מרים קרקס

קרקס מרים בת אריה ורחל קלצ'קו. ילידת קובנה, ליטא

נולדתי בשנת 1920 בקיברט שליד קובנה. אבי הגיע לעיר מווילנה שבליטא. לאחר המהפכה חזרנו לליטא לעיירה קיברט. אבי היה צייר שלטים, לאחר מכן היה בעל מכולת. היו לי 8 אחים ואחיות. רוב בני המשפחה הקרובה גרו בווילנה הסמוכה. אבי נפטר מהתקף לב. לאחר מותו התפזרה המשפחה: שלוש אחיותי נסעו לארץ ישראל, שאר הילדים נשארנו עם אמא ועברנו לגור בקובנה, שם עבדתי בעבודות מזדמנות.

ביוני 1941 נכנסו הגרמנים לקובנה. הליטאים שיתפו פעולה עם הגרמנים. לאחר זמן מה הועברנו לגטו. אמי, אני ואחי התגוררנו אצל קרובת משפחה בגטו סלובוטקה.

עבדתי בעבודות פרך שונות, כגון הנחת מסילת ברזל. הרעב והפחד היו נוראיים. בשנת 1942 נערכה אקציה. נותרתי בצד הנדון לחיים, רבים אחרים נרצחו. ב-1943 נאמר לי כי אני מועברת לקס לברודה. לאחר כמה שעות הגיעה המשאית לתחנת הרכבת. קפצתי מהמשאית ועזרתי לאמי לרדת, אך חייל גרמני הכה על ראשי באלה וזרק אותי לקרון הרכבת. אמי נותרה במשאית. אלו שנותרו במשאית רוססו בגז ונרצחו. נסעתי ברכבת שלושה ימים בצפיפות ומחנק, ללא אוכל ושתייה, למעט מים מעופשים. הרכבת הגיעה למחנה פורוטקונדה באסטוניה. במחנה זה עבדתי במיון פחם. היה שם קר. לאחר שהתמלאנו בכינים גילחו את שערותינו. בשנת 1944, עם התקרבות הרוסים, הועברתי למחנה שטוטהוף. התנאים במחנה היו קשים. הגרמנים ביקשו מ-300 נשים להתנדב. התנדבתי. נשלחנו לבית חרושת לנשק אוקסנצול ליד המבורג. עסקתי שם בהרכבת כני נשק לאחר כמה חודשים, כשהרוסים התקרבו, הועברנו לברגן בלזן. הופשטנו והוכנסנו לתאי הגז. למזלי, המתקן התקלקל. שוב בחרו נשים לעבודה באוקסנצול-הייתי אחת מ-50 הנשים. לקראת סוף המלחמה הועברתי לשוודיה, ובכך ניצלו חיי.

בשואה איבדתי את אמי ואחי יעקב, וכן עשרות מבני המשפחה המורחבת.

בשנת 1949 יצאתי משוודיה והצטרפתי לבני משפחתי בישראל.

בשנת 1950 נישאתי ליצחק קרקס, יליד ליטא. ניהלנו חנות בקריית ים.

ליצחק ולי נולדו שני ילדים: רחל ויעקב.

יש לי 6 נכדים ו-6 נינים.

מתוך: זוכרים לדורות-תיעוד ניצולי שואה