טקסי זכרון בגטאות וילנה וקובנה 2019

ביולי 2019 יצאו יערית גלזר ומיקי קנטור להשתתף בטקס לציון 75 שנה לחיסול גטו קובנה שהתקיים בפורט התשיעי. לאחר מכן נסעו לווילנה שם לקחו חלק באירועים שונים.

כתבה: מיקי קנטור

בשבת הוקרן במלון Best Baltic בקובנה סרטו של החוקר רמי נוידרפר שמצא בארכיון המשטרה היהודית של הגטו שתי תיבות פח שהוטמנו ע"י אסירי הגטו. בין המסמכים נחשף תיעוד נדיר לפעילות התזמורת בגטו, שכלל שירים עבריים וציוניים.

בסרט סיפורה של תזמורת הגטו שכללה כ 40 מוזיקאים, שהוקמה ע"י המוסיקאי משה הופמקלר ב 1942 כאשר הגיע לקובנה מווילנה הכבושה ואשר המשיכה את פעילותה המוסיקלית בגטו ומאוחר יותר גם בדכאו.

ביום ראשון  14/7 התקיים טקס זיכרון בפורט התשיעי בקובנה, שאורגן ע"י קהילת יהודי קובנה ומוזיאון הפורט התשיעי. גרישה דייטש, סיפר את סיפורו של אביו מנדל, שהיה בין 64 שורפי הגופות שנמלטו מגיא ההריגה. בקהל ישבה גם יערית גלזר, בתו של פנחס קרקינובסקי, שקדח במשך ימים רבים בשער הברזל העבה, את החורים שאיפשרו לכל הקבוצה כולה להימלט אל היערות שמחוץ לחומות המבצר. בין הדוברים הבולטים היה אמיר מימון, שגריר ישראל בליטא שדיבר על הקשר החשוב שבין השואה, הגבורה וחשיבות קיומנו במדינת ישראל.

הטקס, שהתקיים ליד האנדרטה המשופצת, הניצב במקום בו היה שער הגטו היה מרגש מאוד. בטקס הוצג הקיר המיוחד בחזית הבית המתוכנן להוות בעתיד משכן למוזיאון הגטו, אשר עוצב בידי האמן המקומי ויטניס יאקאס. בטקס רב המשתתפים, שאורגן ע"י קהילת יהודי קובנה והעירייה, נשאו דברים סגן ראש עיריית קובנה, נציג הפרלמנט הליטאי, פרופ' לנדסברגיס, בן לחסידי אומות העולם שהיה נשיא ליטא הראשון, ראשי הקהילה המקומית והארצית, ניצולי הגטו, נציגי ציבור, ראשי ארגוני ניצולים מישראל (ליטא ווילנה והסביבה) והוקרא שיר שנכתב בעברית ע"י ניצולת הגטו רבקה דיסכנט-קרקינובסקי, מפי בתה, יערית גלזר. בלטה בנוכחותה איגה סופיה מקוטייניה, בת למשפחת חסידי אומות העולם שפעלו בקובנה. תזמורת הנוער של הקונסרבטוריון מקריית אונו, השמיעה שירים ואת המנוני שתי האומות.

בהמשך התקיים סיור מודרך קצר במוזיאון הפורט התשיעי. בין ההסברים על המוצגים במוזיאון, סקרה יערית גלזר, בפני קבוצה מהמבקרים שהתקבצו סביבה, את סיפור הבריחה של קבוצת 64 שורפי הגופות, כפי שסיפרו לה דודה אבא דיסקנט ואביה פנחס קרקינובסקי.

קונצרט תזמורת הנוער של הקונסרבטוריון מקריית אונו, התקיים בהיכל התזמורת הפילהרמונית שבקובנה. הקהל הרב שנכח באולם, כלל אורחים מישראל שהגיעו עם התזמורת, ראש עיריית קריית אונו, חברים ובני משפחה, ניצולים ובני דורות ההמשך - נציגי הארגונים מישראל וכן נציגי הקהילה שהגיעו מווילנה. בחלקו השני של הקונצרט הפליא בקולו הטנור רפאל קארפיס במחרוזת מוזיקלית יהודית.

ביום שני 15/7 המשיכו מיקי ויערית לווילנה ושם נכחו במסיבת עיתונאים באתר החפירות של השולהויף, שם נחשפו המקווה ושניים מתוך ארבעת העמודים (מעריב 23/7/19).

ביום שלישי, 16/7 התקיימה  בקפה "בייגעל" בקהילה היהודית, פגישה עם סיגוטה חלבינסקייטה, עורכת גרפית ומאיירת ספרים אמנותית, שערכה את הספר שתורגם לליטאית 'יומנו של יצחק רודאשבסקי' והשתתפה בארוע השקת הספר בבית וילנה.

