משה קוסביצקי

משה קוסביצקי (9 ביוני 1899 - 23 באוגוסט 1966) נחשב בין גדולי החזנים של החזנות האשכנזית במאה ה-20.

קוסביצקי נולד בסמרגון, כיום בלארוס, באזור הורדנה, למשפחה עם רקע מוזיקלי: אביו, אביגדור, היה מורה למוזיקה ואמו אלטה הייתה פסנתרנית. קוסביצקי למד את הנוסח החזני מאחיו הצעיר, יעקב. ארבעת האחים לבית קוסביצקי (משה, יעקב, דוד ושמחה) הטביעו את חותמם המיוחד בחזנות, אך משה, הגדיל לעשות מכולם.

ב-1920 החל לשמש כחזן בבית הכנסת "החדש" "סאבל" או "מרחוב זבאלנה", בוילנא, ולאחר מכן בבית הכנסת הגדול, הידוע כ"וילנא שטוט".

ב-1927 הציג מועמדות לתפקיד החזן בבית הכנסת טלומצקה בוורשה, לאחר פרישתו של החזן גרשון סירוטה. כנגד כל הסיכויים הוא גבר על מתחרים אחרים וזכה בתפקיד. מנצח המקהלה שם היה דוד אייזנשטט, שנספה בשואה. באותה תקופה החל ללמוד פיתוח קול ומוזיקה, במקביל ללימודי קודש עליהן שקד כל חייו. במהרה צבר קוסביצקי פרסום בכל רחבי אירופה, והוא נסע להופעות קונצרטים בבריסל, אנטוורפן, וינה בודפשט ולונדון.

ב-1934 וב-1936 ביקר קוסביצקי בארץ ישראל, והופעותיו זכו לביקורות נלהבות. על פי המסופר, היו ביקוריו באווירה של ימי חג בלתי נשכחים. ב-1938 הגיע לארצות הברית והופעתו הראשונה התקיימה באולם קרנגי הול בניו יורק. הוא זכה לביקורות נלהבות, ולמרות הצעות קוסמות מבתי כנסת אמריקאיים, הבהיר קוסביצקי כי הוא חוזר לפולין.

ב-1939 נכבשה פולין על ידי הגרמנים, וברגע האחרון הצליח להימלט עם בני משפחתו לברית המועצות, ושינה את שמו למיכאיל קוסביצקי. שם פתח בקריירה כזמר אופרה ביצירות בוריס גודנוב, טוסקה וריגולטו, וזכה להוקרה על תרומותיו למוראל הלאומי.

לאחר המלחמה, שב לפולין ובאחד הקונצרטים שלו היו שגרירי אנגליה וארצות הברית בקהל הצופים. בעקבות הקונצרט הזה הוא קיבל ויזה לבריטניה, שם שהה תקופה קצרה, ולארצות הברית.

ב-1947 הגיע לארצות הברית ולאחר סדרת הופעות מעוררות התפעלות, הוחתם על חוזה עם חברת תקליטי RCA. משם המשיך קוסביצקי לערוך סיבובי הופעות ברחבי העולם. באותה תקופה חבר לשלושת אחיו יעקב, דוד ושמחה בשלושה קונצרטים מפורסמים של חזנות.

ב-1952, לאחר פרישתו של החזן ברהלה חגי, התמנה לחזן הראשי של בית הכנסת "בית-אל" שבבורו פארק, ניו יורק, שם גם התגורר. הוא החזיק במשרה זו עד למותו ממחלת הסרטן ב-23 באוגוסט 1966.

בנו, אלכסנדר קוסביצקי, המשיך בדרכו ועסק גם הוא בחזנות.

על שירתו של קוסביצקי נאמר, כי קולו היה בעל עוצמה של עוגב, עדינות של כינור, ומעל לכל לגרום לאנשים להזיל דמעה. הופעתו על דוכן החזן, ונוכחותו הבימתית, כמו אישיותו הכריזמטית ריתקה את השומעים. הוא ניחן ב"קולורטורה" (סלסולי קול) עשירה ומגוונת, במנעד רחב (ומיוחדת בקרב חזנים שהם גם זמרי אופרה) ובהבעה מלאת רגש. בכל יצירה ששר, הטביע את חותמו במגוון טכניקות:

• על ידי העשרת הקולורטורה ו"משחקי הקול" השונים הכלולים בה.
• על ידי ביצוע היצירה בסולם גבוה מזה שבו נכתבה מלכתחילה (ודוגמה לכך היא היצירה "עד הנה", המבוצעת על-ידו בסולם הגבוה בחצי טון מזה של יוצרה ומבצעה המקורי, החזן יוסלה רוזנבלט).
• על ידי הוספת ניואנסים חדשים ליצירה, והולכתה ל"מחוזות אחרים" וחדשניים יותר, שלא היו כלולים בה מלכתחילה (כדוגמת "עקביא בן מהללאל" של ישראל אלתר).

הרפרטואר של משה קוסביצקי כלל יצירות מסוימות שאותן שר, והקליט כל אחת מהן מספר פעמים, והמיוחד בכך הוא, שכל הקלטה הייתה שונה מקודמתה. יכולת זו של "משחק" וגיוון בביצוע יצירה מסוימת הייתה מומחיותו. הוא שר כמה פרקי חזנות שחוברו על ידי דוד אייזנשטט, אך גם פרקי חזנות אחרים שהולחנו על ידי מלחינים כדוגמת ליאו ליאוו, שלום סקונדה, החזנים ישראל שור, יוסלה רוזנבלט, ישראל אלתר ואחרים.

משה קוסביצקי כשליח ציבור היה שונה באופן ניכר ממשה קוסביצקי הווירטואוז על בימות הקונצרטים. בהיותו מתפלל לפני ה"עמוד" (דוכן החזן), היה "נותן את כל נשמתו" לפני בוראו, ומתפלל ברגש ובכוונה. על בימות הקונצרטים לעומת זאת, הדגיש יותר את הפן הווירטואוזי ואת יכולתו הקולית.

זכרו של קוסביצקי נותר בקרב רבים משוחרי החזנות האשכנזית בארץ ובעולם, הרואים בו מופת אשר שולבו בו כשרון גדול יחד עם אישיות צנועה וכריזמטית. יש אף כאלה האומרים כי "עולם החזנות שלאחר משה קוסביצקי שונה לבלי הכר מעולם החזנות שלפניו". יצירותיו המפורסמות, מבוצעות עד היום פעם אחר פעם על ידי טובי החזנים בארץ ובעולם. רבים מהחזנים בתקופתנו משלבים בשירתם את "הגוון הקוסביצקאי" בביצוע יצירה חזנית מסוימת (בעיקר יצירה הדורשת שליטה קולית מרשימה).

מקור: ויקיפדיה