מרים גולדין

גולדין מרים (פסיה-מריסה)
נולדתי בשנת 1939 לפרידה ולפייבוש גרינר בעיר וילנה שבפולין. לסבתי הייתה מכולת. סבי ואבי עבדו במפעל פרוות ואמי עבדה כאחות.
ב-1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. אני נולדתי חמישה חודשים לפני פרוץ המלחמה. היהודים רוכזו בגטו וילנה. אבי עבד וטיפל בבעלי חיים מחוץ לגטו.

ב-30 במרס 1944 נערכה אקציית ילדים והוריי חיפשו פתרון כיצד להסתיר אותי. אבי לקח אותי למוסך והסתיר אותי מתחת לברזנט עם עוד 13 ילדים. הילדים הללו נמצאו ונרצחו. זיכרונותיי מתחילים מגיל ארבע ואילך, אליהם נוספו סיפורים אותם שמעתי מבני המשפחה. הצלתי נבעה בזכות קור רוחו של אבי האמיץ וכן מגורל. היות ולא נותרו עוד ילדים בגטו וילנה היה צורך מידי במציאת פתרון הולם היכן להחביא אותי.
אמי הצליחה להעביר פתק למשפחה פולניה ובו הודיעה שאני ניצלתי ומבקשים מקום מסתור עבורי. המשפחה הפולניה נאותה להחביא אותי. נותרה השאלה כיצד יעבירו אותי אל מחוץ לגטו מבלי שאתגלה.
סבי שטיפל בחיות מחוץ לגטו, הגה רעיון להעבירני באחד מהסירים הגדולים בהם הוכן המזון לבהמות. נשארה עוד בעיה אחת והיא שהגרמנים בדקו את הסירים מדי פעם והייתה סכנה שיגלו אותי. ההברחה בוצעה בסיר ולא בשק כי סירבתי להכנס לשק.

באחד הערבים הוחלט לבצע את ההברחה. בעזרת אדם זר הועברתי למשפחה שהמתינה לי כפי שסוכם מראש. סבתא סיפרה לי כי ראתה אותי צועדת יד ביד בחברת הפולניה לאורך הנהר.
המשפחה הפולניה הסתירה אותי במחסן בו שהיתי בשקט מופתי. כבר כילדה הבנתי את חשיבות השקט. את היידיש שכחתי ודיברתי רק פולנית. כמו כן עברתי הטבלה בכנסיה, התפללתי והצטלבתי כנוצריה לכל דבר. פסיה, שמי מהבית, שונה בעת ההטבלה ונקראתי מריסה. נשארתי עם שם זה שדיבר אליי יותר.
המשפחה הפולניה החזיקה בביתה גם מעין משרתת יהודיה, אך אינני יודעת מה עלה בגורלה. היהודיה הצילה אותי בשעה שהחזית הרוסית קרבה, כל הפולנים ברחו ואני נשארתי עמה. היהודיה לקחה קיאק והפלגנו עד ליערות שם הסתתרנו. היהודיה חזרה לעיר ומאז לא נראתה יותר.

בשנת 1945, עם השחרור בידי הצבא האדום, ברחו הוריי ממחנה העבודה אליו הועברו. אבי היה אדם חזק והגרמנים ניצלו אותו. הוריי איתרו אותי בבית הפולניה, ילדה בת חמש דוברת פולנית רהוטה, אינה זוכרת כלל יידיש ומתפללת בדבקות כנוצריה.

בתחילה סרבתי להתלוות אליהם, אך בהדרגה, אחרי מספר ביקורים שבתי אליהם. חזרנו לביתנו בווילנה. הבית היה תפוש בידי פולנים. הם אפשרו לנו להתגורר בחדר אחד שאליו הגיעו ניצולים נוספים: אחיה של אמי, יצחק פלקסר, דוד אמי חיים גלזר, וכן אחיינית של סבי שאיבדה במלחמה את בעלה ושני ילדיה. אחרי פנייה לבית המשפט הוחזר הבית למשפחתי. אחותי נולדה בשנת 1951.

בשנת 1959 נישאתי בווילנה למרק גולדין ועלינו ארצה בשנת 1972 עם שני ילדינו.
ילדינו: ברוך - עובד בחשמל, ובלה - חיה בקנדה.
זכינו ליהנות מנכדים: נטע, עדן, ניב ואורי.
את קורות חיי תיעדתי בקלטת עדות בקרן הנצחת השואה של סטיבן שפילברג.

מקור: הוד השרון