מרדכי אהרן גינצבורג

מרדכי אהרן גִינְצְבּוּרְג (רמא"ג; כ"א בכסלו תקנ"ו, 3 בדצמבר 1795 – ט"ז בחשוון תר"ז, 5 בנובמבר 1846), היה מראשי המשכילים בווילנה, תרגם לעברית וחיבר ספרי השכלה. רמא"ג היה ממעצבי העברית הספרותית החדשה, ואף חיבר את האוטוביוגרפיה הראשונה בעברית, "אביעזר".

רמא"ג נולד בסוף 1795 בעיירה סלנט שבפלך קובנה  של האימפריה הרוסית (באזור ליטא). אביו של רמא"ג, יהודה אשר, היה משכיל בעצמו, מראשוני המשכילים בליטא, וצירף לחינוך המסורתי של בנו בחדר גם לימוד תנ"ך ודקדוק עברי. בילדותו החל לקרוא חיבורים היסטוריים יהודיים עממיים כמו "יוסיפון" ו"צמח דוד" לדוד גנז, ונמשך לקריאת ספרי מדע והשכלה שהיו זמינים לו, כגון "ספר הברית" לר' פנחס אליהו מווילנה. בגיל 14 השיאו לו נערה בת 13 בנישואים שלא עלו יפה, כפי שהוא מתאר בגילוי לב באוטוביוגרפיה שלו. הוא עבר להתגורר אצל חותנו בעיירה שאוול, ושם הרחיב את ידיעותיו, קרא ספרי השכלה, בין השאר את חיבוריו של משה מנדלסון, ואף עסק בקבלה. בהמשך למד גרמנית וקרא ספרות יפה אירופית בת התקופה.

ב-1817 החל לנדוד בין עיירות בליטא ובקוּרְלַנד, והתפרנס בדוחק כמלמד תינוקות ומעיסוקים נוספים. ב-1823 הוציא בווילנה את החיבור הראשון שלו – החלק הראשון של התרגום של "גלות הארץ החדשה". ב-1832 סיים להכין את החלק הראשון של "תולדות בני האדם", אך הצליח להדפיס אותו רק ב-1835. באותה שנה כנראה כבר היו מוכנים אצלו חיבורים נוספים, שנדפסו בשנים הבאות. בשנות השלושים גם בא בדברים עם משכילים נוספים להוציא כתב עת משכילי בעברית, אולי כשהוא שותף בעריכה לריב"ל, אך הדברים לא יצאו אל הפועל.

ב-1835 התיישב בווילנה, כשהוא כבר סופר עברי מפורסם. רמא"ג תפס במהרה מקום של כבוד בקרב משכילי וילנה, עד שהפך להיות האישיות המרכזית בקבוצה שכללה את אד"ם הכהן ובנו מיכ"ל, מתתיהו שטראשון, יצחק אייזיק בן-יעקב, אייזיק מאיר דיק, קלמן שולמן, רש"י פין ואחרים. הוא התפרנס מהוראה ומניהול חשבונות, ומתמיכה של המשכיל העשיר ניסן רוזנטל.

בשנותיו בווילנה המשיך לפרסם את ספריו, והיה מעורב ביוזמות ובפעולות רבות של המשכילים. ב-1841 ייסד ביחד עם שלמה זאלקינד בית ספר "מתוקן", עמד בראשו ולימד בו תנ"ך. היה שותף לפנייה אלהשלטונות הרוסיים בבקשה שיאסרו על היהודים ללבוש את בגדיהם המסורתיים, ומנגד פעל להקלה על ייבוא ספרים עבריים מחוץ לארץ. בשעת ביקורו של משה מונטיפיורי בווילנה ב-1846 היה רמא"ג מראשי המדברים מצד המשכילים.

