יעקב דומבליאנסקי

יעקב דוּמְבּליַאנסקי (נכתב גם: דומבלינסקי, דומבלאנסקי, דומבלנסקי) (1876,איישישוק, פלך וילנה, רוסיה (ליטא) – סתיו 1941, גטו קובנה, תחת הכיבוש הנאצי) היה מורה עברי יהודי ליטאי. לימד בגרודנה, בגימנסיה הריאלית העברית בקובנה ובסמינר למורים של רשת החינוך העברית "תרבות" בעיר. חיבר ספרי לימוד ומקראות ופרסם סיפורי ילדים, פיליטונים ומאמרים בנושאי לשון וחינוך.

ביוגרפיה

דומבליאנסקי נולד בשנת 1876 בעיירה איישישוק שבפלך וילנה (ליטא הרוסית), בנם של חוה ביילה וגרשון. למד בישיבת סלובודקה (ישיבה חשובה של תנועת המוסר בעיירה סלובודקה שליד קובנה), ובה נסמך לרבנות. הוכשר להוראה ב"קורסים הפדגוגיים העבריים" (הסמינר להכשרת מורים עבריים) מיסודה של חברת מפיצי השכלה בגרודנה. נישא לרבקה לבית זֶליקוֹבסקי מאוֹזיוֹרי שבפלך גרודנה, ולזוג נולדו שבעה ילדים. המשפחה התגוררה מספר שנים בעיירה אוסטרינה שבפלך, דומבליאנסקי לימד מחוץ לעיר, ואשתו הייתה עקרת בית וסוחרת מזון זעירה. לבסוף עברה המשפחה לעיר הפלך גרודנה. דומבליאנסקי לימד בבתי ספר בעיר עד סוף מלחמת העולם הראשונה. בנוסף פרסם פיליטונים בשם העט "ר' ידידיה", והיה ממשתתפיו הקבועים של ביטאון אגודת "אידישע קונסט" בגרודנה.

ב-1920 עברה המשפחה לעיר קובנה (כעת הבירה בפועל של הרפובליקה הליטאית הראשונה), ודומבליאנסקי הצטרף לסגל הגימנסיה הריאלית העברית. הוא הורה בה עברית במשך עשרים שנה, עד סגירתה ב-1940. במקביל לימד בסמינר למורים של רשת החינוך העברית "תרבות". לדברי עמיתו מרדכי אלישיב, דומבליאנסקי לא היה ציוני, אך היה קנאי לשפה ולתרבות העברית, והגן על ההברה האשכנזית.

בקובנה הוסיף לכתוב פיליטונים ומאמרים בנושאי לשון וחינוך, וכן סיפורים לילדים. דומבליאנסקי חיבר ספרי לימוד עבריים: ספר לימוד דקדוק עברי למתחילים בשם "פסיעות ראשונות", בשני כרכים (תרצ"ה–תרצ"ו), ומקראות לכיתות הראשונות בשם "שחר", בארבעה כרכים, בהשתתפות ישראל קפלן (תרצ"ח). בשנת תרצ"ו הופיע ספרו לבני הנעורים "עולם הפוך: ספור מקורי בילד בן טובים שנתעלה לעולמות העליונים וראה שם עולם הפוך, עליונים למטה ותחתונים למעלה" (כל ספריו הופיעו בקובנה בהוצאת אברהם פְּטַשֶק).

בעקבות כיבוש ליטא וסיפוחה לברית המועצות בקיץ 1940, במהלך מלחמת העולם השנייה, עברה מערכת החינוך רה-ארגון; הגימנסיה הריאלית העברית, כמו יתר מוסדות החינוך העבריים בעיר, נסגרה, ודומבליאנסקי עבר ללמד בגימנסיה היידית שנפתחה תחתיה. על פי בנו גרשון, בתקופה זו עסק דומבליאנסקי בחיבור ספר דקדוק ביחד עם המחנך והסופר ירחמיאל וינגרטן, שהגיע לעיר כפליט מוורשה הכבושה בידי הנאצים.

עם הכיבוש הנאצי בקיץ 1941 גורש דומבליאנסקי עם אשתו ובן הזקונים גרשון לגטו קובנה.
על פי עדותה המאוחרת של ד"ר גוּטיה פיש, שהייתה אז נערה, דומבליאנסקי היה בין קורבנות הטבח בחצר מוסך לייטוקיס בקובנה ב-27 ביוני 1941, שבו מצאו את מותם כ-60 יהודים מידי לאומנים ליטאים. על פי גרסה אחרת, הוא נספה באקציה הגדולה ב-28 באוקטובר 1941 (ההוצאה להורג ההמונית הגדולה ביותר של יהודים בליטא ביום אחד, שבה נספו יותר מתשעת אלפים בני אדם, או כ-40% מיושבי הגטו). אשתו רבקה ובנם גרשון נספו בשואה גם הם.
בתו הבכורה, חיה וִיסוֹבָטִי (1902–1990), שהייתה חברת "החלוץ" בגרודנה, עלתה לארץ ישראל כחלוצה עם קבוצתה בסתיו 1921. ב-1924 נישאה לאברהם ויסובטי מביאליסטוק, שהצטרף לקבוצה. יחד איתו הייתה ממייסדי קבוצת גבע. ב-1929 עזבו על רקע חילוקי דעות, התגוררו זמן-מה בירושלים ואחר-כך במושבה כפר סבא, וב-1930 היו ממייסדי מושב חרות שליד תל מונד, בו גרה עד מותה. הייתה אם לבת ובן. בתו לובה (ילידת 1905) עלתה לארץ ישראל מספר שנים אחרי חיה. התגוררה בתל אביב, נישאה לחיים שכמן והיגרה איתו לדרום אפריקה. הייתה אם לשלושה בנים. בתו פייגל (ציפורה) (ילידת 1909) היגרה לצרפת, שם חיה כל חייה. נישאה לגרא קורמן. הייתה אם לבן. בנו פסח דומבלינסקי (1914–1984) עלה גם הוא לארץ. למד הנדסה בצרפת, ושב לישראל. היה נשוי לרעיה, וללא ילדים.

מקור: ויקיפדיה