מצעד החיים 2010

מצעד החיים 2010 /כתבה לאה קסל

בשנות ילדותנו, במושבה רמתיים, חיינו בשכנות למשפחה שבאה מקובנה ליטא. כנראה שהעבר "הליטאי" חיבר בין משפחותינו והפכנו ליותר מקרובי משפחה. אם המשפחה, רחל שפירא לבית קרמן, הביאה את תרבות קובנה לרמתיים. סחבה אותנו, הילדים, להצגות. כמה משחקני התיאטרון המפורסמים של אז, כמו רודנסקי, קלצקין ועוד, היו ידידי אמת שלה. נסענו באוטוסים בגשמים ובחמסינים לקונצרטים בתל אביב, שעורי פסנתר היו חובה עבורינו.

 רחל שפירא  היתה חברה ובת כיתתה של לאה גולדברג בגימנסיון ע"ש שוובה בקובנה. גם אחרי ששתיהן עלו ארצה בסביבות 1935 הן נשארו בידידות.

אחרי שליטא  הפכה עצמאית בתחילת שנות ה-90, הזמין משרד התרבות הליטאי את שני בניה של רחל שפירא : פרופ' עמוס שפירא ואחיו מולי שפירא שהיה שנים רבות ממונה על התרבות בגלי צה"ל, לבא ולבקר בקובנה. כשחזרו מהביקור סיפרו לנו חוויות והביעו כעס על כך שאין בקובנה כל איזכור או לוח זכרון ללאה גולדברג.

אחותי ציפורה פאר ז"ל לקחה את היוזמה לידיה ובעזרת  אסטה סקאיסגיריטה ליאושקיינה, שהיתה אז שגרירת ליטא בישראל, החלה לפעול אל מול עירית קובנה. אך עירית קובנה סירבה לאשר את תלית השלט מהסיבה שלאה גולדברג לא נולדה בקובנה. אסטה הציעה להיעזר בלובי כלשהו שיפעל אל מול העיריה. אחותי היתה חברה בקבוצת נשים שנקראו " סוראופטימיסטיות"  והיא מצאה שגם בקובנה ישנה קבוצת נשים סוראופטימיסטיות.  בעזרת פעילותה של קבוצה זו התקבל האישור לתליית השלט על קיר הגימנסיון בקובנה. אז הציעה השגרירה אסטה לקיים את ארוע הסרת הלוט מעל השלט בזמן שאיגוד יוצאי וילנה מקיים את מצעד החיים המסורתי שלו בליטא  וכך היה.

הצטרפנו, אחותי ואני, לקבוצת מצעד החיים. נסענו לקובנה לסידורים אחרונים לפני הטקס וביום 11/4/2010 הגיעה קבוצת מצעד החיים לגימנסיון, הצטרפו אליהם גם יהודים מקהילת קובנה ואפילו ראש העיר הגיע ברגע האחרון.

קבוצת  הנשים ה"סוראופטימיסטיות" בקובנה הביאו לטקס שתיל של אורן ושתלו אותו בזמן הטקס. את הרעיון לקחו משירה של לאה גולדברג, שיר המבטא את ריגשותיה של לאה גולדברג לחייה בין שתי המולדות.

אתכם אני נשתלתי פעמיים

אתכם אני צמחתי , אורנים

ושרשי בשני נופים שונים

בתום הטקס הצטרפנו לקבוצת מצעד החיים להמשך הסיור בווילנה.

לימים  נשאלה אחותי ע"י שגריר ליטא בישראל דאז, דריוס דה גוטיס, מה הביא אותה להשקיע כל כך הרבה מאמצים במשך למעלה משנה לענין השלט של לאה גולדברג. תשובתה היתה "עשיתי זאת לכבודה ולזכרה של רחל שפירא".