הלל נח מגיד שטיינשניידר

למד את מלאכת הגליפה (גְליפְּטיקה, גילוף באבן), ובמקצועו היה חורט מצבות (ביידיש: שטֶיינשנַיידר, ומכאן החלק השני של שם משפחתו). במסגרת תפקיד זה חיבר לרוב גם את האפיטף (הכיתוב שעל גבי המצבה). עבודתו הקנתה לו ידע בתולדות חייהם של יהודי וילנה, בנוסף לעבודתו השוטפת חקר ותיעד כיתובי מצבות מדורות קודמים, אסף כתבי יד וחיבורים שונים וחקר את פנקסי הקהל במטרה להפיק מחקר כולל על בני העיר. "ותהי איפה מלאכתו מתאמתת לידיעותיו האמתיות, בתור חוקר הסתריות וביבליוגרף מצוין מיוחד במינו ומעורב בין חכמי הדור שהתוודע אליהם על ידי הקינות והמליצות שכתבו אז לזיכרון לפתח על האבנים".

בשנת 1860 הוציא יחד עם שמואל יוסף פין את הספר "קריה נאמנה", שכלל ביוגרפיות של חכמי וילנה ומשכיליה. ב-1900 הוציא את החלק הראשון של חיבורו "עיר וילנא", בו קיבץ את תולדות חכמיה של וילנה, משכיליה, סוחריה וראשי הקהילה בצירוף הכיתוב על מצבותיהם, שושלות יוחסין והערות גאוגרפיות בקשר למקומות מוצאם. הוא לא הספיק להוציא בימי חייו את החלק השני של החיבור שראה אור רק ב-2002 בעריכת מרדכי זלקין.

מגיד היה חבר בקבוצת משכילי וילנה וכתב בביטאוניה "הכרמל", "המליץ", "הצפירה", "המגיד", "השחר" ו"גן פרחים". מאמריו עסקו בעיקר במחקר גנאלוגי, בביוגרפיות של אנשי שם ובביקורת ספרים בנושאים קרובים. חלק ניכר ממאמריו נדפסו תחת שמות עט שונים.

בשנת 1892 פתח את ספריית שטראשון מעזבונות ספריהם של מתתיהו שטראשון ושמואל יוסף פין.