משפחת שרפשטיין

אבא

או כמו שנהגתי לקרוא לך כבר עשרות שנים - רעב מוישע !
איך אוכל לספר כאן בכמה מילים על החיים הארוכים והנפלאים שלך ? 

הנה כמה ראשי פרקים:
אבא נולד בראש חודש חשון שנת 1921 בעיירה אוטיאן אשר בליטא.
בגיל 4.5 התייתם מאמו שיינע-בסייע וכאשר היה בן 17 נפטר גם אביו אברהם שרפשטיין, הסבא שלי.
עם פלישת הנאצים לליטא, הצליח לברוח לרוסיה, התגייס לצבא האדום ונלחם בנאצים וגם נפצע פעמיים.
לאחר המלחמה הגשים חלום ולמד בבית הספר של התיאטרון היהודי במוסקבה, אצל שלמה מיכאלס. במוסקבה גם פגש את אימי והם התחתנו. לאחר שמיכאלס נרצח על ידי משטר הרשע של סטאלין והתרבות היהודית חוסלה סופית, הצליח לברוח ממוסקבה בחזרה לליטא, לחיק המשפחה ששרדה את השואה.
לאחר מות סטאלין, ביחד עם קבוצת חברים, הקים בשנת 1956 את התיאטרון היהודי בווילנה והיה לשחקן הראשי שלו,

עד לעלייתנו ארצה בסוף 1971.
לאחר יותר מ- 40 שנה בנתניה, בשנת 2014 , אבא עבר לחיות במעגן מיכאל. כאן הרגיש אהוב ורצוי ומוקף במשפחה ובהרבה אנשים טובים.
לפני כמעט חודש עבר לביתו האחרון - "בית כרמל".
גם כאן הוא הרגיש בית לכל דבר.
הוא נפטר בשקט ובעדינות שכל כך אפיינה אותו, לצלילי השירים ביידיש שכל כך אהב...
תודה לקיבוץ הנפלא שלנו ולצוות המדהים של בית כרמל שהעניקו לו כל כך הרבה אהבה ותמיכה.

אלי.

----------------------------------------------------------------------------------------------------

סביק, סבושקי, גרישולי שלי.
אהוב ליבי.
היית לי כל חיי מקור בלתי נדלה של אהבה, של הומור, של צחוק.
חיוביות שאין לה סוף.
לימדת אותי בכל יום שאפשר ואף צריך למצוא טוב בכל דבר.
למצוא טוב ולעשות טוב.
להאמין באדם.
להאמין בחיים.
ולאהוב.
בלי סוף,
בלי תנאים,
לאהוב.
היית אומר למבקרים: "ראיתם איך היא קוראת לי? "אהוב שלי". אני אהוב שלה!" ומוסיף חיוך רחב וצחקוק עם קפיצה.
תודה, אהוב שלי, על אין סוף הנשיקות.
תודה על חיבוקים עמוקים, ובמיוחד על זה האחרון.
תודה על החיוך והצחוק גם ברגעים הקשים.
תודה על זה שתמיד היית פנוי ושמח לביקורי הנינים.
תודה שביקשת ממני לשיר לך.
תודה על החיים.

יעל שלך.

------------------------------------------------------------------------------------------------------

סבא

בשנה האחרונה עזרנו אחד לשני להתכונן לרגע שבו ניפרד. אני שאלתי שאלות נוקבות, אתה ענית תשובות ברורות. לא השארת פינה אחת פתוחה, כדרכו של חייט מופלא תפרת לעצמך מיתה בקלאס. בשנה האחרונה חזרת וביקשת שוב ושוב שלא נבכה עליך, שחיית חיים מלאים וטובים , אני אמרתי לך.. שלצערי בקשות מהסוג הזה לא ניתן ליישם, כי לא עליך אנחנו בוכים אלא על עצמנו, כי לנו כואב ולך כבר לא. הלכת בט"ו-בשבט , והיום נוטעים את גופך הפיסי באדמה.

אין בי מילים שיתארו את עוצמת ההודיה שיש בי על הדרך שבה בחרת לחיות וללכת... כמו שהלכת עם הליכון הרולס-רויס שלך... לאט לאט צעד אחרי צעד אבל תמיד בתנועה קדימה. ככה הלכת לאט לאט לכיוון שערי גן עדן. בימיך האחרונים היתה סביבך הילה גדולה של אור שזרחה עלינו ואפשרה לנו להגיד, לשיר ולהרעיף אהבה עליך. היית מוקף משפחה ילדים, נכדים ונינים ... לכולם היה לך מקום.

איזה אדם מדהים היית סבא, יומיים לפני שעזבת את הגוף עוד עזרת כוחות וביקשת להתיישב כדי לקבל אורחים. וכשעדי שלי הגיע אפילו חייכת אליו וצחקת, היה לך כל כך חשוב להצחיק ולשמח. כששקעת לך בין העולמות, כרגיל, שוב אמרתי לך שאני אוהב אותך סבא שלי, ואתה ענית מיד "אני יודע!" שיהיה לי ברור. כששאלתי מיד איך אתה מרגיש, ענית "אני לא יודע"...תמיד הייתה בך את הענווה להגיד שאתה לא יודע הכל, אבל תמיד ידעת מה באמת שחשוב.

עכשיו אתה בטח אוכל בליני וקציצות במטבח של סבתא, ושוב אתם ביחד זי וגרי. תרקדו ותשירו טנץ טנץ. ד"ש לכולם, תעשו שמח ותהיו בקשר, בחלומות, בשירים ובנולדים.

תודה על שלימדת אותי מה חשוב בחיים. תודה על הזכות לספר אותך, לגלח אותך, לסדר לך גבות, אוזניים אף וציפורניים. היה לך חשוב להיראות מטופח מלובש ומצוחצח, וככה הלכת.

תודה שלימדת אותי להכין כרוב עם חמוציות ועל השמיר במרק. תודה על הדובשניות לנינים ולגנים. תודה על שלימדת אותי לתפור, עם אצבעון. תודה שלימדת אותי לעשות עם האצבע ככה, ושאם נותנים מכה על העורף, הלשון יוצאת, וכדי להחזיר אותה פנימה רק צריך למשוך באוזן.

תודה על שלימדת אותי להקשיב, ופחות לדבר,(לפחות ניסית)

תודה על שלימדת אותי לבחור בטוב ולהיות אדם נאור נדיב ומקבל.

תודה על שתמיד קיבלת אותי כמו שאני, ללא שיפוט. על ששימחת אותי בחתונתי וברכת אותנו. תודה על המתנה שהיית בגלגול הזה בשבילי. תודה על השיעורים בלדעת מה חשוב בחיים, שאהיה מאושר, אוהב  ושמח בחלקי.

אני בוחר לקחת אותך איתי לכל החיים ומהיום אקרא לי עמיחי משה שרפשטיין.

 שלום עליך ועל כולנו. לחייך סבא!

עמיחי

-----------------

מתוך: אתר הנצחה מעגן מיכאל 

משה-הירש שרפשטיין. סיפור חיים