כשהחל מקס ליליינטל בסדרת הפעולות שלו לקראת רפורמה בחינוך היהודי, בעידוד השלטונות הרוסיים, הסתייג רמא"ג מן הכיוון שנקט. הוא פרסם בפסאודונים "יונה בן אמתי" חוברת בשם "מגיד אמת", כנגד החוברת "מגיד ישועה" של ליליינטל, ובה הסביר כי ליליינטל מנסה לייבא לתחום המושב את ההשכלה בנוסחה הגרמני, שאיננה מתאימה להשכלה המסורתית והמתונה יותר שבליטא. כדי להגן על עצמו מהצנזורה פרסם רמא"ג גם חוברת המתקיפה את "מגיד אמת", בשם "קיקיון דיונה".

במהלך השנים החמיר מצב בריאותו, ובסוף 1846 הלך לעולמו. הדרשן של וילנה, שנאלץ על כורחו להספיד את רמא"ג חסיד ההשכלה, הבליע את ההספד בהספד על שני רבנים שנפטרו באותה תקופה. העלבון של המשכילים מהספד זה הביא בסופו של דבר להקמת מסגרות עצמאיות של המשכילים בווילנה, בנפרד מהמוסדות של האדוקים, ובפרט להקמת בית הכנסת של המשכילים "טהרת הקודש". בשנים הבאות המשיכו יורשיו ותלמידיו של רמא"ג להוציא לאור את ספריו.

השקפת עולמו של רמא"ג התאפיינה ברוח ההשכלה המתונה, בדומה לשאר משכילי וילנה בשנות הארבעים, שרמא"ג היה הדמות המרכזית ביניהם. תפיסותיו בנוגע לדמותה של היהדות הושפעו במידה רבה מכתביו של משה מנדלסון. שלא כמו המשכילים הרדיקליים, הוא לא פסל את הדת ואת ההלכה כשלעצמן ובוודאי לא תמך בהתבוללות. עיקר פעילותו של רמא"ג הייתה לתיקון מוסדות הקהילה היהודית, ובכלל זה הרבנים, לשיפור החינוך ולהבאת מודרניזציה לחיים היהודיים, לרבות הלבוש היהודי. הוא תמך בלימוד שפות זרות (גרמנית ורוסית) ואף תרגם מבחר יצירות מן הספרות האירופית בת זמנו, כגון כתבי גתה והיינה, ובמקביל עסק ביצירה עברית; כשאר המשכילים התנגד לדיבור ביידיש, שראה בה שפה משובשת.

רמא"ג היה כמעט היחיד בזמנו שעסק בכתיבת ספרי השכלה ממש, היינו הסברה של מדע והיסטוריה לקורא היהודי העממי. רבים מחיבוריו נועדו לאפשר ליהודי תחום המושב להכיר את המדעים וההיסטוריה העולמית, ועם זאת כתב רבות גם על ההיסטוריה של עם ישראל, ואף על אקטואליה יהודית בת הזמן (כגון עלילת הדם בדמשק וזיכרונותיו של אליעזר הלוי ממסעו עם משה מונטיפיורי בארץ ישראל). כשהציג מקס ליליינטל את הרפורמות שלו, התנגד להן רמא"ג בין השאר בטענה כי אין ליהודי רוסיה להתבטל בפני השכלה המיובאת מגרמניה, שאינה מתאימה ברוחה ליהדות המסורתית והשורשית שבמזרח אירופה.

כחלק מפעילותו לתיקון סדרי החיים בקהילה היהודית חיבר את האוטוביוגרפיה שלו, "אביעזר", ובה תיאר בפירוט את פגמי החינוך והמשפחה אצל היהודים. את חיבוריו כתב בעברית פשוטה יחסית, ונמנע מן הסגנון המליצי הכבד שאפיין את המשכילים בזמנו. הוא התיר לעצמו להשתמש לפי הצורך גם במילים מן המשנה והתלמוד, ואף חידש צירופים ומטבעות לשון רבים, רובם בתרגום שאילה מן הגרמנית, ובהם בין השאר "ימי הביניים", "כתובת" (במובן inscription), "רהיטים" ועוד. סגנונו של רמא"ג השפיע רבות על דמותה של העברית בדורות שאחריו, ובעקבותיה על דמותה של העברית הספרותית החדשה.

מקור: ויקיפדיה