המוזיאון ההיסטורי האתנוגרפי היהודי ע"ש ש' אנ-סקי

הרעיון הראשוני להקמת המוזיאון ההיסטורי אתנוגרפי היהודי הועלה בשנת 1911 על ידי ד"ר צמח שאבאד מווילנה. בהמשך ובהשראת החזון של שאבאד פעלה בווילנה בין השנים 1913-1919 החברה ליהדות עתיקה (JEWISH ANTIQUITY SOCIETY IN VILNIUS) על ידי קבוצת פעילים היסטוריונים יהודים. בעקבות סיפוח וילנה לפולין הועבר בשנת 1931 המוזיאון לקובנה, שם הוקמה מחדש החברה האתנוגרפית בהתארגנות חדשה שנקראה החברה ההיסטורית אתנוגרפית יהודית בליטא על ידי אבא לפין שהיה גם ליושב הראש הראשון שלה. בשנת 1940 הולאם המוזיאון על ידי השלטונות הסובייטים, וכעבור שנה ב-1941 הורו על סגירתו. יושב הראש האחרון במוזיאון היה ד"ר אבא בלושר. בחודש ספטמבר 1941 הקימו הנאצים את אוגדות וילנה וקובנה בפיקודו של אלפרד רוזנברג. מטרתן של יחידות אלה הייתה לאסוף את חפצי הערך היהודיים והתרבותיים של ליטא, ובין היתר נבזזה כמעט לחלוטין גם החברה להיסטוריה ולאתנוגרפיה למעט מספר פריטים שהוסלקו והוברחו במחתרת על ידי פעילים יהודיים.

ועד החברה להיסטוריה ואתנוגרפיה

חברי ההנהלה היו ראשי הקהילה היהודית בקובנה, ציונים משכילים ואמידים בהם ד"ר אבא לפין, ד"ר דוד מרדכי שוורץ והגברת שוורץ, ד"ר אבא בלושר, דוד מתתיהו ליפמן, הרב ישראל רוזנסון, רחביה מוגיליוקר, נתן יונסביץ, ד"ר מנדל סודרסקי והגב' אלטה סודרסקי, נח לידסקי, יוסף ליוושין, שלמה חורונז'ינסקי.

אוספי המוזיאון

המוזיאון ההיסטורי אתנוגרפי היהודי הפך לשם דבר בעולם. ובאוספיו הצטברו נכסי תרבות רבים ובהם כ-3,000 יצירות אמנות וקטעי שירה, 6,000 ספרים, וכ-100,000 מסמכים, פנקסים, תמונות ועיתונים, בנוסף לאלפי פרטי יודאיקה וחפצים עתיקים. במשך השנים נאגרו במוזיאון אוצרות אמנות נדירים, כגון פסלים של גדול הפסלים היהודים אנטוקולסקי; תמונות של לויטן והרמן שטרוק; מטבעות מתקופת אלחנן כהן גדול, המלך אגריפס ובר כזיבא (בר כוכבא); מכתבים מקוריים של מלכי פולין, אוגוסט השני ואוגוסט השלישי שנתנו זכויות חסות ליהודי פולין; וספרים שהודפסו במאה החמש עשרה והשש עשרה: הרמב"ם, דון יצחק אברבנאל, המהר"ל מפראג וספר הזוהר. כל האוספים האלה הושמדו בשואה.