ענפי החברה היהודית. העיתון החל לצאת בתמוז תר"ך (יוני 1860) במתכונת שבועון. היו בו תרגומים של הודעות הממשלה, מאמרים מחקריים ומדעיים בחלק עיוני שנקרא "השרון", ומוסף ברוסית, שהיה מתנאי הרישיון. מאמצע שנות ה-60 גבר חלקו של החלק החדשותי בכתב העת, והחלו לפרסם בו מאמרים פובליצסטיים מפרי עטם של בני הדור הצעיר והרדיקלי של ההשכלה ברוסיה, על פי מדיניות עריכה ליברלית למדי של פין. בין הכותבים ב"הכרמל" היו יהודה ליב גורדון (שפרסם בו את שירו החשוב "הקיצה עמי") ,יחיאל מיכל פינס, אברהם אורי קובנר, אברהם פפירנא ורבים אחרים. פין עצמו כתב בכתב העת מאמרים פובליציסטיים רבים. הוא קרא להשתלבות היהודים בכלכלה ובתעשייה המודרנית, לחינוך מודרני ולשחרור האישה היהודייה. ב-1868 פתח מעל דפי כתב העת פולמוס, כשהציע שינויים הלכתיים קלים בהוראת שעה (היתר קטניות בפסח בשעת מחסור). למרות הבמה שנתן להם פין, התרעמו המשכילים הרדיקלים על עמדתו השמרנית ופשרנותו, וחלקם פנו לבמות אחרות.
החל בגיליון 14 של שנה ג' (י"ח בחשוון תרכ"ג) נדפס כתב העת בדפוס פין-רוזנקרנץ בווילנה, שהיה בבעלות משותפת של פין והאחים רוֹזֶנקרַנץ–שריפטזֶצֶר–ציוֹנסוֹן, זמן קצר לאחר היווסדו. בעקבות עומס עבודה וקשיים כלכליים שינה פין ב-1870 את אופיו של "הכרמל" והפך אותו משבועון לירחון. כתב העת התמקד כעת יותר במחקר ובחכמת ישראל, ופורסמו בו בין השאר מאמרים של שלמה בובר, אד"ם הכהן, חיים זליג סלונימסקי, משה שטיינשניידר, הלל נח מגיד שטיינשניידר ושל פין עצמו. כשכתב פרץ סמולנסקין ביקורת חריפה על משה מנדלסון, "אבי תנועת ההשכלה", יצא פין במאמר להגנת מנדלסון. לקראת סוף שנות השבעים עבר מוקד הדיון בשאלות השעה לכתבי עת אחרים, בעיקר "השחר" ו"המליץ"; פין מסר את מלאכת העריכה לעוזריו, חיים ליב קצנלנבוגן, משה שמעון אנטוקולסקי וחיים ליב מארקון, ובסופו של דבר סגר את "הכרמל" ב-1880.
מקור: ויקיפדיה
צרו איתנו קשר:
הפייסבוק שלנו
