כתריאל ברוידו

באביב 1943 כתב כתריאל ברוידו את "Tsum besern morgn" (לקראת מחר טוב יותר), שיר של תקווה לעתיד יהודי וילנה. סופר ומלחין פורה זה, שהיה אחת הדמויות החשובות ביותר בפריחת תיאטרון הגטו, בילה את החודשים הקרובים בהכנת אחד ממחזות הזמר הרבים שלו, שכותרתו "משה, המתן". ימים ספורים לפני סיומו, במהלך חיסול הגטו בספטמבר 1943, נתפס על ידי הגסטפו. החלק הראשון במסעו הביא אותו למחנות בלטביה וליטא, שם המשיך להלחין, למרות התנאים הבלתי נסבלים. הוא נלקח לשטוטהוף, ליד גדנסק, כעובד כפיה. ככל שהתקרב הצבא האדום, הוא אולץ יחד עם אלפי אסירים נוספים לצאת לצעדת מוות בחורף, ויצא לדרך ב -25 בינואר 1945. חלק מהאסירים נשלחו מערבה לגרמניה, אך כמה אלפים, ברוידו ביניהם, נשלחו למזרח. מי ששרד את הצעדה הראשונית, ללא מזון, מים או בגדי חורף, הגיע לעיירה קטנה בים הבלטי, שם נכלאו במפעל נטוש במשך מספר ימים. לאחר מכן הם נשלחו בקבוצות של חמישה עד לשפת המים, ונדחקו לתוך המים המקפיאים. אלה שניסו להתחמק החוצה נורו. זה היה סופו המעונה של אחד המוכשרים והמוצלחים מבין חברי תיאטרון וילנה. ברוידו נולד בווילנה בשנת 1907, וגדל בשנים שבהן חיי התרבות היהודים העשירים בעיר תמכו במוניטין שלה כ'ירושלים של ליטא'. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון העברי בווילנה, החל ברוידו לעבוד בתיאטרון היידיש, והופיע עם להקות שונות, כמו גם בחוגי חובבים ובתיאטראות בובות. הוא גם החל לכתוב תסריטים ומוזיקה, ועד מהרה הופצו רבות מיצירותיו בהרחבה. בין שתי מלחמות העולם עבר לצרפת, שם המשיך בקריירה התיאטרלית שלו. אולם עם פלישת הגרמנים לפולין הוא החליט לחזור לעיר הולדתו וילנה. בגטו וילנה הפך ברוידו במהרה לדמות מפתח בחיי התרבות. בנוסף למשחק ולבימוי, כתב שירים, ומחזות זמר לתיאטרון. הוא מילא תפקיד, בצורה כזו או אחרת, כמעט בכל מחזה שהועלה במהלך שנות הגטו. רבים משיריו היו להיטים, שאנשי הגטו שרו במהלך עבודתם היומיומית. למרות שהמילים שלו דיברו על הסבל של האסירים, הם גם הביעו לעתים קרובות עידוד ותקווה לעתיד טוב יותר. למרבה המזל, רבים משיריו של ברוידו שרדו את המלחמה. כמה עדיין נחשבים לקלאסיקה, ושרים אותם גם ביידיש המקורית וגם בתרגום. 

מתוך: Holocaustmusic