לאה רודניצקי

בגטאות מזרח אירופה מספר היתומים ההולך וגדל היווה בעיה קשה. ברוב המקרים לא היו מספיק כספים להקמת בתי יתומים; בדרך כלל, הילדים נותרו לנפשם, נאלצו להסתמך על מזל או על נדיבותם של אנשים טובים. אדם כזה היתה המורה, המשוררת והעיתונאית לאה רודניצקי. רודניצקי הכניסה יתום לביתה בגטו וילנה, והיא גם כתבה את אחד משירי הערש היפים ביותר ששרדו, בשם "ציפורים מנמנמות על הענפים", שנכתבו לפי המנגינה של המלחין היהודי לייב ימפולסקי. לאה רודניצקי נולדה בשנת 1916 בעיר קלווארייה שבליטא. כשהיא מגלה כישרון מוקדם כמשוררת, עברה תחילה לעיר קובנה, שם פרסמה את עבודותיה במגזינים ספרותיים יהודיים, ולאחר מכן עברה בשנת 1939 לעיר הבירה וילנה, שם השתלבה במהירות בסצנה הספרותית היידית המפותחת. בשנת 1940, כשהעיר עדיין הייתה תחת כיבוש רוסי, הצטרפה לצוות ההוצאה לאור של כתב העת היידיש וילנה אמס (אמת וילנה). לאחר הפלישה הגרמנית בשנת 1941 השתנתה שירתה, המשקפת את התדרדרות התנאים של יהודי ליטא בדימויים האפלים והטרגיים שלה. בשלב זה היא חיברה כרך קטן של שירים. היא גם הפיקה אוסף שירים והייתה חברה פעילה בחוג הספרותי והאמנותי של הגטו. כותבת פורה, שירתה זכתה לפחות פעמיים בפרסים ספרותיים. בנוסף לפעילותה התרבותית, רודניצקי הייתה מעורבת רבות בפעילויות הפרטיזנים. היא סייעה במעשי חבלה והייתה בקשר תכוף עם שאר לוחמי ההתנגדות ברחבי וילנה. בעבודתה הרשמית בגטו ניהלה בית מלאכה לתפירה, שבה אחת מעובדיה הייתה אישה בשם פסי ארונוביץ. באחת מהסלקציות התכופות נבחרו ארונוביץ ושני ילדיה להובלה לפונאר. ארונוביץ שרדה את הירי בפונאר, חיכתה עד בוא הלילה לפני שזחלה מהבור בפונאר ונדדה בחזרה לגטו. היא הגיעה לבית המלאכה של רודניצקי פצועה והיסטרית, אך הצליחה לשכנע אותה במה שהייתה עדה לו. ידע זה עודד את רודניצקי להמשיך בפעילות המחתרת שלה. בסופו של דבר היא נעצרה על ידי הגסטפו יחד עם הפרטיזן וכותב השירים הירש גליק, ונשלחה לטרבלינקה, שם נרצחה.

מתוך: Holocaustmusic