זהבה גלאון

זהבה גלאון (נולדה ב-4 בינואר 1956) היא יושבת ראש מרצ, נשיאת מכון המחקר "זולת" ופובליציסטית ישראלית. גלאון נבחרה לכנסת ב-1999 וכיהנה בכנסת במשך 16 שנה. כיהנה כיושבת ראש מפלגת מרצ בשנים 2012–2018. גלאון הייתה חברה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בוועדת הכספים, בוועדה למעמד האישה, בוועדת החוקה ובוועדת הכנסת ועמדה בראש ועדת החקירה הפרלמנטרית למאבק בסחר בנשים. בבחירות המקדימות למפלגה במהלך תקופת בחירות 2022 ניצחה בפער ניכר את יאיר גולן, ונבחרה לכהן שוב כיו"ר מרצ. מרצ לא עברה את אחוז החסימה וגלאון לא נכנסה לכנסת ה-25 כחברת כנסת.

ביוגרפיה

גלאון נולדה בווילנה, עיר הבירה של ליטא (אז חלק מברית המועצות) בשם זלטה (גולדה) שניפיצקי, לאריה ויפה שניפיצקי. בשנת 1960, כשהייתה בת ארבע, עלתה יחד עם משפחתה לישראל והתגוררה כשנה במעברת פרדס רובין (כיום גבעת שמואל) ולאחר מכן עברה לפתח תקווה. את שירותה בצה"ל, כפקידה בחטיבת הצנחנים, סיימה בדרגת סמלת.

גלאון בוגרת המכללה האקדמית בית ברל בחינוך מיוחד ובעלת תואר שני בפילוסופיה של החינוך מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

את דרכה הציבורית החלה גלאון בשנת 1984, בהיותה ממובילות המאבק על חופש הדת, המצפון והתרבות בפתח תקווה. היא הנהיגה במשך חצי שנה את ההפגנות לפתיחת קולנוע "היכל" בלילות שבת. הייתה עוזרתו של מזכ"ל רצ דדי צוקר, ייסדה עם צוקר את ארגון "בצלם", והמנכ"ל הראשון של הארגון, מזכ"ל מפלגת רצ וכן חברה בצוות המזכ"לים של מרצ. גלאון הייתה חברה בתנועה "השנה ה-21", שחבריה נעצרו בשנת 1989 לאחר ניסיון לארגן הפגנה בקלקיליה, והואשמו בהפרת צו, לאחר שהוסר נגדם אישום בהמרדה.

בשנת 1999 נבחרה לראשונה כחברת הכנסת מטעם מרצ בכנסת החמש עשרה, ושימשה כיושבת ראש הסיעה בכנסת עד סיום כהונתה בכנסת ה-17 ב-2009. בין הוועדות העיקריות שבהן הייתה חברה נמנות ועדת הכנסת, ועדת חוקה, חוק ומשפט והוועדה לקידום מעמד האישה. בשנת 2000 נוסדה ביוזמתה ועדת החקירה הפרלמנטרית למאבק בסחר בנשים, אשר בראשה עמדה עד לסיום עבודתה בשנת 2005. לאחר מכן מונתה ליושבת ראש ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים, למעקב אחר יישום המלצות ועדת החקירה.

בעקבות תוצאות הבחירות לכנסת השבע עשרה ב-2006, שבהן איבדה מרצ כ-30% ממצביעיה, קראה גלאון ליושב ראש המפלגה יוסי ביילין לקבל אחריות לכישלון. בבחירות המקדימות להנהגת מרצ שנערכו במרץ 2008 התמודדה גלאון מול חיים אורון ורן כהן והגיעה למקום השלישי עם כ-18% אחוזי תמיכה.

בשנת 2009, במסגרת הסכם בין מרצ והתנועה החדשה, ויתרה גלאון על מקומה השלישי ברשימה והוצבה במקום הרביעי ברשימת התנועה החדשה מרצ. בבחירות לכנסת ה-18 השיגה המפלגה 3 מנדטים בלבד וגלאון לא נבחרה לכנסת.

במהלך תקופה זו הגישה את התוכנית "ראש בראש" בערוץ הכנסת ביחד עם העיתונאי חגי סגל, החלה לימודי דוקטורט בחוג למגדר באוניברסיטת בר-אילן ולימדה קורס בשם "סחר בבני-אדם וזכויות-אדם" במרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת גן. כמו כן עמדה בראש קבוצת דיון במכון ון ליר בירושלים ל"שינוי חברתי באמצעות חקיקה".

במרץ 2011 חזרה גלאון לכהן כחברת כנסת, אחרי שחיים אורון פרש ממנה לפני תום הקדנציה כדי לפנות לה את מקומו. גלאון כיהנה כחברה בוועדת הכספים עד פיזורה של הכנסת השמונה עשרה.

בפברואר 2012 נבחרה לראשות מפלגת מרצ ובבחירות לכנסת התשע עשרה הכפילה מרצ את כוחה בכנסת לראשונה מאז שנות התשעים וזכתה לשישה מושבים בכנסת. כיו"ר המפלגה הובילה גלאון קו אופוזיציוני הן למדיניות המדינית של הממשלה והן למדיניות הכלכלית-חברתית.

בליל הבחירות לכנסת העשרים, כשהמדגמים והתוצאות החלקיות הראו כי מרצ עתידה לזכות רק בארבעה מושבים בכנסת, הודיעה גלאון שתתפטר מתפקידה כיו"ר המפלגה וכחברת כנסת, ותפנה את מקומה בכנסת לתמר זנדברג, שהייתה מדורגת במקום החמישי ברשימת מרצ לכנסת. עם סיום ספירת המעטפות הכפולות ופרסום התוצאות הסופיות, משנמצא שהמפלגה זכתה בחמישה מנדטים, חזרה בה גלאון מהודעת הפרישה.

ב-18 באוקטובר 2017 הודיעה גלאון שבכוונתה להתפטר מחברותה בכנסת. התפטרותה נכנסה לתוקף ב-22 באוקטובר 2017. ב-28 בפברואר 2018 הודיעה על פרישתה מהמרוץ לראשות מרצ ומהחיים הפוליטיים, לאחר שלדבריה נוכחה לראות שהמתפקדים "מעוניינים בהנהגה חדשה". ברשימת מרצ בבחירות לכנסת העשרים וארבע הוצבה גלאון במקום ה-119 הסמלי.

ב-19 ביולי 2022 הודיעה גלאון על התמודדותה מחדש לראשות מרצ, לקראת הבחירות לכנסת ה-25. היא התמודדה נגד יאיר גולן על ראשות המפלגה וניצחה ברוב של 60% ושבה לכהן כיו"ר מרצ. ולפיכך, נבחרה למקום הראשון ברשימה. בבחירות לכנסת ה-25 לא עברה המפלגה בראשותה את אחוז החסימה ולא נכנסה לכנסת.

גלאון נשואה לפסח גלאון ואם לשניים. היא מתגוררת בשכונת כפר גנים ג' בפתח תקווה.

מתוך: ויקיפדיה