מיקי ויערית הוזמנו אישית ע"י ד"ר מינדאוגס קווייטקאוסקס, שר התרבות של ליטא והפגישה היתה לבבית ונערכה במשרד התרבות. השר הציג תכנית עבודה של עשרות ארועים המתוכננים לשנתיים הקרובות ושיתחילו ב 2020, בהקשר למורשת הליטוואקים ולציון 300 שנה להולדת הגאון. השר העביר העתק (בליטאית) של התכנית המפורטת, ליערית לתרגום לעברית. מינדאוגס תרגם את יומנו של יצחק רודשבסקי מיידיש לליטאית והשתתף בארוע השקת הספר, שהתקיים במאי 2018 בבית וילנה בת"א.

בבית הקהילה, באולם יאשה חפץ, התקיימה הרצאה 'הארכיאולוגיה של השואה: וילנה, רודוס ותעלות הבריחה' בהשתתפות פרופסור ריצ'רד פרוינד, מוריס גרינברג, פרופסור להיסטוריה יהודית ומנהל המרכז ללימודי יהדות באוניברסיטת הרטפורד: על שימושים בשיטת הטכניקה הגיאופיזית בה עשו בווילנה וברודוס, להדמייה ולהערכת מבנים תת קרקעיים, המאפשרת חדירה לקרקע בלי אמצעי הריסה. פול ג'ול סיפר על השתתפות הסטודנטים בחפירות, ד"ר פיליפ רידר שניתח את המפות שהתקבלו בשכבות צבעוניות לאורך השנים, סיפר על הצילומים המיוחדים שאיתרו את הנקודות המומלצות לחפירה, וכך נתגלה מקומו המדוייק של המיקווה. פרופ' פרוינד, שריכז את המימצאים בספר, סיפר שסב סבו היה ליטוואק, הבין שהדור הזה נמצא בתחרות מול הזמן, במיוחד עם העדים הישירים. הוא החליט להנגיש עבור הדורות הבאים את סיפורה של קהילת יהודי ליטא ע"י גיוס צעירים ממקומות שונים שילמדו על השואה מתוך עניין. שאנשים יבינו שאי אפשר להתעלם משרידי השואה שהיתה. עותק מהספר הוענק לבית וילנה בחתימת ידו של פרוינד.

בספרייה הלאומית בווילנה נערך דיון מרתק על ספרות ישראלית עכשווית בליטא. במבואה הוצגו הספרים המתורגמים לליטאית של: א.ב. יהושע, דוד גרוסמן, דורית רביניאן, דרור משעני, עמוס עוז וצרויה שלו. הספר בדיון היה 'הבשורה על פי יהודה' של עמוס עוז.

מינדאוגס, שר התרבות של ליטא הדגיש בדבריו כי שמונה הספרים שתורגמו לליטאית הם תחילת הדיאלוג בין שני העמים. ספרו של עמוס עוז 'הבשורה על פי יהודה' הוא האהוב עליו ביותר. ספריהם של גרוסמן ועוז היו מועמדים לפרס BOOKER, המוענק בבריטניה לרומן המקורי הטוב ביותר שנכתב באנגלית ומבחינתו עוז הוא הזוכה. השר גאה ב 8 הספרים שתורגמו לליטאית ומצפה ל 8 הספרים הליטאיים שיתורגמו לעברית.

אמיר מיימון, שגריר ישראל בליטא, אשר יזם את התרגומים, אמר כי מבחן הבחירה שלו בספר הוא אם הוא אוהב אותו או לא. בשבילו הבאת הספרים לידי תרגום לליטאית היתה פלטפורמה של רווח לשני הצדדים – להביא את התרבות הישראלית לליטא. ספרו של עוז הינו ספר עכשווי אודות האתגרים, המאבקים וההישגים שלנו כישראלים. דרך חיובית להתדיין עם העבר, גשר בין העבר, ההווה והעתיד שלנו. הוא הדגיש כי שר התרבות של ליטא שותף בפעילות תרבותית ליטאית בישראל וציין גם כי ספרו של יוסי לוי השגריר הנכנס, עומד להיות מתורגם לליטאית. התרבות הישראלית אהודה בליטא.

בדיון הועלתה השאלה: במה שונה 'הבשורה על פי יהודה' משאר ספריו של עוז?

