ויטקה קובנר

הפרטיזנית והלוחמת ויטקה קובנר לבית קמפנר, אלמנתו של המשורר והפרטיזן אבא קובנר, נפטרה אתמול (פברואר 2012) בגיל 92. הלווייתה תיערך היום בקיבוץ עין השלושה. 

ויטקה קובנר, ילידת קאליש בפולין, הייתה חברה בתנועת הנוער ובמחתרת הפעילה של היהודים בווילנה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש ליטא, היא עזבה את גטו וילנה והצטרפה לשורות הפרטיזנים, שם נחשבה אחת הלוחמות הנועזות. ב-1946, לאחר סיום המלחמה, עלתה קובנר לארץ והתיישבה בקיבוץ עין החורש, שבו נפטרה אתמול בבוקר. 

על הפעולות הרבות של המחתרת בווילנה ועל סיפורה של ויטקה נכתב רבות. בראיון שהעניקה לכתב העת "יד ושם ירושלים" בשנת 2001 אמרה קובנר: "הצטרפתי לצוות שהיה אחראי לביצוע פעולות חבלה מחוץ לגטו וילנה והמשימה הראשונה והחשובה שלי הייתה עם יוסקה מסקביץ: להטמין פצצה על פסי הרכבת כדי לגרום נזק לרכבת המובילה ציוד אל הכוחות הגרמניים הלוחמים". 

בסיום המלחמה הצטרפה קובנר לקבוצה של יהודים שנקמו בחיילים ובקצינים נאצים. "אנחנו ראינו מחנות ריכוז", היא סיפרה באותו ראיון, "ואחרי מה שראינו שם, החלטנו שגם אם המלחמה נגמרה, אנחנו חייבים לנקום את דמם של היהודים. לכן הייתי חלק מקבוצת הנקם הזו. ביצענו פעולה אחת, ובה הרעלנו מחנה של חיילי אס-אס. אחרי שעשינו את זה, כבר היינו חייבים לעזוב את אירופה". 

יו "ר יד ושם, אבנר שלו, הגדיר אתמול את סיפורה של ויטקה קובנר כ"רצוף לחימה ונחישות. לא רק לשרוד, אלא לנצח. לא רק להציל את חייה שלה עצמה, אלא להיות עם העם היהודי בשעותיו הקשות, גם כאשר פירוש הדבר שחייה ימשיכו להיות נתונים לאיומיהם ולעינוייהם של הנאצים ". 

דרכה האחרונה: ויטקה קובנר הלכה לעולמה / דליה מזורי  16/2/2012 מקור ראשון

בשנת 2011 הוקדש ערב בבית התפוצות במלאת לויטקה קובנר 91 שנה, ובמרכזו הקרנת הסרט "עכשיו אני מספרת" של יעל קציר