חיים הלל פריד

פריד נולד בעיר וילנה שבליטא, בן לשושלת רבנים ארוכה ומיוחסת, נצר לרבי חיים מוולוז'ין (מחשובי תלמידיו של הגאון מווילנה, ומייסדה של ישיבת עץ חיים – ישיבת וולוז'ין, "אם הישיבות") וחתנו רבי הלל פריד. סבו, רבי חיים הלל פריד – נכדו של רבי הלל – היה משנה לראש ישיבת וולוז'ין, בעל שו"ת "חוט המשולש" (נפטר שנתיים לפני הולדתו, ופריד נקרא על שמו); אביו, הרב שמואל פריד, היה ממלא מקום הרב הראשי בווילנה.

פריד סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטה וילנה. התכונן לעלות לארץ ישראל, אך נותר בליטא לסייע לאביו, שנפגע בתאונה. לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות ב-1941 וכיבוש וילנה היה אביו מראשוני הנרצחים בפונאר. פריד עצמו חי בגטו וילנה ועבד בו כרופא, עד לחיסול הגטו בספטמבר 1943. לאחר מכן שהה בכמה מחנות ריכוז, ולבסוף הגיע למחנה העבודה דַאוּטְמֶרְגֶן (Dautmergen) שבדרום-מערב גרמניה. באפריל 1945 הוצעד עם יתר האסירים בצעדת מוות, ובמהלכה הצליח להימלט עם כמה מחבריו.

לאחר המלחמה, בשנת 1946, עלה פריד לארץ ישראל דרך מצרים. הוא התיישב בירושלים, ובהיעדר תקנים, עבד כמתנדב במחלקה של משה רחמילביץ' (מאבות הרפואה בישראל) בבית החולים הדסה הר הצופים. לאחר נטישת בית החולים ב-1948, במלחמת העצמאות, עבר לנהל את מחלקה פנימית ב' בבית החולים הממשלתי ביפו. ב-1970 היה פריד למנהלו בפועל של בית החולים. לאחר מכן היה מנהל מחלקה פנימית בבית החולים וולפסון בחולון.

פריד היה מומחה לצנתור. הקורסים בקרדיולוגיה שהעביר היו הבסיס להקמת בית הספר ללימודי המשך ברפואה באוניברסיטת תל אביב. כיהן כנשיא המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל.

בשנת תש"ס-2000 הוענק לו התואר יקיר תל אביב. היה נשוי לשרה פריד (1926–2011), ואב ליעל, שאלי ויהודה.

חיים הלל פריד נפטר בסתיו 2008, בן 95 במותו. נקבר בבית העלמין קריית שאול. אשתו נפטרה כשנתיים וחצי אחריו, ונקברה לצדו.

בני-דודתו הם פרופ' חיים הלל בן-ששון ופרופ' יונה בן-ששון, אביו של פרופ' מנחם בן ששון.

מקור: ויקיפדיה