דונאטס סיפר כי הספר הינו אינטרפרטציה של עוז על יהודה איש קריות. הוא נהג לשלוח חברים שרצו לפגוש את עמוס עוז, כשהם מצויידים בספריו המתורגמים. הוא עצמו הביא לעוז מסמכים שהיו שייכים לאביו שהיה בוגר האוניברסיטה של וילנה, ועצם מציאתם היוותה עבורו הפתעה. לאדם יש שני מסלולים בחייו – הווייתו שלו ובמדינה בה הוא חי והמשיכה לעולם של מקורותיו ושורשיו. היהודים אינם גזע אחיד. זה עם של דיונים, ויכוחים ופשרנויות מתמידים. לתפיסתו עוז אינו רק זהות יהודית אלא ניתן ממנו ללמוד כיצד לבנות את הזהות שלנו, הליטאים.

כריסטינה, מתרגמת הספר מדגישה כי עבורה היתה עבודת התרגום הנאה ענקית. הספר כתוב בשפה מאד יפה אך הוא אילץ אותה לחשוב למי אנחנו קוראים 'בוגד'. כשאנחנו נמצאים באופוריה של צדקנות, קל לכנות אדם 'בוגד'. הספר לא היה זר לה וזו היתה עבורה משימה חיובית. ע"מ להבין את הספר היא עברה על טקסטים דתיים כדי להבין את הסמלים. זו היתה עבודה קשה עם עונג גדול בצידה.

נשאלה השאלה: בהיותה גם פילוסופית, כיצד היא רואה את הספר בהיבט פילוסופי?

היא ניסתה לומר כי לא תמיד בגידה היא אשמה ויש לבחון בהגיון קר את הנסיבות. הוא היה הנוצרי הראשון שלא נכנע. הוא הבין את האלוהות באופן שונה ועד יומו האחרון האמין שהנס יקרה. כשהתאכזב תלה את עצמו.

מיימון - עוז סיפר כי עניין הבגידה היה חשוב לו, מכיוון שבזמן המנדט הוא התיידד עם אנגלים ועל כך כינו אותו חבריו 'בוגד'. עוד אמר כי היה לו סיכוי טוב יותר להיות רופא ולא סופר מכיוון שחיפש את התרופה לפנאטיות. חוש הומור שלא שינה את אופיו של האדם. עוז הינו סופר שבעצם הורס את המיתוסים ההיסטוריים, כדי לשחרר את האדם מדעותיו הקדומות.

מבחינתו התרגומים הינם לבנה נוספת בבניית הגשר בין העמים.

יום חמישי, 18/7 התקיים אירוע במוזיאון הלאומי לאמנות. אמיר מיימון נפרד ממנהל המוזיאון והעניק למוזיאון תשורה: ציור שמן של האמן  הישראלי צבי שור, המתאר רחוב בפתח תקווה. הציור הוענק בזמנו לאביו, אלוף דוד מיימון ז"ל, עם פרישתו וכעת הוא מוצג במוזיאון הלאומי לאמנות בווילנה.

הטנור רפאל קארפיס הנעים את האירוע בשירים יהודיים וביידיש.

יום ששי 19/7 התקיים טקס חנוכת אנדרטת הזיכרון לקהילת יהודי יורבורג שהיה ארוע רב משתתפים מכל העולם, שהתקיים ברח' קובנה שמרכז העיירה, שם הוקמה אנדרטת זיכרון יוצאת דופן בידי הפסל דוד זונדלוביץ. זהו פרוייקט ייחודי של משפחת זונדלוביץ:  דוד, הבת אנה (אדריכלית) והבן גרגורי (מנהל קריאייטיב אמנותי). ניקה זונדלוביץ, נכדתו של דוד, שרה את המנוני שתי המדינות.

האתר נקרא כעת 'כיכר בתי הכנסת' והוא ממוקם ממש סמוך לבית ההיסטורי של משפחת זונדלוביץ. הפסל הינו משטח רחב מאבן בזלת המסמל את נהר הנריס (שזורם ליד העיירה) ועליו חרוטים שמות כל יהודי הקהילה וכן חסידי אומות העולם מיורבורג שהצילו יהודים. במרכז מוצב פסל בזלת שחורה, בדמות בית כנסת הרוס. האנדרטה מהווה תזכורת יומיומית לעוברים ושבים במרכז העיירה ולקהילה התרבותית שחיה כאן מאות שנים, תזכורת שאינה דוקרת את העין אך נוגעת עמוק בלב.

בטקס נשאו דברים: דוד זונדלוביץ, ראש העירייה, אמיר מיימון, פיליפ שפירא, פאינה קוקליאנסקי.

אחרי הטקס התקיים קונצרט נפלא של מקהלת קלייפדה, בכנסייה עתיקה בעיירה שבה הוצגה גם תערוכת ציורים של האמנית מינה לויטן שמשפחתה הצליחה להימלט לרוסיה וכך ניצלה. מאוחר יותר התקיים בספרייה העירונית מפגש ושיח עם יוצרי האנדרטה.