יהושע שטיינברג

בנוסף, חיבר מילון עברי-רוסי-גרמני גדול, וכן מילון כיס שזכה למהדורות רבות. למד באוניברסיטת וילנה בלשנות וספרות סלאבית. מאמריו ומחקריו על הספרות הסלאבית העתיקה ועל הפולקלור הרוסי נדפסו בירחונים הרוסים כמו רוסקויא בוגאטסטוו, ויאסטניק יאברופי ועוד. מילונו העברי-ארמי-רוסי זכה לפרס מטעם הסינוד הקדוש כפי שהוא מספר בהקדמתו למשפט האורים.

ספרו על דקדוק הלשון העברית, "מערכי לשון עבר" (1884), עשה רושם ניכר בקרב היהודים, בשל סגנונו הבהיר ודרכי הסברתו הפשוטים וההגיוניים. בספרו סתר שטיינברג בין היתר את הדעה המקובלת מימות יהודה חיוג' על השורש התלת־עיצורי; כמו כן, טען כי המבטא האשכנזי, ולא המבטא הספרדי, הוא הנכון.

שטיינברג שלח ידו בתרגום, והוציא לאור תרגומים לרוסית של חמשת חומשי התורה, ספר יהושע, ספר שופטים, ספר שמואל ספר ישעיהו. בנוסף, הוציא לאור ספר משלים ממקורות היהדות בשם "משלי יהושע".

בשנת 1863 נתמנה על ידי ממשלת האימפריה הרוסית לצנזור על כל הפרסומים היהודיים – משרה שבה החזיק עד קרוב למותו.

שטיינברג נפטר בווילנה בחודש מרץ 1908. הותיר אישה (בתו של המשורר אד"ם הכהן ואחות המשורר מיכ"ל) ושלושה בנים.

מקור: ויקיפדיה