זלמן רייזן

זלמן רייזן (בכתיב יידי: זלמן רייזען; ברוסית: Залман Рейзен; לעיתים גם רייזין (Рейзин),ריזין, ריזן) (1887, בלארוס – הוצא להורג כנראה ב-1939) היה פילולוג של השפה היידית, היסטוריון של הספרות, עורך ומתרגם ליידיש, ביוגרף, מחבר ספרי לימוד, מבקר ספרות, סופר ועיתונאי, ממייסדי מכון ייִוואָ.

זלמן רייזן היה בנו של הסופר והמשורר העברי-יידי קלמן רויזין (יק"ר) ואחיהם הצעיר של הסופרים והמשוררים אברהם רייזן ושרה רייזן. מפעלו החשוב ביותר הוא הלקסיקון המלא לסופרי היידיש, "הלכסיקון לספרות יידיש, עיתונותהּ ובלשנותהּ". הלקסיקון, אשר נדפס בארבעה כרכים בין השנים 1926–1930, משמש עד היום כמקור חשוב, עשיר ואמין לתולדות ספרות היידיש שלפני השואה.

רייזן ישב מרבית שנותיו בווילנה, שבה ערך והוציא ספרי לימוד ביידיש, ספרי דקדוק, אנתולוגיות, ביקורות ועוד. היה בין יוזמיו ומייסדיו של הארכיון והמכון המדעי לתרבות יידיש, "ייוו"א" (ר"ת ביידיש: "המכון המדעי היהודי" או "המכון המדעי היידי") – מפעל תרבותי ענק ויחיד מסוגו. המכון נפגע מאוד בשנות הכיבוש הגרמני והשמדת גטו וילנה. רבים ממסמכיו הועברו לניו יורק, שם הוקם מחדש.

כמתרגם הרבה רייזן לתרגם ליידיש מלשונות אירופה. בין תרגומיו: "רובינזון קרוזו" של דפו, משיריו וסיפוריו של לרמונטוב, מארק טוויין, דוסטויבסקי, הנס כריסטיאן אנדרסן, גי דה מופסן, היינריך היינה, "בן חור" של לואיס וולאס, ואחרים. הוא פרסם למעלה מ-50 כרכי ביקורת, תרגומים ואנתולוגיות, אך עד היום לא תורגם לעברית אף ספר מספריו.

על נסיבות הירצחו יש מחלוקת. יש המקדימים את הוצאתו להורג לשנת 1939 לאחר פלישת ברית המועצות לליטא, ויש המאחרים אותה לשנת 1941, לאחר כיבוש וילנה בידי הגרמנים.

מקור: ויקיפדיה